מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא אהרון הוא הניצול הצעיר ביותר מיהודי קאלוש

סבא ואני עכשיו
סבא מעט אחרי עלייתו ארצה בגיל 19
סיפורו של סבא בשואה

שמי אהרון ווייץ. נולדתי בשנת 1938 בעיירה בשם קאלוש שהייתה נמצאת במערב פולין וגבלה עם ברית המועצות (אוקראינה).

באותו זמן קאלוש הייתה שייכת לפולין וחיו בה כ10,000 תושבים שהתחלקו לשליש פולנים, שליש אוקראינים ושליש יהודים. מלחמת העולם השנייה החלה עם פלישת גרמניה לפולין בתאריך 1 לספטמבר 1939. כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה פלשו לעיירה הרוסים וכבשו אותה.

הסובייטים, במסגרת "טיהור", בין היתר עצרו גם את אבי בטענה שהוא בוגד ולא מתיישר עם הקו הפוליטי של המפלגה הסובייטית. בתאריך 22 למאי 1941, כשאני רק בן 3, בשעה 4 בבוקר, נשמעו דפיקות בדלת מגורינו ונכנסו שני אנשי נקו"ד (הבולשת הרוסית) ופקדו על אמי, כשאני בזרועותיה, להתלוות אליהם.

כשירדנו לרחוב חיכתה לנו כרכרה ובה נסענו לתחנת הרכבת. התברר כי איננו היחידים: אנשים רבים נשלחו באותו יום מקאלוש אל סיביר. הורי-אמי, שליוו אותנו ברכבת, בכו בכי תמרורים, בטוחים כי אנו נשלחים למוות.

והנה רצה הגורל אחרת. הם וכל קרובי משפחתנו (לאמי היו שבעה אחים ואחיות), נהרגו על ידי הנאצים, שהגיעו לעיירה וכבשו אותה מהרוסים בשנת 1943.

אני הצעיר מכל יהודי קאלוש (כ-10,000 אנשים) ששרד. בשנת 1957 עליתי ארצה עם אמי.

הזוית האישית

הנכד טל: אני מאוד נהניתי ולמדתי בתכנית. זה מאוד מרגש לשמוע סיפורים מיוחדים מפיו של סבי על חייו.

סבא אהרון: נהניתי מאוד מקרבה עם הנכד שלי.

מילון

נ.ק.ו.ד.
נ.ק.ו.ד. (קרי: אֶן-קָה-וֶה-דֶּה) או קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות, היה המשרד הממשלתי והגוף המרכזי לענייני ביטחון ושיטור של ברית המועצות והגוף העיקרי שעסק בריגול פנים. מטה הארגון היה בכיכר דזרז'ינסקי 1 במוסקבה (לימים, כיכר לוביאנקה). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין רע שבסוף לא יצא טוב“

”והנה רצה הגורל אחרת..“