מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נפצעתי קשה במלחמת יום כיפור

עם סבא במפגשי תכנית הקשר הרב דורי
השיריונרים
ההחלטה של הוריי לעלות לארץ, השירות הצבאי ומשפחתי הנפלאה

נולדתי בשנת 1947 בתל אביב, הוריי יצחק ורבקה עלו ארצה מטורקיה בשנת 1943. באותה שנה בחודש אוקטובר נולדה אחותי הבכורה שרה.

בן שנה, עם אמא, אבא ושרה

 

הוריי חיו עם משפחותיהם מספר דורות בטורקיה באיסטנבול הבירה.

בשלהי מלחמת העולם השנייה, הוריי הגיעו להחלטה שהם צריכים לחיות במדינת ישראל, שהיא למעשה מדינת היהודים.

בני המשפחה שחיו בטורקיה הרבה שנים הביעו התנגדות וניסו לשכנע את הורי שהחיים בישראל יהיו קשים מאוד משום שלמעשה עדיין לא קיימת מדינה, הבריטים עדיין מושלים בארץ, שכננו הערבים לא תמיד מקבלים באהדה את העולים החדשים וכמובן שלעיתים המצב היה מסוכן. בנוסף לא הייתה תעסוקה מתאימה ומקורות הפרנסה היו מעטים מאוד.

למרות כל הקשיים הוריי החליטו שהם רוצים לעלות לארץ ולחיות במדינה שהם יעזרו בהקמתה ותהיה מדינת היהודים, וכך בשנת 1943, הם עזבו את מקום מגוריהם באיסטנבול ברכבת שיצאה מטורקיה ונסעה דרך סוריה ולבנון עד שהגיעה לארץ דרך מעבר ראש הנקרה.

בתחילה הוריי גרו ברחוב וולפסון בתל אביב בתנאים מאוד לא נוחים, ללא חשמל וללא מים זורמים.

בשלב מסוים אבי היה נוטר, למעשה הוא היה מעין שוטר לפני הקמת המדינה. במלחמת העצמאות הוא נפגע בעת שהיה בתפקיד ביפו.

בשנת 1949, הוריי קיבלו בית מהאפוטרופוס שהיה ממונה על נכסי נפקדים ועברנו לגור ביפו.

ואכן את שנותיי הראשונות עברתי ביפו, הייתי שם בגן הילדים אני זוכר ילדות מעניינת ומאוד יפה שבה שיחקנו עם חבריי מהשכונה בשפת הים, משחקי כדור, כמובן שנלחמנו נגד שכונות אחרות.

 

בשנת 1953, התחלתי את לימודיי בבית הספר היסודי "בארי" ביפו למדתי שם כיתות א'-ד' מאחר ובית הספר היה קטן. היו בסביבה הרבה ילדים חלק מהזמן למדנו במשמרות גם אחר הצהריים. מאוד אהבתי את בית הספר ואת המורים המחנכים.

תחילת הניסיון התעסוקתי שלי

 

אחד האירועים שאני ממש זוכר כילד בשנת 1956 את מלחמת סיני או מה שנקרא "מבצע קדש", אבי שירת בהגנה המרחבית ואני נרתמתי לעזור וחילקתי מזון ושתייה לחיילים ששירתו בסביבתנו.

בשנת 1957, הוריי החליטו להעתיק את מקום המגורים שלנו לתל אביב, לרחוב לוינסקי. התחלתי ללמוד בכיתה ה' בבית ספר "יבנה" שהיה ממוקם ברחוב יבנה בתל אביב.

אמי הייתה עקרת בית, אבי עבד בחברה לשיווק דלק שבזמנו הייתה שייכת לאנגלים שנקראה חברת shell.

כשסיימנו את לימודינו בכיתה ו', העבירו את תלמידי בית הספר "יבנה" לבית הספר "יהודה הלוי" בתל אביב. שם למדתי בכיתות ז'-ח' וסיימתי את לימודי בבית הספר היסודי.

בבר המצווה עם אורה ודוד

 

בשנת 1961, התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי "שבח" בתל אביב המשכתי בבית ספר "מקס פיין" אך בגלל בעיה בריאותית החלטנו עם הוריי שאני מסב את מקצועי ואלך ללמוד חשמל בבית ספר "אורט" ברמת גן.

סיימתי את לימודי המקצועיים בבית ספר אורט ובשנת 1966 התגייסתי לצה"ל. התחלתי את שירותי הצבאי בחיל השיריון בחטיבה שבע.

         

 

עם סיום הטירונות והשלב המקצועי נשלחתי לקורס מפקדי טנקים. במהלך הקורס בחודש יוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, הפסקנו את הקורס ויצאנו להילחם בגזרת הדרום עם האוגדה של אריאל שרון.

במהלך התקפה על מתחמי הצבא המצרי, נקלענו ביום השני למלחמה לתוך שדה מוקשים ממנו חולצנו עם סיום המלחמה. הועברנו לבסיס צבאי בג'בל לבני בסיני שם סיימנו את הקורס ולמעשה הייתי מפקד טנק.

שירתנו תקופה מסוימת באבטחת מוצבים בתעלת סואץ במתחם רפיח ולאחר מכן הועברנו לרמת הגולן. באותה תקופה הייתה פעילות מאוד אינטנסיבית ורצופה של אירגוני הטרור הפלסטינים לחדור ולתקוף בעיקר באזור בקעת הירדן שלימים נקראה "ארץ המרדפים".

בחודש מרץ 1968, נערך מבצע לאתר מחבלים בירדן, המבצע נקרא "מבצע כראמה" לטיהור קיני מחבלים, לאחר שהם ביצעו פעולת טרור מיקשו את הדרך לאילת ופגעו באוטובוס עם תלמידי בית ספר.

 

עם שחרורי מצה"ל בשנת 1969, התחלתי לעבוד במקצוע החשמל.

בשנת 1973 יחד עם אורה, שהייתה אז חברתי, רכשנו דירה בבת ים והתכוננו להתחתן.

באוקטובר 1973, פרצה מלחמת יום כיפור נלחמתי עם כוחות השיריון במסגרת חטיבה 188 ברמת הגולן. ב- 19 לאוקטובר על אחד הצירים המובילים לעיר דמשק נפגענו מפגיעה ישירה. אובחנתי כפצוע קשה ואושפזתי בבית החולים רמב"ם בחיפה, לאחר תקופת החלמה בחודש מרץ  1974 אורה ואני נישאנו בשעה טובה.

 

בשנת 1977, נולד בננו הראשון: איציק, בשנת 1978 נולד בננו השני: דודי ובשנת 1984 נולד בננו השלישי: ישי.

                                                                                             

 

אני עבדתי משנת 1982 ועד 2015, בבנק דיסקונט כאחראי על האחזקה בבתי המחשב, אורה רעייתי עבדה משנת 1987 במכס יפו עד 2013.

בשנת 2006, קרן ודודי נישאים, בשנת 2007 דנה ואיציק נישאים.

בשנת 2008, בשעה טובה ומבורכת נולד נכדנו הראשון נעם שמילא את ביתנו בשמחה גדולה מאוד.

בשנת 2011, נולד שגיא המתוק שהוסיף לשמחה, בשנת 2015 נולד נכדנו השלישי והמתוק אייל, בשנת 2017 נולד לאיציק ודנה נכדנו הרביעי ערן ובשנת 2018 איציק ודנה הביאו מתנה נוספת למשפחתנו וצירפו אלינו את תמר המתוקה.

אני מקווה שנמשיך כולנו ליהנות עוד שנים רבות עם כל בני המשפחה בארצנו הקטנטונת והחמודה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

נוטר
שומר יהודי בתקופת המנדט הבריטי

ציטוטים

”החולשה הגדולה ביותר שלנו נמצאת בוויתור“