מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נס גדול היה שם

זאב ונועה
בית הכנסת הראשון בארד - 1759.

נולדתי בשנת  1932 ברומניה, בכפר בשם דודשט איבק, שם גרתי עם הורי ועם סבי וסבתי מצד אימי. בגיל שנתיים, החליטו הורי לעבור לעיר בשם אראד. אני חושב שהורי קיבלו החלטה זו בשל העבר היהודי העשיר של עיר זו. הפרידה מסבא וסבתא הייתה קשה ועצובה, כי הם נשארו לגור בכפר דודשט איבק.
 
                                           מפת רומניה בחלוקה למחוזות. מחוז אראד ממוקם
                                           בחלק המערבי, בגבול עם הונגריה 
בתקופת השואה, אבי גויס לצבא האדום ברוסיה, אבל אני לא יודע מה היה תפקידו בצבא, משום שמעולם לא שאלתי ואבי מעולם לא סיפר לי.
 
בספטמבר 1944 נכנס הצבא ההונגרי לעיר אראד. הם כינסו את כל היהודים במקום אחד ומאוד מאוד פחדתי. זו חוויה טראומטית שאזכור אותה לנצח. למעשה, כולם פחדו מאוד, כי ידענו שאנחנו צריכים לארוז כמה בגדים ולהתכונן ללא נודע. אבל באותו לילה, למזלנו קרה נס – הצבא האדום נכנס ושחרר אותנו מידי הנאצים.    
 
יהדות
 
בביתי שמרנו על המסורת היהודית. אני זוכר שהורי הרבו לדבר על ארץ ישראל, וכשהם דיברו על הנושא הזה, אני זוכר את ההתרגשות שראיתי בעיניהם. בימי שישי אימא הייתה מכינה ארוחת שבת ומקפידה להדליק נרות שבת. לאחר סעודת השבת, היינו שרים שירי שבת סביב השולחן. אני זוכר את ערבי החג, ואת הסעודות שערכנו עם כל בני המשפחה, למרות המשטר הקומוניסטי שהיה באותה התקופה. גם בערבי חג הפסח המשפחה הייתה יושבת סביב השולחן ושרה שירי חג. היו אלו רגעים מיוחדים שאותם אזכור תמיד.
 
כשבגרתי, אמנם הלכתי לעבודה ביום הכיפורים, אך למרות שעבדתי, צמתי, כי ידעתי שהדבר החשוב ביותר, העומד בראש סולם החשיבות שלי הוא שלפני הכול אני יהודי. אני חושב שאין דבר חזק יותר מאמונה. האמונה היא זו שמחברת ומקשרת בין אנשים. והאמונה היא זו שמחזקת אותנו גם בתקופות לא מוצלחות.  
 
בית ומשפחה 
 
אימא ואבא היו אנשים הגונים וישרים. אבא היה רופא במקצועו ואילו אימא הייתה עקרת בית וטיפלה בי כשהייתי קטן . מאוד אהבתי את האוכל של אימא, בעיקר תבשילים מתפוחי האדמה כמו: פירה, תפוחי אדמה עם בצל וצ'יפס. אני אוהב מאכלים אלו עד היום.
 
אחרי תקופה מסוימת, סבא וסבתא שלי עברו לגור איתנו בעיר באראד, והיה לי איתם קשר הדוק מאוד. סבא היה הבן אדם הכי טוב שאני מכיר, היה מופנם שקט, אני הערצתי  אותו. סבתא שלי הייתה בדרך כלל מאוד קשוחה, אך כשבילינו יחד, היא הייתה רכה מאוד איתי. לסבא שלי הייתה חנות מכולת עד שנת 1942, והייתי מרבה לבקר אותו ואהבתי מאוד לעזור לסבא למכור את המוצרים בחנות.
מסבתא אני זוכר בעיקר את האוכל שהיא הייתה מכינה. בילינו הרבה מאוד יחד, וסבתא הייתה מכינה לי כל מה שרציתי. התבשילים שלה היו טעימים מאוד. אהבתי מאוד את סבא וסבתא שלי והם אהבו אותי. אבל בשנת 1958 הם נפטרו והצער שלי היה גדול מאוד.
 
את סבא וסבתא שלי מצד אימא לא הכרתי, כי הם נפטרו כאשר אימא שלי הייתה בת שלוש. דודה של אימא שלי לקחה אותה ואת אחיה, הדוד שלי, תחת חסותה. הסיפור המעניין הוא שאותה דודה שלי, שאימצה את אמי ואחיה, בעצמה הייתה ילדה מאומצת. מסתבר שכשהיא הייתה בת שנה, הוא אומצה ע"י זוג צעיר, שבמשך שנים אמרו לה שהם ההורים הביולוגים שלה. בלילה לפני החתונה שלה, אביה המאמץ סיפר לה שהם לא ההורים האמתיים שלה, שההורים האמתיים שלה מתו ושבחתונה היא תפגוש את האחים שלה. 
 
עלייה והסתגלות
עליתי ארצה בשנת 4.9.1961, יחד עם הורי. נסענו מרומניה ברכבת לאוסטריה, שם היינו כארבעה ימים, ומשם טסנו באווירון (מטוס) לישראל.
 
נחתנו בישראל, בשדה התעופה בן גוריון, בשעה אחת בלילה ועד הבוקר חיכינו למונית שתבוא לאסוף אותנו, כי להורים לא היה כסף משלהם לשלם לנהג. בסוף, בבוקר, הגיע מונית של הסוכנות היהודית, כי היינו עולים חדשים, ולקחה אותנו לאשקלון.
 
כמעט כל יום היו מגיעים עולים חדשים למקום בו היינו. אני זוכר שהייתה שם אישה שהייתה אחראית על העולים החדשים, מסדרת להם עבודה ודואגת להם. בעלה, עבד בנגב והוא הביא אותי לעבוד יחד אתו בבית חרושת.
 
לא ידעתי לדבר עברית והיה לי מאוד קשה להסתדר ללא השפה, אם כי בעבודה היו אנשים שידעו רומנית והדבר עזר לי. בנוסף, היה לי מנהל מצוין שדאג להסביר לי דברים ברומנית, כדי שאבין. בערבים הלכתי לאולפן, שם למדתי בעיקר לדבר עברית וגם קצת לכתוב. אבל בסוף לא נשארתי הרבה זמן בעבודה בבית החרושת, כי העבודה דרשה לקרוא ולכתוב בעברית ועדיין לא הייתה לי השפה. 
לאחר זמן מה התחלתי לעבוד באגד והמשכתי בה עד למועד הפרישה, אחרי 31 שנה. כל השנים האלה אני מתגורר בחדרה, על אף שעבדתי בכל הארץ ולא פעם הייתי חוזר מהעבודה באמצע הלילה, בגלל המרחקים.
כיום, אני בן 83, חיי היו מעניינים ללא ספק. היו בהם עליות ומורדות. ועכשיו אני מבלה את זמני במועדון לקשיש בבית אליעזר ארבע פעמים בשבוע, ובשאר הימים אני מבקר את המשפחה ואת החברים.

אני אוהב לשמוע מוזיקה, כי זה מזכיר לי את הבית, את ערבי החג ואת המשפחה שלו. אני גם מאוד אוהב לבקר ברומניה, להעלות זיכרונות ואף לפגוש חברים מהעבר.

 
מורה מובילה: אורלי אור-עד
תשע"ה

מילון

אראד
עיר ברומניה על גדות נהר מורש, בה הייתה קהילה יהודית שנוסדה במאה ה-18

אוירון
מ"אוויר", המצאה של בן-יהודה. ב 1928 ביאליק חידש למטוס "כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (איוב ט 26)

ציטוטים

”באותו לילה, קרה נס, הצבא האדום נכנס ושחרר אותנו מידי הנאצים. “

”אין דבר חזק יותר מאמונה...האמונה היא זו שמחזקת אותנו גם בתקופות לא מוצלחות. “

”המשפחה הייתה יושבת סביב השולחן ושרה שירי חג. היו אלו רגעים מיוחדים שאותם אזכור תמיד. “