מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נחל החיים

סבא יעקב ואני אולי
התמונה הראשונה של זיידה
סיפור החיים המגוון של זיידה יעקב

זיידה (סבא שלי מצד אמא), נולד במקסיקו אבל שורשיו אינם מקסיקאים. ההורים שלו הגיעו למקסיקו מאירופה. אבא שלו (חוסה), הגיע ב- 1928 מליטה, הוא היה אז בן 18. אמא שלו (אנה), הגיעה באותה השנה, אבל הייתה אז רק בת 10. היא הגיעה עם כל משפחתה מברדיצ'ף שבאוקרינה. ההורים של אבא שלו נשארו בליטה ונספו בשואה, לכן זיידה מעולם לא פגש אותם.

ההורים של זיידה הכירו כשאמא שלו עבדה אצל אח של אבא שלו (גיסה לעתיד) ואביו הגיע לבקר את אחיו בעבודה. שם נפגשו ונשאו בשנת 1938.

זיידה נולד במקסיקו סיטי ב- 25 באפריל בשנת 1939. עשרה חודשים אחרי שההורים שלו התחתנו. הזיכרון הראשון של זיידה הינו כשהיה כבן שנתיים, הוא זוכר עצמו מטייל בפרוזדור הדירה שבה התגוררו, והוא מחקה בקולי קולות את מוכרי העיתונים אותם פגש מדי יום ברחוב.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בחמש השנים הראשונות של חייו, משפחתו גרה במרכז מקסיקו סיטי. ב- 1944 נולד אחיו הצעיר, בשם לואיס. אחרי שנולד, המשפחה עברה לגור בשכונה בפרוורי העיר, באזור בו התגוררו בזמנו רוב המשפחות היהודיות. זיידה בילה את ילדותו בשכונה זו והיה מבלה את אחר הצהריים ברחובות. הוא היה משחק בייסבול, פוטבול אמריקאי ועוד כל מיני משחקים. חבריו היו גם יהודים וגם מקסיקאים נוצרים. זיידה חגג את הבר המצווה שלו בשנת 1952, כשעדיין התגורר בשכונה זו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כשזיידה היה בן 17, המשפחה שוב עברה דירה, הפעם לשכונה חדשה שהייתה מרוחקת עוד יותר ממרכז העיר. בדירה זו הוא התגורר עד גיל 28, שזה הגיל בו התחתן (1968).

בית-ספר יסודי וחטיבת ביניים זיידה למד בבית ספר יהודי בשם "יידישע שול אין מקסיקו" והפרוש הוא "בית ספר יהודי במקסיקו". שם, חוץ מהלימודים הרגילים בספרדית היו לומדים את השפה היידיש ואת מקצועות היהדות. השיעורים היחידים שהוא למד בשפה העברית היו: עברית ותנ"ך. אחרי 9 שנים בבית ספר היהודי, זיידה עבר ללמוד בתיכון טכני כשכוונתו הייתה  להמשיך ללימודי הנדסה. תואר ראשון הוא למד "במכון הפולי-טכני של מקסיקו" בפקולטה של הנדסת אווירונאוטיקה. הוא סיים בשנת 1961 בגיל 22. אחרי סיום הלימודים הוא התכוון לנסוע לצרפת כדי להמשיך לתואר שני באווירונאוטיקה, אבל, בסוף זה לא הסתדר כיוון שהוא קיבל הצעת עבודה בחברת התעופה הלאומית AEROMEXICO, שם הוא עבד כמדריך מערכות של מטוס ( DC-3 דקוטה). תפקידו היה ללמד את הטייסים על כל המערכות והביצועים של המטוס. אחרי כשנה וחצי הוא קיבל הצעה לעבוד כסגן מנהל תחזוקה בחברת, Aeromex זו הייתה חברה שייבאה מטוסים קלים חד ודו מנועים לתעופה האזרחית, מתוצרתBEECHCRAFT.  לאחר 6 חודשי עבודה, הוא מונה למנהל תחזוקה של החברה.

ברגע שמינו אותו למנהל שלחו אותו לבית חרושת של מטוסי BEECHCRAFT בוויצ'יטה שבארה"ב. שם הוא עבר 3 חודשים של לימודים במהלכם למד על כל המערכות של המטוסים. בזמן שעבד בחברה זו, התחיל לכתוב את עבודת הגמר שלו וב- 1966 הוא קיבל את התואר השני כמהנדס אווירונאוטיקה. זיידה המשיך לעבוד במקום זה עד שנת 1967.

במהלך תקופה זו, למד טייס והוציא רישיון לטיסה במטוסים קלים. באמצע שנת 1967, יחד עם מספר חברים, הקים חברת תעופה בשם ANAHUAC. חברה שקנתה 2 מטוסים קנדיים בשם TWIN OTTER ל- 18 נוסעים (תמונה מספר 4-5)

החברה החדשה הטיסה נוסעים ממקסיקו סיטי למקומות שונים במדינה. זיידה מונה כמנהל של החברה. לאחר כשנה, (סוף (1968 ממשלת מקסיקו החליטה להלאים את חברות התעופה הפרטיות (הכוונה היא – להפוך אותן לרכוש של המדינה) וזיידה החליט למכור את החלק שלו בשותפות. במהלך ששת החודשים העוקבים, הוא בדק את האפשרות לפתוח סניף של חברת מטוסים Cessna בעיר Guadalajara, אבל הרעיון לא צלח וזה הוביל להחלטתו לעלות לישראל.

בתקופה בה עבד בחברת ANAHUAC זיידה הכיר את האישה שלו לעתיד –  קטלינה שטרן.

קצת אחרי מלחמת ששת הימים (1967), התרחש מקרה מאוד מוזר עבור זיידה; יום אחד, אמא שלו סיפרה לו שהיא הלכה לשדה התעופה לקבל נוסע שהגיע מחוץ לארץ ובמקרה היא פגשה שם ידיד מהעבר. בזמן שדיברו, נגשה אליו בחורה יפיפייה עם עיניים ירוקות גדולות ואמרה לו כמה מילים. אמא של זיידה שאלה: "מי זו הילדה הזו?" והוא ענה לה שזו האחיינית שלו בשם קטי. היא פנתה אליה ואמרה לה: "את יודעת, יש לי 2 בנים רווקים". קטי הסתכלה אליה ואמרה "מספיק לי אחד". שבוע שלם אמא של זיידה נדנדה לו להתקשר אליה ולבסוף הוא התקשר. כך הכירו סבא וסבתא שלי. ב- 9 במרץ 1968 הם התחתנו בהתאם למסורת היהודית.

בתקופה שזיידה היה במשא ומתן עם חברת Cessna (בערך אפריל 1969), חזרו ההורים של סבתא מישראל וספרו שיש התפתחות גדולה במדינה ושנדרשים אנשים עם מקצוע כמו שלו. זיידה שכבר במלחמת ששת הימים ניסה להתנדב ולעלות לישראל (אבל המלחמה נגמרה מהר מאוד והוא לא הספיק), החליט לכתוב מספר מכתבים לכל מיני מוסדות בישראל, מוסדות שיש להם קשר למקצוע שלו, כדי לבדוק האם יש מקומות עבודה רלוונטיים. הוא קיבל מספר תשובות חיוביות ולכן החליט לנסוע לישראל ולבדוק את האפשרויות.

באוקטובר 1969, זיידה ביקר בישראל בפעם הראשונה ואחרי מספר פגישות עם כל מיני גופים, חתם חוזה עם "התעשייה אווירית לישראל" כמהנדס מכירות של מטוס ה"ערבה", המטוס האזרחי הראשון שנבנה בארץ ישראל. לאחר שחזר למקסיקו, זיידה ובובה ארזו את החפצים שלהם, מכרו את המכוניות והאופנוע ויצאו לישראל ב 21 בדצמבר 1969. כל המשפחה ליוותה אותם לשדה התעופה כדי להיפרד מהם.

הם הגיעו לישראל ב 28 בדצמבר 1969 ומיד נשלחו למרכז קליטה ברמת יוסף שבבת-ים. לאחר כשלושה חודשים שכרו בית בכפר שמריהו ומאז ועד היום הם גרים באזור השרון. היום הם גרים בצורן. בשנת 1972 נולדו להם הבנות הראשונות שלהם, התאומות – סיגל (אמא שלי) וורדה. בשנת 1977 נולד הדוד שלי עמוס. סיגל התחתנה עם אבא שלי ליאור ב 1997. יש לי שני אחים ושתי אחיות ואנחנו גרים בשדה ורבורג. ורדה התחתנה עם אורן בשנת 2003 ויש להם שני ילדים. הם גרים ביוקנעם. עמוס גר בלונדון והוא רווק.

כשזיידה היה בן 21 (1960) אמו נתנה לו כמתנה את המצלמה הראשונה שלו. זו הייתה תחילתו  של תחביב שעם הזמן נהפך גם למקצוע. מהיום הראשון שקיבל את המצלמה החל לצלם תמונות אומנותיות (לא תמונות משפחתיות). נרשם למועדון הצילום של מקסיקו ובתקופה קצרה עלה לדרגת צילום גבוהה מאוד. לאחר חודשים בודדים, ניצח בתחרות צילום. הפרס לתחרות היה לנסוע לדיסנילנד. לאחר זכיות נוספות, התאחד עם מספר חברים, שכולם היו צלמים מצוינים, ויחד החלו להפיק מיצגים באמצעות שקופיות. צילמו תמונות והקרינו אותן בעזרת מספר מקרני שקופיות, שילבו פס קול (מוזיקה) והפיקו מיצגים בדרך זו. הוא היה בחוג זה עד שעלה לישראל.

זיידה החל לעבוד בתעשייה אווירית ב-11 בינואר 1970. במהלך העבודה טיפל בקידום המכירות של מטוס "הערבה".

במסגרת עבודתו, עלה הצורך להכין חומר שיווקי לקידום המכירות של מטוס. בזכות הניסיון שלו בתחום הצילום, זיידה הציע להפיק מיצג על מטוס הערבה. הממונים עליו הסכימו ונתנו לו אישור להפיק את התוכנית. במסגרת סיור נרחב שערך במזרח הרחוק הוא הציג את התכנית וזכה להצלחה רבה. זמן מה לאחר שחזר לישראל פנה אליו מנהל יחסי הציבור של "התעשייה האווירית" עם רעיון להפיק מצגת אורקולית גדולה יותר על התעשייה האווירית כולה. זו הפכה להיות המצגת הרב-מקרנית הראשונה שזיידה הפיק והציג ביריד "האנובר" בשנת 1972.

מצגות השקופיות של "התעשייה האווירית" וההצלחה של המצגת "הצבעים של מקסיקו", שזיידה הכין מהשקופיות שהוא הביא ממקסיקו, הולידו אצלו את הרעיון להקים את החברה "שיין הפקות אורקוליות" שנוסדה ב-1972. בתחילת  הדרך הוא היה מבצע את רוב העבודות בעצמו, אך, מאוחר יותר הוא שכר עובדים נוספים. "שיין הפקות אורקוליות" התפתחה מהר מאוד והייתה חלוצה בתחום האורקולי בישראל. היא הפכה למובילה ופורצת דרך בתחום זה. היא שימשה מקום לצמיחה של רבים מן המובילים בתחום זה כיום. החברה פעלה למעלה מ-28 שנים והפיקה יותר מ-300 מצגות אורקוליות. בין הלקוחות שלה היו: מוזיאונים, אוניברסיטאות, מרכזי מבקרים, משרדי ממשלה, מפעלי תעשיה ועוד. בתחילת הדרך כל המיצגים היו מבוססות על שקופיות, אבל במשך השנים כשהוידיאו התפתח, החברה החלה להפיק את המיצגים בעזרת סרטוני וידיאו.

בין המצגות החשובות והגדולות שהסטודיו הפיק יש לציין את "החוויה הישראלית" ביפו (1988) והמיצג האורקולי שמוקרן עד היום ב"בית הפלמ"ח" שברמת אביב.

לאחר שזיידה פרש לגמלאות, בשנת 2000, הוא החליט להמיר את כל ארכיון התמונות הפרטיות שלו, וגם מבחר מיוחד מתוך יותר ממיליון שקופיות של ארכיון "שיין הפקות אורקוליות", לדיגיטלי. הוא למד להשתמש בתוכנת פוטושופ והפך להיות בקיא ויצירתי בתחום זה. הוא החל ליצור תמונות חדשות מהשקופיות הישנות שלו.

החזרה שלו לעבודה יצירתית והפריחה של הצילום הדיגיטלי הדליקו בו מחדש את להט הצילום, ומאז 2003 הוא פעיל מאוד בתחום הצילום הדיגיטלי. בשנים האחרונות הוא יצא למספר מסעות צילום בעולם; אוזבקיסטן, מיאנמר (בורמה), קמבודיה, לאוס, תאילנד ועוד.

לזיידה היו גם מספר תערוכות צילום. החשובה ביניהן התרחשה בגלריית "הרולד ריכטר" שביפו. משנת 2007 זיידה החל לעסוק במכירות אינטרנטיות ומוכר ב – eBay מוצרים מגוונים (סחורה שאבא שלי מספק לו) לארצות שונות.

התחביבים של זיידה

בילדותו, בעיקר שיחק בייסבול ופוטבול אמריקאי, ועוד פעילויות ספורט שהיה משחק עם חבריו ברחוב. בגיל 16 החל לבנות ולהטיס טיסנים קטנים והשתתף בתחרויות של טיסנים. זיידה החל לנהוג בגיל 13 כיוון שאחד מדודיו הרשה לו לנהוג ברכב שלו. הוא כל כך אהב לנהוג שלפעמים בלילות היה גונב את מפתחות הרכב של דוד אחר והיה יוצא לבד לסיבובי נהיגה ברחובות. כל זה התרחש סביב גיל 16. זיידה תמיד אהב לנהוג מהר, ובגיל 17, החל להירשם למרוצי מכוניות. בתחילה, היה לוקח ללא רשות, את הרכב של אבא שלו ומאוחר יותר, סביב גיל 20, החל להשתתף במרוצים יותר רציניים. ברבים מהמקרים השאילו לו מכוניות אחרות. עד היום זיידה אוהב לנהוג מהר.

בזמן שזיידה עבד בהנדסת מטוסים הוא קנה את האופנוע הראשון שלו, לאחר זמן קצר, טייס שהיה לקוח שלו, סיפר שחברים מהארגון שלו מתכננים טיול לצפון מקסיקו בו יחצו את Baja California (1,220 קמ'). זיידה הצטרף אליהם ויחד עם עוד 12 רוכבים חצו את המדבר הזה בנסיעה שנמשכה 10 ימים. לאחר הרבה שנים, כשזיידה עשה עלייה והגיע לישראל, הוא קנה אופנוע שבאותה התקופה היה האופנוע עם המנוע הכי גדול בישראל.

תחביבים אחרים של זיידה כללו: באולינג, הוא שיחק בליגה הלאומית של ישראל. השיא שלו 279. תחביב נוסף שגילה בגיל 40 הוא גלישה בשלג  ,(ski)  הוא מאוד אהב את זה ועד גיל 70 המשיך לגלוש פעם בשנה.

אך התחביב החשוב ביותר של זיידה תמיד היה ונשאר – הצילום. כפי שסיפרנו קודם.

הזוית האישית

זיידה: זו הפעם השלישית שאני משתתף בחוויה של תכנית "הקשר הרב דורי".

כל פעם זה קצת שונה, אבל אני מוכרח לציין שהפעם נהניתי הרבה יותר מאשר בפעמים הקודמות. תודה להנחיה של רונאת שילה שהצליחה לחבר בין כל המשתתפים והפכה את המפגשים למעניינים ומרגשים במיוחד.

אולי: היה לי מאוד כיף ומעניין בתוכנית זו למרות שבאמצע התוכנית רציתי לפרוש ובסוף התחרטתי. חיכיתי כל פעם ליום שלישי בשביל להיפגש עם זיידה ולשמוע את סיפורו ולהעלותם על הכתב.

מילון

מטוס הערבה
מטוס תובלה קל מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. מטוס זה הוא מטוס התובלה הראשון שתוכנן ויוצר בישראל.

ציטוטים

”החיים שלי זרמו כמו נהר, הם נהרו לאן שהגורל הוביל אותם“