מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נזכרים בעבר בזמן העתיד

פעילות הקשר הרב דורי בבית ספר מגן
חיילי צבא אנדרס בזמן מלחמת העולם השנייה. גם אחיו של אבי שרת בצבא זה.
סיפור חייו של סבא

שמי מנחם. אני זוכר את עצמי בגיל שלוש וחצי, נמצא בשעות היום במעון ילדים עד שעות אחר הצהריים, אז אמי באה לקחת אותי לאחר שסיימה את יום עבודתה. אבא שירת כנוטר (שוטר) במשטרה הבריטית בזמן המנדט הבריטי. היה זה בתקופה של מלחמת העולם השנייה, ואנחנו הילדים מאוד התעניינו במה שקורה.

במקביל, הבנו שקיים מאבק בשלטון הבריטי וכך חווינו חוויות לא קלות שקשורות לסילוק השלטון הבריטי והתהליך שלקראת הקמת המדינה.

אני זוכר איך ממש חיינו את המתרחש. זכור לי כיצד התלהבנו מהגעת "אניות מעפילים". למרות האיסור הבריטי על יהודים לעלות לארץ, ההגנה והפלמ"ח ארגנו אניות שיוכלו לשמש את המעפילים. הארגונים אספו את היהודים לקבוצות קבוצות, והכינו אותם למסע הקשה והארוך לחופי ארץ ישראל.

לקראת ראש השנה בשנת תש"ד סיפרו אצלנו במשפחה על החיילים היהודים בצבא אנדרס, אשר היו אמורים לעבור דרך ארץ ישראל לצפון אפריקה ומשם להצטרף לצבא האמריקני שלחם בגרמנים באירופה. נמסר לי בסוד שאח של אבי יחד עם קבוצת חברים ששירתו בכוח זה יברחו, במטרה להישאר בארץ.

פירוש הדבר שהיה צריך להסתיר אותם מהבריטים, לתת להם שמות חדשים ותעודות זהות חדשות ומזויפות. לשם כך המשפחה קבעה לכל אחד מהחיילים שם עברי, ובלילה תכננו להעביר אותם בקבוצות למספר קיבוצים. לדודי נתנו את שם המשפחה הרמתי כיוון שבפולין הוא גר באזור של רמה הררית.

בחודשים שלאחר מכן הסתיימה המלחמה בגרמנים. התחיל המאבק להקמת המדינה, כלומר לסלק את השלטון הבריטי ששלט בארץ ושמנע עליית יהודים לארץ, מנע רכישת קרקעות והקמת יישובים חדשים. אנו כילדים חיינו את המאבק הזה בשלמות כאילו אנו שותפים בו וחלמנו שנוכל להשתתף בו (במאבק).

בשנת 1947 החל הדיון בארגון האו"ם על גורלה של ארץ ישראל, כיוון שהמצב החמיר והבריטים נהיו ליותר קשוחים ואפילו אכזריים. במהלך הדיונים הועלו באו"ם הצעות שונות לפתרון ואחת מהן הייתה הצעה לחלוקת הארץ לשתי מדינות ערבית ויהודית. ההצבעה התקיימה בתאריך 29 לנובמבר 1947, ובליל ההצבעה אשר שודרה גם ברדיו ישבנו בביתנו כמו בכל יתר הבתים, שלבנו אצבעות במתח גדול.

עם קבלת ההצעה נשמעה צעקה מכל הבתים, אנשים יצאו לרחובות, פצחו בשירה ובריקודים סוערים לאורך כל הלילה מפני שכולם הבינו שזהו זה, יש לנו בסיס להקמת המדינה. ובאותו לילה פרצה מלחמת השחרור שזכורה לי על כל שלביה. חללים רבים נפלו בה.

אני זוכר שאני ואחי הקטן גרנו בדירה בת חדר אחד ומטבח קטן והשירותים היו משותפים עם משפחה שניה. בשביל להתקלח עם מים חמים היינו מביאים גזרי עצים ומכניסים למקום מתחת למיכל המים וכך היינו מתקלחים. בבית אפילו רדיו לא היה, רק כשהייתי בן 10 אבא קנה רדיו. המשחקים היו בדרך כלל בשכונה. כל הילדים של השכונה היו מתאספים ומשחקים מחניים גדול ומחניים קטן , חמור ארוך, והרבה משחקי מחבואים.

כשהייתי קטן הייתי במעון של "איגוד המשפחות העובדות". מאוד אהבתי ללכת לשם. הלכתי לבית ספר דתי של בנים בלבד שנקרא "תלמוד תורה". בבית הספר אהבתי מאוד את הלימודים ובכיתה ב' התחלתי לקבל פרסים. עם השנים עברתי לבית ספר "מזרחי" שהיה פחות דתי. מאוד התעניינתי בגאוגרפיה ובהיסטוריה וגם בלימודי קודש (לימודי תנך), וכשהתחלנו ללמוד אנגלית מאוד אהבתי את זה. כמו כן אהבתי מאוד שיעורי זמרה.

בכיתה ז' חגגו לי בר מצווה. עליתי לתורה וההורים שלי ערכו מסיבה לחברים שלהם ושם הרגשתי מיותר. לבר המצווה קיבלתי אופניים מיד שנייה. למדתי בבית הספר עד כיתה י', אך בגלל המצב הכלכלי בבית נאלצתי לעזוב את הלימודים וללכת לעבוד. עבדתי במפעל להרכבת מנעולים, מפעל "ירדני" שהיה המפעל ליצור מנעולים היחיד בישראל.

בגיל 14, בעקבות פרויקט לשיכון ותיקי ההסתדרות זכינו לדירה בת 2.5 חדרים, מה שנחשב להישג והתקדמות. בגיל 17 הלכתי לקורס בלימודי ערב של טכנאות רדיו עד הצבא. בגיל 18 התגייסתי לצבא, שם שירתי בחיל הקשר בתפקידים שונים כשלוש שנים. אחרי שחרורי עברתי לעבוד בצפון הארץ, שם פגשתי גם את מי שעד היום היא בת זוגי, בת עפולה ושם בנינו את ביתנו.

הזוית האישית

סיפורו של מנחם תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מגן בתל אביב, בליווי המורה המובילה דנה ניצברג.

מילון

נוטר
שומר, שוטר. במקרה זה שוטר במשטרה הבריטית.

ציטוטים

”אבא שירת כנוטר (שוטר) במשטרה הבריטית בזמן המנדט הבריטי.“