מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא אברשה – מציל העיר תל אביב

אברשה - סבא רבא של רן
נילי לייבה ורקר
סבא אברשה היציל בעוז רוחו את העיר תל אביב מטבח הערבים.

הסיפור על סבא רבא אברשה (אברהם פילון) –אבא שלי סבא רבא של רן לייבה,

כשהייתי קטנה ממש , והיה זה הרבה אחרי מלחמת השחרור, לקח אותנו אבא שלי לטיול , כמו בכל שבת, ברחבי הארץ. אבא שלי אהב מאוד את הארץ. הוא היה חלוץ שבא כדי לבנות את הארץ והעביר לי את אהבת המולדת. כל שבת יצאנו לטיול ואבא שלי אהב לקחת אותנו להראות לנו את כל הנופים בארץ שהוא כל כך אהב. צריך לדעת שאבא שלי עלה לארץ בעלייה השנייה בתחילת המאה ה-20 מתוך הרגשה עמוקה מאוד לציונות ולארץ ישראל, שעוד לא הייתה מדינה ישראל.

ארץ ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי ואבא שלי היה ציוני שרצה לבנות את הארץ וחלם עליה תמיד.

אבא שלי עלה עם קבוצת צעירים שהיו חלוצים בארץ . הוא גר באוהלים בחולות וסבל חום וקור וחוסר במזון ומים, אבל שום קושי לא הרתיע אותו ממימוש החלום שחלם בגולה, ברוסיה. קבוצת הצעירים הייתה מלוכדת וחדורת אהבת מולדת ודבקות במשימה, לבנות את ארץ ישראל. אבא שלי היה גיבור גדול. אבא שלי היה מהשוטרים הראשונים בארץ ישראל וכל הערבים פחדו ממנו פחד מוות. זה היה בימים של טרום מדינה. הערבים רצו לעשות פוגרום בתל אביב ולטבוח אנשים חפים מפשע, לא חיילים, אלא אזרחיים תמימים. הם פשטו על תל אביב עם חרבות, סכינים ורובים ותל אביב הייתה בסכנה גדולה.

תושבי תל אביב התחבאו במקלטים שהיו להם מפחד מפני הערבים שתכננו לפשוט על הרחובות ולהרוג, ככל האפשר, אזרחים תמימים. פשוט משנאת יהודים .

סבא אברשה , הגיבור, שלא פחד משום דבר ורכב על סוס לבן שהיה צמוד אליו יומם וליל ונופף בחרבו לעבר האספסוף הזועם והאכזרי ששעט בלי רחם לעבר רחובות תל אביב. סבא אברשה לא היסס לרגע , סוסו ניצב מול מנהיג האספסוף שקראו לו עבדאללה, שלבש מכנסי שרוואל ארוכים ולראשו כפייה שחורה ואמר לו בזו הלשון: עבדאללה, תיקח את כל האנשים שאיתך ותסתלק מפה בזה הרגע כי אם אתה לא מסתלק מפה אני לוקח את החרב שלי וחותך אותך לשניים וגם אני חותך לך את האשכים וזורק אותם לכלבים. ואברשה החל לנופף בחרבו.

עבדאללה החוויר ולא עברה דקה אחת וכל הציבור שעמד שם ראה זרזיף שנוזל ממכנסי השרוואל של עבדאללה. כן, חברים, עבדאללה פשוט עשה במכנסיים……. ותארו לכם את הבושה . עבדאללה כבש את פניו בידיו , פנה אחורנית וברח כהרף עין. כל הציבור נס על נפשו אחריו ואברשה צפה במחזה של הבריחה ההמונית. כך הציל אברשה את תושבי תל אביב בשנת 1929. ההיסטוריה של תל אביב לעולם לא תשכח את המחזה הנורא הזה שהיה לו סוף טוב, בזכות אברשה – אברהם פילון, סבא רבא של רן לייבה.

זה כבוד גדול להיות צאצאים של אברשה הגיבור שהציל לא פעם אחת את תושבי הארץ האהובה שלנו.
 
 סבא אברשה – 1960

סיפורה של נילי ורקר – סבתא של רן לייבה

בהמשך למה שהתחלנו בו, הנה המשך הסיפור. כמו שאמרנו – סבא רבא אברשה לקח אותנו לטיול בנגב. הגענו לקיבוץ רביבים וסבא רבא אברשה נסע בלב קל ונכנס לשדה רחב ידיים ואמר שפה בשדה אפשר לקטוף פרחי בר. אני זוכרת את המקרה כאילו קרה היום. הייתי ילדה קטנה ממש אבל הרגעים של האימה לא נשכחו ממני אף פעם. ומעשה שהיה כך היה: אבא שלי נכנס עם המכונית לשדה ופתאום התחילו אנשים לצאת מהשער של הקיבוץ ולצעוק לעברנו צעקות בלתי ברורות. לא הבנו מה הם רוצים מאיתנו. הם נופפו לנו בידיים ואנו התאמצנו להבין מה פשר התנועות הללו. לפתע הבנו שאנו נמצאים בשדה מוקשים. השדה היה זרוע מוקשים עוד לפני מלחמת השחרור כי הקיבוץ רצה להגן על עצמו מפני ההתקפות של הערבים. בא איש עם מגלה מוקשים והוא עבר סנטימטר, סנטימטר ואבא שלי נהג לפי ההוראות שלו עד שהצלחנו לצאת משם ולא התפוצצנו. אלה היו רגעי אימה שלא אשכח אותם לעולם! ניצלנו. עובדה שאני כאן!

 

 טובה ואברהם – ההורים של נילי – סבא וסבתא רבא של רן

 טובה – אימה של נילי

נילי לייבה ורקר

נולדתי וגדלתי בעיר תל אביב. ברח מוצקין, את שנות ילדותי חוותי בעיר, למדתי בבית ספר עממי "דוגמה" ובתיכון הייתי בעירוני ד'. בצבא הייתי בשירות מיוחד במשרד החוץ בירושלים. לאחר הצבא הלכתי ללמוד עריכת דין ופסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. אני עוסקת במהלך השנים ביעוץ משפטי לקניין רוחני לחברות שונות העוסקות ביצירה, תסריטאות ואוהבת מאוד את עבודתי.

את בעלי זכרונו לברכה, עמוס , הכרתי במסיבת פורים אצל חברים. כעבור חודשיים הציע לי נישואים ולאחר חצי שנה התחתנו. נולדו לי שני ילדים, בת ובן ויש לי שמונה נכדים.

עמוס – סבא של רן בילדותו

 

העשרה

העלייה השנייה היא גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל בשלטון האימפריה העות'מאנית, משנת תרס"ד (1904) עד קיץ 1914, כאשר נקטע על ידי מלחמת העולם הראשונה. בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ כ-35,000 עולים, רובם ממזרח אירופה (בעיקר מתחום המושב ומגליציה) וכן מתימן. בסיומה, בקיץ שנת 

תשע"ו  2016

מילון

מוקש
מוקש הוא אמצעי לחימה שנועד לעכב או למנוע תנועה. בדרך כלל מורכבים מוקשים ממכל המכיל בתוכו חומר נפץ ובעל מנגנון הפעלה. על פי אמנת ז'נבה כל שדה מוקשים חייב להיות מסומן בשלטים בולטים. המוקשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

ציטוטים

”זה כבוד גדול להיות צאצאים של אברשה הגיבור“

”סבא אברשה הציל לא פעם אחת את תושבי הארץ האהובה שלנו.“