מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נולדתי ברומניה- ניצלתי פעמיים מהשואה

הייתי עם אזרחות פולנית

נולדתי ברומניה הייתי שם 20 שנה. תמיד לפני פסח היו מנקים את הבית מסיידים את המטבח הכול היה מוכן אימא שלי ואבא שלי היו הולכים לקנות לנו בגדים יפים לחג נעלי לק גרביים שלושת רבעי סוודר חדש אמא שלי הייתה תופרת לנו שמלות. היינו  מאוד שמחים לא קיבלנו צעצועים. אכלנו כשר למשל מצות, סלטים, מרקים עם קניידלך, לביבות וצימס. כל אחד היה קורא קטע מהאגדה מאוד אהבתי את החג הזה.

שפרצה  מלחמת העולם השנייה הייתי בת תשע. ניצלתי פעמיים מהשואה כי הייתי עם אזרחות פולנית וכשלקחו את כל הפולנים למחנה השמדה רצו גם לקחת אותנו. אבל ניצלנו היינו 16 משפחות בעיר שלנו עם אזרחות פולנית וחלק מהמשפחות שילמו לנשיא המדינה הרבה כסף, והוא דחה לנו את הנסיעה למוות. היינו תחת שלטון הנאצים. הנוצרים שיתפו פעולה עם הנאצים. היינו בעוצר ענדנו טלאי צהוב. ופחדנו פחד מוות מכל אחד. אסור היה לנו לצאת עד 10 בבוקר. ושהיינו יוצאים לא היה נשאר כמעט מה לקנות. ובשש בערב היינו צריכים להיות בבתים. אחר כך רצו לשלוח אותנו עוד פעם את כל היהודים ואת כל העירות לעיר שלנו לשלוח את כולם ביחד לנסיעת המוות. ואז הם הפסידו אז גרנו בגבול רוסיה ואנחנו ניצלנו הרוסים גירשו את הנאצים וכך ניצלתי בפעם השנייה. שהרוסים כבשו את העיר היה מאד קשה זה היה בליל הסדר וכל לילה בליל הסדר הפציצו אותנו ונהרגו המון אנשים גם קרובי משפחה שלי בני דודים ודודים. במלחמת העולם השנייה נהרגו עשרים מיליון חיילים ותושבי אנשים שכבשו את העיר שלנו שלחו את כל הפושעים מהכלא ואז היה מאוד קשה והיה תוהו ובוהו ,אחר כך היה משטר קומוניסטי.   התאוששנו מעט אבל היו שנים של צנע ורעב , שלוש שנים אחר כך לא היה מה לאכול . אנשים  מתו מרעב כי לא ירד גשם  שלוש שנים, הייתה בצורת. למזלנו היינו יהודים לכן  הג'וינט שלח לנו אוכל וניצלו מרעב

הייתי נשואה בהריון בעלי ברח ממחנה עבודה.גרנו במעברה 3 שנים בתחילה באוהל ואחר כך בצריף מפח. המעברה הייתה ליד מכללת האורנים.ב-1950 נולד לי בן בבית חולים רמב"ם. ב-1954 עברתי לרמת ישי ולא היה שירותים בחוץ בלי מים ובלי חשמל היה ברז בחוץ. לא היו כבישים והיה הרבה בוץ הלכנו עם מגפי גומי . היינו חמישים משפחות ברמת ישי פעם לרמת ישי קראו ג'דה. ישי אדלר ויהושע חנקין קנו את האדמות לכן קראו לרמת ישי בשם זה. גם כשהגענו ארצה בשנות החמישים של המאה הקודמת, לא היה לנו מה לאכול היה צנע האוכל נמדד בקופונים. כל אחד קיבל הקצבה לפי האנשים במשפחה. לחם ודג מלוח היה בשפע. חלב היה מאבקת חלב. אבקת ביצים. לא היה ביצים טריות. בשוק השחור היו מוכרים ביצים טריות. לא היה כסף לקנות אוכל. לא הייתה עבודה. לא היו צעצועים. בשנות השישים התחילו להגיע השילומים מגרמניה. המדינה לקחה חלק מהכספים.  ידעתי קצת עברית , אידיש ורומנית.

היה קשה מאוד גן הילדים היה ליד המועצה הייתי צריכה ללכת הלוך ושוב בשביל לקחת את הבן שלי יוסי מהגן. רצו לסגור את בית הספר ונסענו לירושלים כדי להפגין למשרד החינוך שלא יסגרו את בית הספר.

בעלי עבד כחצרן אחראי על המושב. 35 שנה עד שיצא לפנסיה .אחר כך עבד כארבע  שנים שעבד בתור כרטיסן בברכה עד שהוא חלה במחלה קשה. הוא היה חולה עשר שנים ונפטר ב- 2005 . עבדתי כל החיים שלי עם ילדים גם כן עד שיצאתי לפנסיה . אחרי כן התנדבתי בבית הספר "ארזים". ולאחר מכן בגן של נוגה.  יש לי  בן יוסי ובת שרה. לבן יש ארבעה ילדים ולבת שני ילדים. עכשיו אני מתנדבת  ועוזרת לאנשים מוגבלים ויותר מבוגרים ממני. אני מעסיקה את עצמי שאני הולכת לשני מועדונים.   

מילון

טלאי צהוב.
הטלאי הצהוב הוא צורת מגן דוד מבד צהוב, ידוע בעיקר כסימן מזהה ואות קלון. בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בתקופת השואה, חייבו השלטונות את היהודים לשאת אותו על בגדיהם

ציטוטים

”למזלנו היינו יהודים לכן הג'וינט שלח לנו אוכל וניצלו מרעב“