מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נקראתי על שמה של המלכה פאוזיה

שושנה גיני וירין גרוס
כורדיסטן- ארץ הולדתי
המלכה הייתה יפה מאוד, וכן הייתי אני...

מקור שמי
אני, שושנה גיני, נולדתי בכורדיסטן למשפחת נחום (אינני יודעת את שנת לידתי).
אמי ז"ל נתנה לי את השם פאוזיה, מכיוון שהייתה מלכה במקום הולדתי שקראו לה בשם הזה. היא הייתה יפה מאוד, וכן אני הייתי תינוקת יפה מאוד.
  
 
העלייה לארץ וההתאקלמות בה
מכורדיסטאן עלינו לעיראק לתקופת זמן, ומעיראק עלינו לישראל בשנות ה-50, בתקופת "הצנע" שלאחר מלחמת השחרור.
מיד כשירדנו מהמטוס, השתחווינו, השתטחנו על הארץ, ונישקנו אותה כי ארץ קדושה היא.
משם העבירו אותנו ל"שער העלייה", באזור חיפה. היינו באוהלים בחורף, סבלנו מחולות, מֵאבק ועוד…
  
 
ה"צנע", הלחם והתולעת…
בתקופת ה"צנע" קיבלנו תלושים לקניית מצרכים כגון: אבקת ביצים (כי לא היו ביצים), חצי לחם, חצי תפוז, היו מעט בגדים, קבלנו מיטות ברזל כמו של החיילים כיום, ובשר ועופות בכלל לא היו.
אני זוכרת, שיום אחד פתחנו לחם שחור שקיבלנו, ומצאנו בו תולעת גדולה. מאותו היום החרמנו את האוכל שקיבלנו מהתלושים. מאז- אמי נסעה לבית-שאן, קנתה חיטה, טחנה אותה והכינה לנו קמח וגם קובה. (המאכל האהוב עלי עד היום הוא קובה אדום וקובה חמו).
 
 
משער העלייה העבירו אותנו לפרדס-חנה באותם התנאים הסוציאליים.
לאחר מכן ביקשנו לעלות לירושלים, כי אחותי גרה בקסטל. העבירו אותנו לקסטל, שכיום נקראת "מעוז ציון".
הייתה אז עדיין תקופת צנע קשה, והוריי המשיכו לקבל תלושים לקבלת המצרכים.
  
בפחונים
גרנו בצריפים מפחים, כי לא היו בתים עדיין.
בחורף היה קר מאוד, כמו קור של מקפיא. שמענו את הברד חזק מאוד, כאילו יורים עלינו, ואילו בקיץ היה חום- אימים כמו כבשן.
 
משלחי-היד של הוריי
כשהוריי היו בחו"ל היה להם מקצוע אריגה, והם הכינו בבית הכל בעצמם באמצעות נולים גדולים: שטיחים, בגדים ועוד…
 
 
אך כשעלו לארץ, הם עבדו ב"עבודות שחורות": אמי ז"ל עבדה בכביסה ובמשק-בית, ואבי עבד כשומר.
  
התאונה של אבי
ביום גשום אחד אבי נדרס ע"י משאית בתאונת "פגע וברח", ונפצע קשה מאוד. אמי לא ידעה מזה בכלל, כי טיפלה בי ובאחיותיי. לאחר-מכן חיפשו את אמי, ולקחו אותה לבית החולים "הדסה זיו" כדי לבקר את אבי ז"ל ולראות מה מצבו.
בעקבות התאונה, אבי ז"ל שהיה רב בארץ וגם בחו"ל, נשאר נכה ביד וברגל ימין. אמי נאלצה לעזוב אותנו קטנים, וללכת לעבוד בכביסה ובמשק-בית, ואבי שמר עלינו בבית.
  
בבית הספר
כתלמידה בבית הספר, המקצוע האהוב עלי היה תנ"ך, כי למדנו על מורשת אבותינו.
 
חפצים משמעותיים עבורי
כף-קיר
החפץ הראשון שעובר במשפחתנו דורי-דורות הוא "כף קיר": הכף עשויה ממתכת-כסף. היא הגיעה למשפחה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. אמי קנתה את הכף לשימוש במטבח להכנת אוכל מוצק וגם נוזלי כגון: אורז, קובה, מרקים שונים וכו'.
לאחר שהתחתנו אחיותיי ואני, קיבלנו כל אחת, כף-קיר למתנה.  גם כיום אנו משתמשות בכף לבישולים.
היא מזכרת מהוריי ז"ל, ואני שומרת עליה כעל בבת עיניי, כי היא מיוחדת בשבילי.
 
 
ג'אג'מה
החפץ השני הוא שמיכה צבעונית ויפיפייה שהוריי ז"ל ארגו מצמר כבשים טהור, וגם ארגו עליה את שמם למזכרת. שם השמיכה הוא "ג'אג'מה", שפירושו "שמיכה" בכורדית.
השמיכה נמצאת כיום אצל אחותי הקטנה, כי אבי ואמי ארגו אותה לה. היא השתמשה בה גם לילדיה הקטנים. כיום היא שומרת עליה כמזכרת מהוריי, כי הילדים גדלו, ואין לה שימוש בשמיכה.
  
תחביביי
אני אוהבת מאוד-מאוד בעלי חיים וגם טבע בכלל. גדלתי עם חתולים וגם כלבים.
לבסוף גידלתי כלב שחור קטיפה בשם בוני, מגזע טרייר. הוא חי 13 שנה ומת ממחלה ממארת. מרוב שאהבתי אותו התאבלתי עליו שנה שלמה, ועדיין כשאני נזכרת בו עצוב לי מאוד .
 
 
כיום
כיום אני גרה בפסגת-זאב מזרח שבירושלים. יש לי חמישה ילדים, שני נכדים, ועוד נכד אחד בדרך (נכון לרגע הכתיבה).
 
 
סיפורה/ו של שושנה גיני תועד על ידי ירין גרוס במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "תל"י צפון בירושלים", בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' מיכל עובדיה.
 
                            עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
 
 

מילון

עבודה שחורה
עבודה אפורה ומפרכת. מלאכה פשוטה, שאינה דורשת ידיעה מקצועית, אלא כוח גופני לביצוע פעולות מכאניות בלבד .

פחון
מבנה פשוט העשוי מלוחות פח או פח גלי אשר בנייתו היא פשוטה מאוד וזולה עד כדי כך שחומרי בנייתו עשויים להיות שאריות של תוצרי בנייה אחרים. פחונים היו גם מקום מגורים לעולים חדשים בימים הראשונים לקיום מדינת ישראל. המבנה בא למלא את מקומו של האוהל שנטה ליפול ברוח ולהירטב בגשם והיה חשוף לשינויי האקלים בקיץ ובחורף. בדרך כלל הוקמו שכונות הפחונים בקרבה למקומות שבהם עמדו להקים את מבני הקבע. כך העולים שגרו בפחונים יכלו לעקוב אחרי הבנייה של בתיהם, כאשר ברוב המקרים היו שותפים לבנייה בתור פועלי בנין.

ציטוטים

”מיד כשירדנו מהמטוס, השתחווינו , השטחנו על הארץ, ונישקנו אותה -כי ארץ קדושה היא.“

”כתלמידה בביה"ס המקצוע האהוב עלי היה תנ"ך, כי למדנו על מורשת אבותינו.“