מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נעל קטנה ומדינה שנולדה

אני וסבתי כיום
סבתי בגיל 3 עם בובה אורה שלה
סיפורה האישי של סבתא

כשהייתי ילדה קטנה עוד לא הייתה לנו מדינה משלנו. בארץ היה מה שהמבוגרים קראו בשם "מנדט", וזה אומר שמדינה בשם אנגליה שלטה בארץ ישראל עד שקמה מדינת ישראל. כמובן, שעל כל זה למדתי רק הרבה שנים לאחר מכן.

הייתי אז בת שלוש. לילה אחד התאספנו יחד, כל השכנים, וגם הילדים הקטנים ואפילו התינוקות. ישבנו סביב מקלט רדיו ענק של אחד השכנים שלנו, השכן היחיד שהיה לו רדיו. טלוויזיה? טלוויזיה לא הייתה אז בכלל. מהרדיו בקעו קולות חגיגיים, רציניים. וכמעט כל הקולות חזרו רק על שתי מילים באנגלית – "יס" שפירושו "כן", ו"נו" שפירושו "לא". כאשר השידור הסתיים, כל השכנים פרצו בקריאות שמחה, מחאו כפיים, התחבקו והתנשקו. גם אנחנו, הילדים, השתתפנו בשמחה הגדולה. הסבירו לנו, שאנחנו חוגגים יום הולדת. של מי? של מדינת ישראל. המדינה נולדה באותו לילה! הקולות ששמענו בוקעים מהרדיו היו החלטה על הקמת המדינה, והיא התקבלה במפגש של הרבה מאד אנשים חשובים, באמריקה הרחוקה (כמובן היה זה האו"ם בניו יורק, אבל זה התברר לי רק שנים לאחר מכן).

בגיל שלוש בגן הילדים

20170227_113506

השמחה על יום ההולדת של מדינת ישראל, שהתחילה בבית, נמשכה גם בחוץ. אבא שלי לקח אותי, לבושה שמלה לבנה חגיגית, לרחוב הרצל, הרחוב הראשי של חיפה, העיר שבה גרנו. ברחוב היו  המוני אנשים ששרו ורקדו, וגם אני שרתי ורקדתי – על הכתפיים של אבא.

תוך כדי הריקודים אבדה לי נעל אחת, שהחליקה לי מהרגל ונעלמה… אולי בגלל הדוחק, ואולי השרוך שלה לא היה קשור כל כך טוב.. אבל לא הצטערנו על הנעל האבודה, לא אני ולא אבא שלי, כי איך אפשר להצטער ביום כזה שמח, יום ההולדת של המדינה?

וכך חזרנו הביתה, אני על הכתפיים של אבא שלי, ולרגלינו שלוש נעליים – שתיים של אבא ואחת שלי…

חנה ויצחק זמיר ביום חתונתם

img-20161211-wa0000

הזוית האישית

תכנית הקשר הרב דורי העניקה לי וגם לסבתי חוויות רבות ומדהימות. אני מודה על כל רגע בפרויקט הזה!

מילון

מנדט
שלטון זמני או חלקי על שטח שאוכלוסייתו עדיין לא מוכנה לשלטון עצמי.

ציטוטים

”והצנע לכת. המוטו של בית הספר הריאלי בחיפה ושל סבתי חנה שלמדה בו.“