מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא בני והעלייה ארצה, עובדות שלא ידעתי…

טיול מטיבי לכת בנחל שורק, סבא וירדן
על סיפון האונייה לפני העלייה ארצה
סבא בני קורתיי ועלייתי ארצה, יולי 1957

ירדן, נכדה יקרה שלי, וכמו שנאמר רק על עצמי לספר ידעתי.

שמי המקורי ברל ניתן לזכרו של אחיה של סבתא רבה שלך, מרים, אשר שירת בצבא פולין ונספה במלחמה. על כן במסמכים הרשמיים שמי דב תרגום של ברל. אבל הכינוי בני וכך את מכירה אותי וכך גם תמשיכי לקרוא לי, וזאת מאחר ובפולין קראו לי בֶנֶק.

עד גיל 6 אין לי זכרונות, מיד לאחר לידתי בהיותי בן שבועיים עזבה משפחתי את עיירת מולדתי אשר שמשה כעיר מקלט למשפחות יהודיות רבות בזמן מלחמת העולם השנייה, עליה תלמדי בשעורי הסטוריה בעוד מספר שנים. המפורט כאן הוא משנות ילדותי מאוחרות יותר.

Rucowsk דרום סיביר רוסיה

 

נולדתי בעיירה רופצובסק אי שם בסיביר. ההורים שלי ברחו מפולין עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. עזבו את כל מה שהיה להם,מפעל לנעליים ורכוש וברחו מעיר מגורם קרקוב אשר  בפולין. לאחר מסע תלאות, מפרך לא קל בכל רוסיה הגיעו לעיירה רופצובסק שבסיביר. שם נולדו האחים שלי ואחותי. היו לנו עוד שני אחים אשר נפטרו ממחלות ברוסיה.

העיירה Rubcovsk

 

האמת שההורים שלי לא סיפרו רבות על הקורה אותם בעת המלחמה ונדודיהים בערבות רוסיה, הם רצו את אותם הימים להשכיח מליבם ולחשוב על עתיד חדש ויפה יותר.

בעת שאימא שלי נפלה למשכב בגיל 60, גיסתי יוצאת קיבוץ ניסתה ל"חלוב" ממנה את הקורות של משפחתה של אימי לפני המלחמה ובמלחמה, ואימי עם העברית העילגת שלה פתחה את פיה וסגור ליבה ושיתפה אותה בזכרונותיה.

עם סיום המלחמה משפחתי, ההורים שלי אחי ואחותי שבנו חזרה לפולין. אמא נסעה לעיירת מגוריה ינדז'יוב ומצאה הרס וחורבן לא מצאה זכר למשפחתה אשר הושמדה ע"י הצורר הנאצי במחנות הריכוז טרבלינקה ועוד. נותרה רק דודה אחותה של אימי ולאבי נותר רק אחיין. בדרך אמא עברה דרך העיר קילצה בעת שהחל שם פוגרום נגד היהודים עקב עלילת דם וברחה מהמקום כל עוד רוחה בה.

ההורים שלי החליטו  להתיישב בעיר ורוצלב, שם עברה עלי ילדותי עד עלייתי  ארצה. אחותי ציפי, ספרה לי עת ששחזרתי את זכרוני, שהיא הלכה לגן ילדים ולי הייתה אומנת פולנייה.

פולין זכורה לי לטובה. בקיץ כל ההמשפחה יצאה לנפוש לחודש ימים בבית ששכרנו בכפר. מגיל 6 יצאתי בקיץ לקיטנה לחוף הים הבאלטי. ובגיל 7 יצאתי עם אחי לקיטנה בעיירת הסקי זקופנה. אני זוכר את הברזים ברחובות שמהם זרמו מים מינרליים.

אני בזקופנה

 

בבניין שהתגוררנו גרו עוד משפחות יהודיות. על היהדות לא ידעתי דבר, אבל זכור לי חג הפורים בו כל הילדים היו מתחפשים ולמה לא ידעתי.

בורוצלב חיו משפחות יהודיות רבות והיה במקום גם קלוב יהודי, מה שכיום נקרא מתנ"ס בו התנהלו פעולות תרבות וכן חוגים. זכור לי שלמדתי שם קצת אידיש. בבית דיברנו פולנית וההורים ביניהם דיברו אידיש. מצות לפסח אמא קנתה בבית הכנסת שבמקום. חגים אחרים ראש השנה סוכות ועוד זכורני שלא חגגנו.

אני זוכר את תפוזי יפו (Jaffa Orange) שהיו מאד יקרים. ואף זכורה לי הבננה הראשונה שאכלתי בהיותי בן 9.  סודה שתיתי לראשונה גם בגיל 9 במעדנייה שבכיכר השוק של העיר שניהלה אימי. לידיעתך, נכדתי, המשקה סודה פשוט לא היה קיים בפולין.

ורוצלב, כיכר מרכזית

 

אירוע שנחרט בזכרוני בהיותי בן 4 היה התרמת בגדים לתושבי צפון קוריאה. צפון קוריאה נלחמה נגד דרום קוריאה וממשלת פולין שהייתה קומוניסטית תמכה בצפון קוריאה וסייעה לתושביה. מתנדבים עברו בין הבתים ואספו פריטי לבוש עבור העם הקוריאני.

ממעשי הקונדסות שלי  היה חיפוש אוצרות בקירות הבית ופשוט לקחתי פטיש וחוררתי את קירות הבית בעת שהורי נעדרו מהבית.

זכור לי האבל על מותו של סטלין. שלגבי ולחברי היה מנהיג נערץ. וכאבל על מותו אסור היה לרוץ במשך שבוע ימים.

על ישראל הרבה לא ידעתי אבל בעיתון קראתי על מבצע קדש באוקטובר 1956 ועל הניצחונות של הצבא  הישראלי.

וקשה שלא להזכיר את חגיגות האחד במאי. 1 במאי הוא חג הפועלים של הפרולטריון לזכר המאבקים שניהלו פועלי כל העולם כנגד המעבידים על שיפור תנאי עבודה שכר ועוד. בפולין כמו מדינות רבות אחרות ובפרט המדינות הקומוניסטיות הגוש שאליו השתייכה פולין, יום זה היה שבתון ונחגג בגדול. אבי נשא אותי על כתפיו, יחד צפינו בתהלוכות הפועלים והשתעשענו בפארק המרכזי של העיר.

תמונה נוספת שלא נשכחת ממני הוא סוף השנה הלועזית הסלבסטר החל ב- 31 בדצמבר. השלג שירד וכיסה את הכל בלבן ובבתים נצנצו האורות ונראו עצי האשוח המקושטים בדירות של המשפחות הנוצריות. אנחנו המשפחה שלי ואנכי לא לקחנו חלק בדבר אבל בהחלט המראה היה יפה כמו תמונה מצוירת ומקושטת בלבן ובכל צבעי הקשת.

תנועת הנוער אליה השתייכתי היתה תנועת הצופים יחד עם כל ילדי הכיתה. המדריכה שלנו הייתה נינה שלמדה יחד עם אחי בתיכון בכיתה י'. היא עלתה ארצה לפנינו ולמדה עברית באולפן בקיבוץ מעגן מיכאל והיא השפיעה על אחי גם ללמוד עברית באולפן בקיבוץ ואכן אחי הלך בעקבותיה.

צופים

 

בהיותי בכיתה ג' זכורות לי ההפגנות ברחובות כנגד יהודים וכנגד השלטונת. גרנו אז בבניין שבקרבת מרכז המפלגה הקומוניסטית וההתרחשויות ברחוב הצמוד לביתי וצעקות ושאגות ההמונים מתחת לחלון הדירה היו מפחידות.

באותה שנה בעת  שגומולקה  היה ראש ממשלת פולין, ניתן אישור ליהודי פולין לעלות לישראל. מה שיותר מאוחר נקרא בסלנג כ"עליית גומולקה" ואכן משפחות יהודיות רבות החלו לעזוב את פולין והעיר ורוצלב החלה להתרוקן ממשפחות יהודיות רבות. המשפחה של דודה שלי האחות היחידה שנותרה לאימי עלתה לישראל וגם חברים רבים של הורי. וכך יום אחד בקיץ שנת 1957 בעת חזרתי הביתה מבית הספר מצאתי מסמכים המאשרים את עליית משפחתי לישראל. האמת היה לנו טוב בפולין מכל הבחינות כלכלית ותרבותית. יותר מכך אחי שלמד בכיתה י' ונותרה לו שנה בלבד לבחינות הבגרות נאלץ לעזוב ללא תעודת בגרות.

לא אשכח את הגרמופון שהיה בביתנו פריט המצוי כיום במוזיאונים והצטערתי שלא לקחתי איתי לישראל.

לקראת העליה לישראל קנו הורי אופניים שיוצרו במזרח גרמניה, והיו יוקרתיים. רדיו בטהובן ופטפון עם תקליטים של מהירות 78 סיבובים בדקה, כיום מצוי רק בידי אספנים. בכל המושבה אבן יהודה כולל בקרב התושבים הותיקים לא היה מצו פטיפון והוא הופעל לראשונה בבית הכנסת שבמעברה בה התגוררנו, שהיה המקום הראשון שחובר לרשת החשמל. בפולין הורי קנו טיפ רקורדר שהיה באותם זמנים פריט נדיר מאד, לצערי לא לקחנו איתנו לישראל. אבל כן לקחו הורי רהיטים ארון בגדים גדול מראה ושתי מיטות שינה מעץ בוק שנרכשו ממשפחה גרמנית שהתגוררו בעיר שלנו. הארון הגדול והמראה משמשים אותנו עד היום הזה .יש לדעת שורוצלב שהייתה עיר גרמנית ונקראה ברסלאו סופחה לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה וגרו בה משפחות גרמניות רבות שלאחר המלחמה עזבו את העיר ומהם קנו הורי את הרהיטים.

בחודש יוני של שנת 1957 קיבלנו אושרת עליה לישראל. זכורני שלפני הנסיעה נפרדנו בבית מהחברים שלנו הפולניים ואף האומנת הפולניה שטיפלה בי באה להיפרד מאיתנו.

את פולין עזבנו בסוף חודש יוני 1957 ההורים שלי אחי ואחותי המבוגרים ממני. חלפנו ברכבת בקרון שינה את פולין, צ'יכיה ואוסטריה עד שהגענו לאיטליה לעיר הנמל גנואה. בגנואה עלינו על האניה "עלייה". השייט לא היה קל, זכורני הבחילות שתקפו אותי מיד בתחילת השייט. בעת שחלפנו ליד האי כרתים התרחשה סערה בים ופשוט התנודדנו מצד לצד והחפצים שלנו התעופפו מצד לצד בתא ששימש את כל משפחתי.

על סיפון אוניה

 

אבל הרגע המרגש היה ב- 1 ליולי 1957, לאחר שבוע של שייט בים, עת הגיעת האנייה לחיפה. כולנו עלינו לסיפון העליון כאשר העיר חיפה והר הכרמל ניצבים מולנו. אני כילד בן 11 לא שוכח רגע זה גם כיום, באמת העיר הראשונה הישראלית שנגלתה בפני רגשה אותי. עם הזמן הכרתי את חיפה לעמקה בעת לימודי בפקולטה לחשמל בטכניון. אבל המראה שראיתיה בפעם הראשונה לא נשכח ממני.

נשלחנו למעברה במושבה אבן יהודה. קבלת הפנים בעת הגיענו בערב למקום היה שומר תימני המעשן נרגילה, ועשן המיתמר ממנו, שבהמשך יחד עם הבן שלו למדתי בבית הספר היסודי.

מעברה

 

עם הגיענו אורגנה לכל הילדים שעלו יחד איתנו קיטנה במרכז המושבה שם טעמתי לראשנה זית.

עם חבר שקלט אותי

 

דבורה הננפלד מותיקות המושבה שובצה ללמדני עברית. (עם בנה אנחנו חברים עד היום). בפולין סיימתי 4 שנים וכבר בספטמבר 1957 התקבלתי לכיתה ה' בבית ספר ממלכתי ע"ש בכר באבן יהודה.. לא הרגשתי כל קושי בדבר למרות פרק הזמן של 3 חודשים שלמדתי עברית, הייתי ברמה שוה לכל חברי בכיתה. ולא אשכח שבכיתה ו' כאשר נשאלנו ע"י המורה לתנ"ך מי היה המלך האחרון של מלכות ישראל הייתי

אנכי היחידי שידע, והוא הושע בן אלה.

סיום בית ספר יסודי

 

ירדן נכדתי היקרה שפכתי כאן מילים רבות מזכרונות וחזיונות ילדותי וזה רק מקצת מהדברים. ולא אלאה אותך ביתר קורותי. ובעת התגלותי בפניך, המחשבות ממלאות את ראשי. רציתי לספר על עצמי שתכירי אותי ואת משפחתי. סבא וסבתא רבה שלא הכרת. אמא שלך בהיותה תינוקת ביקרה את סבתא רבה שלך בעת ביקורנו במוסד מלבן בנתניה. סבתא וסבא רבה שלך עברו ימים לא קלים בעת נדודיהם במלחמה והמשפחה הגדולה שהייתה להם נגדעה/נרצחה גורלם נגזר ע"י הצורר הנאצי. ירדן היה לי גם אח רמי שעליו את יודעת יותר שעשה חייל בצבא והגיע לדרגת תת אלוף והוא נפטר בדמי ימיו ולזכרו נקרא בית ספר בעיר ראשון לציון, ועל הלוגו של בית הספר ובכל המסמכים הרשמיים ועל שער הכניסה נישא שמו "בית ספר כרמים ע"ש רמי זיו".

ביה"ס כרמים ע"ש רמי זיו, שכונת כרמים ראשון לציון

 

סבא רבה שלך ייצר נעליים לשחקני הכדור רגל של מועדון הספורט אבן יהודה ואף ייצר תרמילים לפרדסני אבן יהודה לקטיף פרי הדר. הבת של תדהר, הבן של רמי, השתתפה בתחרות עולמית בבית התפוצות וייצרה דגם של תרמיל העתק תרמיל הקטיף שהיה פרי תכנונו וייצורו של סבא רבה פנחס וזכתה במקום בתחרות העולמית.

ירדן סבתא שלך רוחלה השתתפה במסע הראשון לפולין של משלחת בני נוער מטעם משרד החינוך עם פתיחת שערייה בשנת 1988. טוביה גיסי ז"ל, הגיעה לביתנו ואמר לסבתא שלך שהוא נבחר להוביל את המשלחת הראשונה לפלין וסבתא שלך שאלה ללא בושה שיבדוק האם אולי צריך אחות שתלווה את המשלחת. למחרת הים התקבלה תשובה חיובית וסבתא שלך יצאה עם כל המשלחת שכללה בני נוער ממוסדות דתיים וכן חילוניים. המשלחת כללה את כרמי מנהל מקוה ישראל את מרים עקביא שכתבה את הספר כרמי שלי והסטוריונית. עם חזרתה ארצה סבתא ספרה שפולין מדכאה חשוכה ואפילה. בעוד שפולין שלי הייתה  ארץ יפה ירוקה עם יערות עד ונהרות שאחד מהם האודרה זרם בקרבת הבית שלנו ועל גדותיו שטטתי.הפולין שראתה סבתא שלך הייתה שונה ממה שאני הכרתי בשנות ילדותי.

ירדן ועוד דבר אגיד לך העתיד נבנה על זכרון העבר כפי שכתב במאמרו אחד העם. וכך גם עתידדך נבנה על בסיס העבר ועל כן חשוב שתדעי את קורות משפחתך.

האמת שבזאת לא תם סיפורי ונותר עוד רבות, אולם העיקר מה שרציתי להביא לידיעתך נמצא כאן. בזאת לא תמו חוויותי, רבות ונוספות זכיתי לחוות באבן יהודה, אולם על כך ייכתב בפרק הבא. בטוחני שעוד נמשיך לקשקש ולמלמל במקלדת ובפה.

שמחתי על העבודה המשותפת שלנו, שאיפשרה להכיר לך את הורי ומשפחתי ואת עצמי.

סבא בני אוהב אותך מאד!

הזוית האישית

סבא בני: עצם זה שיכולתי לשתף אותך נכדתי בילדותי, מה שלא עשיתי אף פעם קודם, בחיי ובחוויות שלי כילד בפולין ואח"כ בעליה לארץ מהווה עבורי הזדמנות לתת לך להכיר אותי כמו שלא הכרת אותי קודם. עבורי, והעברת תמונות מנוף ילדותי החזירו אותי לחוויות שלי כילד ולתקופה ההיא. אני מודה לביה"ס עיל הפרויקט המיוחד הזה וההזדמנות לקחת חלק כמשפחה.

ירדן נכדתי, אגיד לך עוד דבר אחד העתיד נבנה על זיכרון העבר וכך גם עתידך נבנה על בסיס העבר ועל כן חשוב שתדעי את קורות משפחתך.

ירדן: אני מודה לסבא על ההזדמנות לשמוע את הסיפור שלו ולחוות דרך הסיפור את הילדות שהוא חווה. גילתי הרבה דברים חדשים על סבא שלי שלא ידעתי לפני וראיתי כמה הסיפור שלו מעניין וחשוב.

אני מאחלת לך שתמשיך בבריאות טובה ושתמשיך לספר ולשתף אותנו בסיפורים שלך בילדות. אני אוהבת אותך ושמחה שהייתה לנו הזדמנות מיוחדת כזאת שנתנה לי להכיר אותך יותר טוב מהילדות שלך והבנתי כמה המשפחה חשובה לך.

אוהבת המון, ירדן.

מילון

זקופנה
עייירת סקי פולנית

ציטוטים

”כילד בן 11 לא שוכח רגע זה גם כיום, חיפה העיר העברית הראשונה שנגלתה לעיניי “