מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מ- Scuola Roma לבורגתא

תמונה שלי ושל סבתא
תמונה של סבתא קטנה
לימודים

סיפור הלימודים של רינה מסילתי לבית עטיה, סבתא של זהר.

הילדות בלוב

נולדתי ב- 1942 בלוב, באמצע המלחמה הגדולה. משפחתי ברחה מן העיר וההפצצות אל אחוזה של חברים סקוטים של אבי, רואה החשבון. אמי, עקרת הבית, אשר בלידתי נותרה משותקת למשך 6 חודשים וטופלתי על ידי המטפלות באחוזה, כתינוקת האכילו אותי קמח ומים במקום חלב אם שאמי לא יכלה לספק.

אני בת שנייה במשפחה בת 4 ילדים, אחות קטנה לליאורה שגדולה ממני בשנתיים, אחות גדולה לאשר ואלי. אבי הקפיד שנרכוש כולנו ידע והשכלה, בנים ובנות גם יחד.

כאשר מלאו לאחותי ליאורה 6 שנים, צריכה הייתה להתחיל ללמוד בבית הספר, אך סרבה להתחיל בלעדי. מכיוון שלא הסכימו לקבל אותי בגיל 4, היא לא החלה ללמוד גם כן.

בגיל 5, אבי שכנע את מנהל בית הספר האיטלקי, Scuola Roma, שיאפשר לי לשבת בכיתה כתלמידה שלא מן המניין, העיקר שאחותי תחל את חוק לימודיה, וכך היה.

לאחר מספר חודשים הפכתי לתלמידה מן המניין ואת השנה סיימתי בהצטיינות. לאורך כל שנות בית הספר היסודי, בלוב ולאחר מכן בישראל, אחותי ליאורה ואני למדנו באותה הכיתה.

במהלך כיתה ב׳ בבית הספר האיטלקי Scuola Roma, זכיתי באופניים עבור הצטיינות יתרה בכיתה. האופניים היו תלויים בחדר המנהל, חיכו להגעתי עם הוריי לקחתם. במחצית אותה השנה נפטר אבי, שבעה ימים לאחר הקמת מדינת ישראל. אמי סירבה לבוא ולקחת את פרס ההצטיינות בעקבות האבל על מותו. עד היום איני יודעת לרכוב על אופניים.

משפחת עטייה – עלייה לישראל

 

הקליטה בישראל

בשנת 1951 עלינו אמא וארבעה ילדים לארץ ישראל. הפלגנו באוניה גלילה במשך 4 ימים, בהן חלק מרכושנו הדל נגנב. הקליטה בוצעה בשער עלייה בחיפה, שהינו שם מספר שבועות.

הועברנו לאוהלים במעברת כפר סבא. לאחר שנהרגו שם שני ילדים ממשחק ברימון נפל מבסיס קרוב, אמי ביקשה לעבור למעברה אחרת ואכן עברנו לאוהל במעברת פרדסיה/בית-ליד, או בשמה ״שבות עם״.

10 השנים הראשונות עברו עלינו באוהל ואחריו בצריף במעברה, ללא שירותים, ללא מים זורמים וללא חשמל.

למדתי בבית הספר ממלכתי שבות עם בפרדסיה מכיתה ד' עד כיתה ח'. הכנתי שיעורי בית לאור נרות ועששית באוהל המשפחתי.

השתתפנו גם בפעילויות של תנועת הנוער העובד והלומד. כמדריכים הגיעו למעברה נערות ונערים מקיבוצים שונים, משאבי שדה, גבעת חיים ועוד, ויחד יצאנו לטיולים, למסעות ולמחנות עבודה, למדנו לרקוד, לנגן בחליל ולהמחיז מחזות, רכשנו את ערכי התנועה והארץ.

לקראת סיום בית הספר היסודי תכננתי לחפש עבודה כדי לסייע בפרנסת הבית. אך במבחני יכולת שנערכו  בכיתה ח׳ הוגדרתי כמצטיינת ומורה שלי מן היסודי רשם אותי לתיכון הדסים.

נפרדתי מאחותי שהלכה ללמוד לימודי אחיות.

סיום כיתה ח' במעברה

 

לימודי המשך

שנתיים ראשונות בהדסים למדתי כתלמידה אקסטרנית. הלכתי 5 קילומטרים לכל כיוון מדי יום ביומו, כי כסף לאוטובוס לא היה. הייתי די שונה כילדת מעברה ענייה, בין ילדי מפורסמים ועשירים שהיו שם,

בכל החופשות לימדתי שיעורים פרטיים כדי לממן רכישת גז עבור הפתיליה שהייתה לנו, או שסייעתי לצבור כסף לרכישת מקרר באמצעות קטיף בקיבוצים ובמושבים בסביבות המעברה. בסיום כיתה י׳ תכננתי לסיים את חוק לימודי ולהתחיל לעבוד.

בזכות הישגי בלימודים קיבלתי מלגה, כלומר את האפשרות להישאר בהדסים בתנאי פנימיה וכך סיימתי שם את בחינות הבגרות שלי בהצלחה במגמת ביולוגיה/מדעי הטבע.

זכורה לי בחינת הבגרות המעשית בזיהוי צמחים. נסענו לכרם מהר״ל, שם אספו המורה שלי לבוטניקה והבוחן החיצוני צמחים לשם זיהויים על ידי התלמידים. אני נדרשתי לזהות חרחבינה מכחילה, צמח שמעולם לא למדנו לזהות במסגרת השיעורים. לבסוף סיימתי להגדיר את הצמח בהצלחה, פניתי כועסת אל המורה ושאלתי מדוע הקשה עלי כל כך. הוא ענה לי ״את היחידה שסמכתי עליה שתזהה את הצמח הזה״. גם היום, בחלוף עשרות שנים, מאות טיולים עם תלמידים ומשפחה, ועיניים שרואות קצת פחות טוב, ילדי קוראים לי המגדיר המהלך על שתיים.

במעברה הפכתי להיות ״רינה המלומדת״ ובזמן שחברי הילדות שלי החלו לעבוד, אני עדיין למדתי בתיכון. ולעומתם חברים מהדסים לא הזמנתי אל המעברה. כמו שירה האהוב של רחל שפירא ששרה חוה אלברשטיין, חייתי בין כולם כמו צמח בר, לא כאן ולא שם.

ילדות ונעורים

 

בסיום התיכון רציתי להירשם ללימודי רפואה, נסעתי לירושלים לברר את תנאי הקבלה והתברר לי שגם אם אתקבל, לא אוכל לשלם את הסכומים הנחוצים כדי ללמוד שם. ויתרתי ונרשמתי לסמינר למורים בהדסים, אלו היו שנותי החמישית והשישית בהדסים, עבדתי כאסיסטנטית של המורה לטבע. בהיותי צעירה וביישנית, לא הייתי מן הרועשות. לקראת מבחן מעשי מול כיתה ״אמיתית״ המורה לדידקטיקה אמר לי פעם ״את לא יכולה להיות בכלל  מורה, פשוט תבואי עם שאר הסטודנטיות כדי ללמוד״, אני זוכרת בכי מרורים שלי לבד בחדר, אך לאחר שלימדתי את שיעור הנסיון בהצלחה חזר אלי ואמר כי הוא ״אוכל את הכובע״.  עם סיום שנות סמינר המורים הפכתי למורה עוד בטרם מלאו לי 20.

בורגתא – הנני מורה בישראל

בית הספר בו התחלתי את דרכי היה בורגתא בעמק חפר. התחלתי כמורה מחליפת מקום, אבל מהר מאוד קיבלתי כיתה משלי, נשלחתי להכשרות לחינוך מיוחד ועוד. בתחילת דרכי כמורה, ההפרש ביני לבין תלמידי היה שנים מעטות. עד היום יש לי קשר עם תלמידותי לשעבר, סבתות בעצמן, צעירות ממני ב7-8 שנים. לאחר מספר שנים בהוראה, בהן גם התחתנתי, והבאתי 3 ילדים לעולם, חשתי שוב את הצמא לידע. כאמא לילדים, עם בעל מחוץ לבית ואמא שלי שלא מבינה

מה פתאום אני עובדת וגם לומדת כאשר יש לי 3 ילדים לגדל, השלמתי את לימודי התואר הראשון. זכורים לי ערבי לימוד אצלי בבית, עם תינוק על הידיים, חברות שמקריאות שאלות וסיכומים וכולנו יחד מכינות אוכל לילדים וגם לנו במהלך הערב.

כיתה של רינה

 

הצמא שלא רווה

עולם הרפואה אליו לא מצאתי את דרכי בכניסה הראשית, מלווה אותי כל חיי בכניסות החלופיות שלו.

השלמתי לימודי תעודה וקורסים רבים בתחומי רפואה משלימה/אלטרנטיבית כגון הילינג, רפלקסולוגיה, פרחי באך, ארומתרפיה, הונה, רייקי, ביו-ארגונומי ועוד היד נטויה.

גם בנושאים אחרים, אני שמחה ללמוד עוד ועוד, להשתתף בקורסים ובהרצאות העשרה בחוגי חברים ומסגרות שונות – אני לומדת משמע אני חיה.

 

 

הזוית האישית

רינה מסילתי: מאז שזהר נולדה, נוצר בינינו קשר הדוק מאוד. זהר היא נכדה ראשונה לאחר 3 בנים ו-3 נכדים. תמיד היה כיף ושמח, אבל רציתי נכדה. והנה הופיעה זהר, יפה וזוהרת, סקרנית, אוהבת ומחבקת. ערנית וביישנית. המפגשים של הקשר הרב-דורי יצרו לנו מפגשים תכופים ובילויים בבית של זהר גם לאחר המפגש ואנו משחקות ומכינות יחד מטעמים לכולם.

זהר מסילתי: נהניתי לבלות, רק סבתא ואני. שמעתי את הסיפור של סבתא והוא ריתק והצחיק אותי מאוד. למדתי על השורשים של משפחתי. אני שמחה שסבתא באה במיוחד בשבילי כדי שנהיה יחד בקשר הרב דורי. בזכות הקשר הרב דורי סבתא ואני מבלות יותר יחד.

מילון

בורגתא
בּוּרְגְּתָא הוא מושב עובדים בשרון, על כביש נתניה - טול כרם (כביש 57). קרוי על שמו של היישוב בורגתא ששכן במקום בתקופת התלמוד.

הדסים
הֲדַסִּים הוא כפר ילדים ונוער מיסודה של הדסה ויצו, הנמצא באזור מרכז הארץ, דרומית לאילנות, צפונית ליישובים כפר נטר ואבן-יהודה ומערבית לקדימה.

ציטוטים

”יגעת ומצאת תאמין: גם אם נראה לך שהכול נחסם ובלתי אפשר י- עם רצון חזק תצליח/י “