מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נדודים בין רומניה למולדובה

מוסייה ויונתן
סוודר שנשמר בנדודים
החיים הקשים בקולחוז וכיצד נצלנו במלחמת העולם השנייה

נולדתי בשנת 1932 בבוקרסט בירת רומניה.
בשנת 1934 עברנו למולדובה. אבי היה מורה מלמד דרדקים תורה ואמי עבדה במשק בית.
בשנת 1940 נכבשה מולדובה על ידי הסובייטים. משפחתי שכללה אותי את הורי ואת סבי מצד אימא
עברה לקובאן. חיינו שם בקולחוז שזו צורת חיים הדומה לקיבוץ. כאשר הגרמנים היו קרובים אליהו כ 20 ק"מ
החליט מנהל הקולחוז להעלות אותנו על עגלות סוסים ולמלט אותנו לרכבת.
הרכבות היו מלאות בציוד אך למרות זאת נסענו איתם עד לים הכספי. שם הושבנו על סירות והועברנו
למחצ'קלה עיר על חוף הים בגדה שממול. משם עלינו על רכבת ונסענו כשישה ק"מ מפקיסטאן. חיינו שם
בקולחוז שנקרא ה"כוכב האדום". בשנת 1941 היו שם 68 אנשים ובמאי 1942 נותרו רק 36 אנשים כי
האחרים מתו מרעב.
הייתי בת עשר והלכתי לעבוד בתחנת הרכבת , אולי אקבל אוכל. אבל לא קיבלתי כלום. ב12 בלילה פתחו את המאפייה חיכיתי שם עם עוד אנשים אולי ירחמו עלי ויתנו לי פרוסת לחם. בלילה חזרתי לקולחוז. שרתי בקול
רם כדי שהזאבים יפחדו ממני ולא יפגעו בי. אחרי שבועיים של חיפוש אחרי פרוסת לחם , קרסתי והייתי חולה
מאוד מרעב. כמעט ומתתי.
הוריי חזרו הביתה ללא אוכל ושמעתי אותם מדברים באידיש חשבו שכבר מתתי. לא היה לי כוח לענות להם.
למחרת באו האוזבקים לאסוף כותנה ולקחו את אימי לעזור ובתמורה קבלה שתי עגבניות, שני מלפפונים,
 פיתה וארוחת צהריים. התחלקנו באוכל וכך התאוששתי וניצלתי ממות.
עם תום המלחמה חזרנו לצ'רנוביץ. הורי עלו ארצה כבר בשנת 1972 אני עליתי בשנת 1979 .לעיר קרית גת.
למדתי באולפן ועבדתי בבית אבות פסיכיאטרי עד שיצאתי לפנסיה בגיל 60.
עברתי לגור במגדל העמק, עם הורי שכבר נפטרו.
למרות הרעב והמחלות התגברתי  והתאוששתי ואני חיה כיום במגדל העמק.

מילון

קולחוז
הוא כינוי למשק שיתופי ב ברית המועצות

ציטוטים

”למרות הרעב והמחלות התגברתי ואני חיה כיום במגדל העמק“

”הייתה לאמי תושייה ולכן הצלחנו לשרוד“