מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של סבא אבינועם

אני וסבא
סבא ואני עם הגדה של פסח
ילדותי בתקופת המנדט הבריטי

שמי אבינועם, נולדתי בבית חולים העמק בעפולה ב- 1940.

גרנו בעיר חיפה עד גיל שבע. בגיל חמש הגענו לחיפה לרחוב הגידם. בילדותי שיחקנו בגן בנימין שהיה הגן המרכזי בחיפה למשחקים ומפגש עם משפחות וחברים. מאוחר יותר עברנו לגור בקרית שמואל, כי בחיפה הערבים התנכלו ליהודים, ירו בנשק חם, והיו הרבה הרוגים. ההורים שלי החליטו לעבור לאזור שקט יותר. בקרית שמואל, אמא שלי גידלה ירקות, עצי פרי וגם תרנגולות ותרנגולי הודו. החצר של המשפחה שלי היתה הגדולה ביותר בשכונה, וחפרו בה מקלט גדול שהספיק לשלושים איש. כשהיו אזעקות וכשהמטוסים תקפו את האזור, נכנסנו כולנו,למקלט שלנו, ילדים ומבוגרים. באותה תקופה(תקופת המנדט הבריטי) הגיעו לחופי הארץ ספינות מעפילים, עליהם היו עולים חדשים מאירופה. חלקם הצליחו לחמוק לתוך היישוב, וחלקם נתפסו על ידי הבריטים. כחמישים מטרים מהבית שלנו היה מחנה מעצר לעולים שנתפסו. אמא שלי אפתה להם לחם ועוגות, קטפה  ירקות מהגינה ושלחה את ילדי המשפחה, וכמובן גם אותי, להביא לעולים אוכל שהיה מאוד נחוץ להם. השלטונות הבריטים הערימו קשיים בחלוקת המזון שהבאנו לעולים. הם דקרו בסכינים את הלחם והעוגות, כדי לבדוק אם הברחנו בתוכם נשק לעולים. כשהבריטים עזבו את ארץ ישראל, אנחנו הילדים נכנסנו לבסיסים שלהם כדי לחפש נשק וכדורים ולהעבירם לארגון ה"הגנה". בתחילת מלחמת העצמאות ב- 1948, אבא שלי היה לוחם בהגנה.  לנו היה אז את הרדיו היחיד בשכונה, וכשהכריזו על הקמת מדינת ישראל, כל השכונה, בערך מאה איש, הגיעו אלינו כדי לשמוע את תוצאות ההצבעה שהיתה באו"ם. עם תום ההצבעה כשנודע שיש רב להקמת מדינת ישראל, יצאנו כולנו מהבית בשמחה גדולה ובריקודים.

עם הכרזת המדינה, החל העימות הגדול עם הערבים, שהיה להם הרבה נשק ואילו לנו היה מעט מאוד נשק. לערבים היה נשק רב משום שקיבלו אותו מהבריטים, לפני שהם עזבו את הארץ. ליהודים במדינה היו הרבה אבדות בנפש והמלחמה לשחרור המדינה מהערבים, הייתה מתישה. באותה תקופה הגיעו הרבה עולים ופליטים, מהמחנות באירופה. חלקם הגיעו למחנה המעצר בעתלית, שהיה בשליטת הבריטים. העולים שהגיעו לעתלית אחרי מלחמת העולם השנייה, ברובם לא ידעו עברית, והסוכנות היהודית הביאה להם מורים, בניהם היה אבא שלי מאיר הניג. במחנה המעצר בעתלית יש ציור של אבא שלי, כמורה לעברית. אבא שלי עבד בבית דפוס בחיפה ברחוב שפירא, והיה כורך ספרים. עם התגברות הלחימה לעצמאות בחיפה, עזבו ההורים עם המשפחה לכפר יחזקאל באזור העמק, עד שוך הקרבות. באותה תקופה ייסד עם חברים את שכונת קרית שמואל שעל יד חיפה (השכונה דתית).

היינו שלושה אחים ואחות, בשנת 2015 נפטר אחי איתמר הצעיר ממני ממחלה קשה. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים הוא היה קצין בחטיבת גולני, הוא שירת כקצין מבצעים בחטיבה, ועבר את הלחימה ללא פציעה. אחי הבכור עמוס ( עו"ד) היה קונסול בניו-יורק וכיום מתגורר בעיר מודיעין, נשאר דתי ובעל קורא. אחותי הצעירה טובה, מתגוררת בעיר חיפה בשכונת דניה.

השירות הצבאי שליהיה בתותחנים ביחידת נ"מ (נגד מטוסים). בעיקר זכורה לי הלחימה ברמת הגולן ב-1973, במלחמת יום הכיפורים. כשהגענו ראינו חיילי קומנדו סורים שחוסלו על ידי הצנחנים. רדפנו אחרי הסורים עד לפאתי לדמשק שם נעצרנו בעקבות הפסקת האש. חזרתי הביתה אחרי שירות של 180 יום ברצף. ברמת הגולן ראיתי לראשונה בחיי,שלג.

כיום אני גימלאי, עבדתי בבנק לאומי 42 שנה, ושירתתי  16 שנה כמתנדב במשטרה. כיום אני מתגורר בקרית מוצקין. נשוי לחסיה, ואבא לשני ילדים חמודים. בני  ישראל רופא ובתי נירית מורה.

הזוית האישית

איתן: מאד נהניתי לשמוע על ילדותו של סבא.

מילון

מחנה המעצר בעתלית
מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש כמתקן כליאה בריטי, ובו נכלאו אסירים בזמן המנדט הבריטי וכן שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אמא שלי אפתה להם לחם ועוגות, קטפה  ירקות מהגינה ושלחה את ילדי המשפחה, וכמובן גם אותי, להביא לעולים אוכל שהיה מאוד נחוץ להם“