מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נקודת האור שהחלה בגיל 77 בבית אבות

פורים בבית אבות
ציפורה והתלמידים מכינים קישוטים לפורים
בגיל 77 מצאה ציפורה חיים חדשים בבית אבות הלפרין שבאשקלון

ציפורה סחנין: "בגיל 77 מצאתי את נקודת האור שלי, בית אבות הלפרין שהחיה אותי מחדש".

ציפורה נולדה בבואנוס איירס שבארגנטינה באפריל 1941, בת לאליסה וקלמן שוורצמן.

ציפורה ובני משפחתה סבלו מהאנטישמיות והתנכלויות מצד האנטישמים. לציפורה זכור מקרה בו הניחו לה בפתח הדלת צלבי קרס. הקושי שהיה להסתובב עם הילדים בחוץ. זו גם הסיבה בגינה נמנעו מלשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים, מחשש שיתנכלו להם בפתח בית הספר, בו נהגו אנטישמים לארוב להם ולהתעלל בהם.

אחיה, אליהו שוורצמן, שעלה מספר שנים קודם שכנע אותה לעלות ארצה יחד עם בעלה, ברנרדו ז"ל.

עם עלייתם, התגוררו עם שני ילדיהם זאב ונמרוד, בעיר נצרת עילית. ולאחר מכן השתקעו בקיבוץ שדות ים ומשם קבעה את מקום מגוריה בעיר עכו, שם חיה ב-16 השנים האחרונות.

הוריה התגוררו בקיבוץ חקוק שליד הכנרת. אביה התחתן עם אימה כאשר היה בן 33 ואימה בת 14.  הוא עבד למחייתו כיינן. ציפורה נזכרת שאביה נהג להניח את בקבוקי היין בחוץ, השכנים שהתפעלו מאוד מעשייתו, קטפו ענבים והביאו אליו, על מנת שיכין עבורם יין.

אביה היה אדם מסורתי ובקיבוץ החילוני לא היה בית כנסת. אביה החליט להקים בית כנסת בקיבוץ ולימד ילדים לתורה. כאשר נפטר הוא ביקש להיקבר בטבריה בקבורה דתית.

במרבית שנותיה עבדה ציפורה בפקידות וגם כמטפלת בילדים בקיבוץ שדות ים, שם התגוררה כ–20 שנה.

בשעות הפנאי שלה מרבה ציפורה לעסוק בעבודות יד.

לפני מספר שנים התאלמנה ציפורה ונותרה לבדה בעכו מספר שנים. לפני כמספר חודשים החליט בנה להעבירה לבית אבות הלפרין, שבאשקלון, בשל בדידותה.

ציפורה מספרת בהתרגשות רבה, עד לכדי דמעות, כי נקודת האור מבחינתה הוא בית האבות, בו היא פורחת, צוחקת ומחייכת.

"בית אבות הלפרין הכניס שמחה וחיות לחיי, הבדידות היא הרסנית ומדכדכת", אומרת ציפורה.

ציפורה מרגישה שהיא אינה בודדה עוד ומברכת כל יום את ההחלטה לעבור להתגורר בבית אבות.

הזוית האישית

צפורה סיפרה למיטר, אודות חייה ובעיקר על שמחתה היום, בחייה בבית הלפרין.

מילון

שדות ים
קיבוץ השוכן מדרום לקיסריה העתיקה. הוא משתייך לתנועה הקיבוצית.

ציטוטים

”לא לפחד כלל. זכרו שאתם עושים את החיים שלכם ולא האחר. ראו את החיובי שבחיים. “