מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נחמה שטרנברג

סבתא נחמה עם הנכדה נועה
סבתא בבית ספר
החיים שלי

אבא שלי סבא רבא של נכדתי יליד פולין. בן אחד משבע אחים ואחות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ראה אבי את ההתעללות של הגרמנים ביהודים הוא אמר לאביו שצריך לברוח. אביו אמר לו תחבור לחברים שלך, וכך עזב אבי את ארץ הולדתו וברח לרוסיה והצטרף לצבא הרוסי ונלחם נגד הגרמנים. בזמן המלחמה הוא פגש את אימי שהיתה אלמנה והיו לה שני ילדים, הפגישה בניהם הייתה מאוד מעניינת היא מכרה תפוחי אדמה שהוקצבו להם בזמן המלחמה כדי לקנות מצרכים אחרים לילדים שלה. בא בנאדם ורצה לקנות את כל תפוחי האדמה והציע לה סכום כספי, היא לא הסכימה לסכום והחזירה לו את הכסף. האדם הכניס את הכסף לכיס שלו והסתובב לרגע ואחרי זה שב אליה ואמר לה קחי ונתן לה צרור של שטרות, אימי בתמימותה רצתה להביא לו את כל תפוחי האדמה אבל אבא שלי שראה הכל מהצד תפס את האיש בידו ואמר לו אתה לא מתבייש לרמות אישה שלבדה. אימי כעסה עליו מאוד ואז הוא הראה לה שבצרור הכסף השטר הראשון והאחרון היה כסף ובאמצע רק דפים לבנים כשאימי ראתה את זה היא הבינה שאבי הציל אותה ממרמה. היא הזמינה אותו לביתה כדי להכיר את אמה שהיתה אישה דתייה. כאשר ראתה שהוא יהודי היא שכנעה את אימי להתחתן איתו. הם התחתנו ונולדה אחותי. לאחר המלחמה משפחתי חזרה לפולין כדי לחפש את משפחתו של אבי. ובתאריך 5.2.1950 אני נולדתי בפולין. ארבעה חודשים לאחר מכן עלינו לארץ ישראל גרנו בחדרה שנתיים באוהלים ואז עברנו לבאר יעקב.

 

את רוב זמני ביליתי במושב עם כל בעלי החיים שהיו לנו. המשק שלנו היה מאוד גדול השטחים היו עצומים בגודלם מטעים של שקדים וכרמים גדולים וגידולים למיניהם. התמונה היא בשדה שבמושב. עד גיל 5 לא דיברתי עברית אימי דיברה איתי אך ורק רוסית כי היא לא ידעה עברית. כשהלכתי לגן בפעם הראשונה כשהייתי בת 5 היה לי קשה להבין מה הגננת אומרת אך עד מהרה למדתי את השפה העברית.

בבאר יעקב למדתי בבית ספר ממלכתי עד גיל 10, והתמונה ליד הלוח היא מבית הספר הזה. בגיל 10 עברנו לגור ברמלה ושם סיימתי את לימודי.

אבי ז"ל היה החשוב בחיי בכל שנותי הוא עמד לצידי והיה פותר כל בעיה שנקלעתי.

חפץ מיוחד

בגיל 68 עבר אבי ניתוח שישה מעקפים לאחר מכן המשיך לתפקד רגיל עוד 10 שנים, עד למקרה עצוב שקרה לו. וכך היה: לאבי היתה חנות בשר (אטליז) לאחר הניתוח המשיך לעבוד בה מעט ואז השכיר אותה ודאג כל הזמן למצבה. לפני הגשמים היה צריך לזפת את הגג של החנות, בני הציעו לו לפקח על הזיפות, אך הוא התעקש לפקח בעצמו. ביום הזיפות אבי עלה על הסולם כדי לבדוק אם הכל בוצע בצורה הרצויה, לפי מה שסופר לנו הוא עלה 3 פעמים, בפעם השלישית כוחו לא עמד לו והוא נפל מהסולם התקשרו אלי ואמרו לי שאבי נפל ומיד עזבתי את העבודה ונסעתי למקום האירוע הגעתי בזמן שמד"א הנשימו את אבי הם אמרו לי שהוא כבר מתחיל לנשום ולא נתנו לי לגשת אליו. לאחר מספר דקות שנראו לי כנצח אמרו לי שהוא כבר לא בחיים נפלה עלי ועל ילדי מכה קשה מאוד, הבן הבכור שלי קיבל הלם ולקח לו זמן רב עד שהתאושש. לאחר השבעה כל אחד לקח ממנו מזכרת אני לקחתי חגורה שאותה הוא חגר בזמן הנפילה. אני כל הזמן מריחה את הריח של החגורה ולא מנקה אותה ומשאירה אותה כפי שהיתה אז בשנת 1997 וממחישה לי את אבי כפי שהיה האדם הטוב שעזר לי בכל וכמה שהוא חסר לי. המשענת הכי חזקה כבר איננה.

הזוית האישית

נחמה: חויה עם נועה היתה טובה, קרב ביני לבין נועה, עשה לנועה טוב מאוד ובעקבות זה גם לי, שמחתי מאוד שאני משפרת את מצב רוחה.

נועה: היה לי כיף לשמוע מסבתא סיפורים מעניינים, היתה לי חויה נעימה עם סבתא הרגשתי שהמפגשים מקרבים בינינו, זה היה מעניין לשמוע איך היא גדלה.

מילון

גפילטע פיש
קציצת דג טחון, לרוב קרפיון, מאכל הנהפוץ בקרב יהדות אשכנז ומזרח אירופה.

ציטוטים

”החיים הם לא פיקניק“