מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נוף ילדות

מפגש ראשון - קשר רב דורי
שערי צדק שם נולדתי
במסגרת הפרויקט הקשר הרב דורי סיפרה אורית לילדים את סיפור חייה

נולדתי בירושלים לאבא יוסקה ואמא שוש בשנת1954, בבית החולים שערי צדק, ע"ש של ד"ר וולך.
 
גרנו בשכונת קרית היובל עד גיל שנתיים וחצי ואז עברנו לבאר שבע, עקב עבודתו של אבי מפעלי תובלה. מפעלים אלו העבירו מחצבים ומינרלים ממפעלי ים המלח לנמלים בצפון הארץ (אשדוד,חיפה) ולנמל בדרום (אילת). בימים אלו עדיין לא נסלל כביש הערבה  והדרך לים המלח ואילת היתה אורכת לפחות יומיים. מספר פעמים לא קטן הצטרפתי לאבי בנסיעותיו לאילת או לים המלח בעבודתו, כך למדתי להכיר כבר בילדותי את דרום הארץ ויופיה.  
 
תקופת גיל הגן 
תקופת גיל הגן (בערך בגיל שנתים-שלוש) זכורה לי כתקופה יפה, נעימה ומעשירה. הייתי "יד ימינה" של הגננת (שמה היה חנה). כאשר היתה הגננת חנה עסוקה  בשיחה עם אחד ההורים, הייתי ממלאה את מקומה בריכוז, ומשגיחה על הילדים, שבעצם היו בני גילי. בגן חובה היתה לי גננת ששמה היה שרה. שרה לעומת חנה  היתה אישה גבוהה ותמירה. היא  היתה קיבוצניקית חמה, רגועה, שלווה, עם המון נתינה,  ורצון להעניק. היה לה קשר נפלא עם ההורים והילדים, כולם אהבו אותה.
 
תקופת בית הספר
את בית ספר היסודי והתיכון סייימתי בבאר שבע. בכיתה א' היתה לי מורה נהדרת ששמה היה טובה. (נמוכה בעלת תלתלים ונמשים). היא היתה רגועה, חמה ונעימה. בכיתה ב' היתה לי מורה שהיתה מגיעה רכובה על וספה. אני זוכרת, שהיתה מגיעה ממושב "מגדיאל". גם היא זכורה לי  כמורה מדהימה!! ואז בכיתות ג'-ו', היתה לי מורה שחינכה אותי במשך 4 שנים . שמה היה: "ורדה" . ורדה זכורה לי כמורה מאוד לא נעימה , לא חמה, לא מקבלת, לא מאתגרת, מפלה בין הילדים וגורמת לאי נעימויות וסיכסוכים. בכיתות ז'-ח' היה לי מורה זכור לטוב, שמו  יוסי כהן ומעבר לתפקידו כמורה ומחנך הוא שימש גם כחבר, כיועץ, כאבא לכל חברי לכיתה. בסיום שמונה שנות לימוד בבית הספר היסודי עברתי לתיכון, שבו למדו ארבע שנים. אני למדתי במגמה סיפרותית ביולוגית ולבסוף אף נבחנתי בבחינות הבגרות.
 
מיד לאחר סיום התיכון המשכתי בלימודיי הגבוהים בסמינר למורים וגננות  "בית הכרם" בירושלים. בסיומה של השנה הראשונה נישאתי , ועברתי לגור בחיפה, שם המשכתי את לימודי בסמינר ("גורדון"), ולאחר מכן היתגייסתי לצבא, שם שירתתי בתור מורה. במשך התקופה הנ"ל ילדתי את בני בכורי – אמיר ואת בני הצעיר. בני נולדו בבאר שבע – שם גרנו במשך 13 שנים. לאחר מכן, בשנת 1988, עברנו לחיפה.
 
מאז שסיימתי את לימודי אני עוסקת בחינוך והוראה, צברתי 31 שנות הוראה ואף פרשתי לגימלאות ממשרד החינוך. בכל זאת אני ממשיכה לעסוק במקצוע האהוב עלי, במילוי מקום, ומגיעה לבתי הספר  לעזור למורות ולהחליפן כשהן חסרות. במשך השנים גדלו בני, אחד מהם נישא, וכיום יש לי שני נכדים.
 
העשרה
בבית החולים שערי צדק, ע"ש של ד"ר וולך.
"המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית החולים הגדול בירושלים, מבחינת מספר מטופלים שאושפזו בו ומספר ימי האשפוז (ב-2014 אושפזו בו כמעט פי שניים יותר מטופלים מאשר בבית החולים השני בעיר, מרכז רפואי הדסה). נחנך ב־ י"ט בשבט תרס"ב 27 בינואר 1902. מייסדו ומנהלו הראשון במשך 45 שנה (1902 – 1947), היה ד"ר משה וולך, דמות מרכזית בתולדות הרפואה בתקופת היישוב. בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו החדש בשכונת בית וגן בירושלים. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

קיבוצניקית
אשה שגרה ועובדת בקיבוץ

המרכז הרפואי שערי צדק
המרכז הרפואי שערי צדק הוא בית החולים הגדול בירושלים, מבחינת מספר מטופלים שאושפזו בו ומספר ימי האשפוז (ב-2014 אושפזו בו כמעט פי שניים יותר מטופלים מאשר בבית החולים השני בעיר, מרכז רפואי הדסה). נחנך ב־ י"ט בשבט תרס"ב 27 בינואר 1902. מייסדו ומנהלו הראשון במשך 45 שנה (1902 - 1947), היה ד"ר משה וולך, דמות מרכזית בתולדות הרפואה בתקופת היישוב. בשנת 1980 עבר בית החולים למשכנו החדש בשכונת בית וגן בירושלים. בדצמבר 2012 סופח אליו בית החולים ביקור חולים.

ציטוטים

”אני ממשיכה לעסוק במקצוע האהוב עלי - הוראה וחינוך “