מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נרדמתי באוטובוס ונשארתי לבדי

דליה כרמל עם התלמידה נעמי ואחותה זהבה
דליה דוד ביום חתונתם
ילדותה, עלייתה ומשפחתה של דליה כרמל

שמי דליה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בשיתוף עם עמותת מחשבה טובה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי.

כאשר עלינו לארץ, קרובת משפחה שינתה את שמי ממוניר לדליה ,שם משפחתי היה אליאסיאן,כמה שאני יודעת מקור השם הוא ארמני. לאחר חתונתי עם בעלי דוד, שונה שם משפחתי לכרמל.

נולדתי בעיר יזד שבאירן למשפחה בת 9 אחים ואחיות, לצערי נפטרו שתי אחיות ואח אחד. כולנו התחתנו ואנחנו בעלי משפחות ברוחות ילדים .משפחות חמות ואוהבות שהקשר בניינו קשר חם אוהב ותומך.

עלייה לארץ: עליתי בשנת 1950 הייתי כבת 5 שכל משפחתי עלתה לארץ. במשפחה יש סיפור שכל הזמן מספרים אותו,

כשמשפחתי עלתה לארץ כולנו ירדנו מהמטוס ועלינו לאוטובוס, הובילו אותנו לשער העלייה. הנסיעה הייתה ארוכה  ואני שהייתי עייפה מהמסע נרדמתי באוטובוס .כאשר הגיעו למקום כולם ירדו מהאוטובוס היישר לאוהלים חוץ ממני! אני נשארתי לבד באוטובוס. האוטובוס המשיך בנסיעה עד שגילו אותי החיילים , אז הבינו שאני נשכחתי באוטובוס מיד העבירו אותי לטנדר שלהם והסיעו אותי בחזרה  לשער העלייה. החיילים עברו אוהל אוהל ושאלו כל משפחה אם אני שייכת להם, עד שבסוף מצאתי את משפחתי כולם נשקו וחיבקו אותי וכמובן הרגיעו אותי.

היינו בשער העלייה ואחר כך עברנו לירושלים. גרנו 10 נפשות בחדר אחד.  השירותים היו בחוץ המטבח היה בשטח של מטר על מטר . התקלחנו בפילה שזה גיגית בשטח הקטן שבמטבח. למרות כל הצפיפות והדוחק היינו משפחה מלוכדת ושמחה. בילדותי שיחקתי עם בנות של השכנות מתחת לבית בחצר שיחקנו בחמש אבנים ובשבע אבנים שמצאנו ברחוב. היינו מתחפשות עם בגדים פשוטים והיינו עושים הצגות. אכלנו מאכלים פשוטים ומזינים מה שהיה היינו מרוצים בחלקנו.

הורי היקרים משה וחנה בחגיגת 60 שנות נשואים

כאשר הגיע גיל 12 חגגו לי בת מצווה פשוטה ושמחה, אפו לי עוגת סיר והזמנתי חברות הביתה ושרנו שירים

בילדותי למדתי בבית ספר ממלכתי דתי שפיצר, בתחילה היו קשיים רבים בלימודים לא ידענו עברית אבל לאט לאט למדתי את השפה.

בכיתה ד' קיבלתי תעודת הצטיינות אני זוכרת עד היום את ההתרגשות ממעמד זה.

בתיכון למדתי בבית צעירות מזרחי במגמת תפירה. זה עזר לי מאד במהלך חיי. לאחר מכן מצאתי את מקום העבודה הראשון, הייתי מנהלת חדר אוכל בבית הבראה ארזה. נהניתי מהעבודה נשלחתי מטעם לשכת העבודה. עבדתי שם כשלוש שנים.

מנהגים ומסורת: :אנו חוגגים בכל החגים עם כל המשפחה המורחבת מברכים את כל הברכות לכל חג מנהג מיוחד,בליל הסדר כשמקריאים את דיינו מקובל אצלנו לקחת בצל ירוק ולהכות אחד בשני  הסיבה לכך שהילדים לא יירדמו זה מעורר את כולם.

אני ומשפחתי מצטלמים לפני עלייתנו  לארץ ישראל 

אירוע מכונן בחיי: היה במלחמת ששת הימים בעלי היה בצנחנים בעלי נלחם בירושלים לא היו טלפונים וכמובן לא פלאפונים כמו היום,הייתי מאד מודאגת לשלומו כיוון שלא יצר קשר. כשהסתימה המלחמה  סוף סוף הוא התקשר  למקום העבודה שלי וזה מאד שימח  והרגיע  אותי.

בגיל 22 התחתנתי עם בעלי דוד כרמל נולדו לנו חמישה ילדים: עמוס, מירה, דנה, איה ומשה ברוך ה' כולם נשואים עם ילדים.

אני בנוסף לגידול ילדי המקסימים עסקתי ועדיין אני עוסקת בנדל"ן כ20 שנה.

אני אוהבת לבשל אוכל פרסי ובמיוחד את האורז הפרסי המפורסם.

אני מארחת את משפחתי המורחבת בכל מיני אירועים.

 

הזוית האישית

סיפור זה הועלה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי, הפרויקט היינו תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת מחשבה טובה ובין תכנית הקשר הרב דורי

מילון

ביה"ס שפיצר
חנה מרים שפיצר, ייסדה את ב"ס שפיצר בית-ספרה הוא ביה"ס העממי הגדול ביותר בירושלים

פַּיְלָה
היא קערה גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתליה, עשויה מעץ, פח מגולוון או פלסטיק.

ציטוטים

”אני נשארתי לבד באוטובוס עד שגילו אותי החיילים,“