מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתקופת המנדט לראשית המדינה

רוני וסבא אלי
דיוקן - קום והתהלך בארץ
ילד גדל בצילם של אירועים היסטוריים

תקופת הילדות

שמי אלי גלעד, סבא של רוני, נולדתי בתל-אביב בבית יולדות גלעד שהיה ברחוב הרצל, בשנת 1943.

אלי התינוק

גדלתי בחולון. הייתי בן יחיד, בשנים הראשונות התגוררנו, לסירוגין, במשך תקופות ארוכות אצל סבי וסבתי בתל אביב עקב המצב הביטחוני שהיה בחולון. הבית בחולון היה בגבול הכפר הערבי יאזור והיה מסוכן להתגורר שם. בתל אביב היינו משחקים בגן ציבורי ליד בית סבי ויום אחד הוכרז עוצר בתל אביב ואסור היה להיות מחוץ לבתים. לא רציתי להישאר בבית והלכתי לשחק בגן. חיילים אנגלים שהגיעו בשריונית (רכב משוריין) קראו לי והעלו אותי על השריונית. הם נתנו לי לאכול תפוז והביאו אותי הביתה. שם דפקו בדלת ואימי שיצאה וראתה אותי עם החיילים כמעט התעלפה.

היינו פוגשים את הערבים מהכפר יאזור, שהיו מביאים ירקות בסלים גדולים ומוכרים לנו. לפעמים היו נכנסות לחצר שלנו פרות מהכפר והיינו צריכים לגרש אותן.

כשהגעתי לכיתה ג' עברנו לגור בשכונת מולדת שבחולון. זו היתה שכונה מרוחקת וגרו בה בעיקר תימנים. היה קשה להגיע לבית הספר בימי החורף כיוון שהחול היה מכסה את הכביש ואי אפשר היה להגיע לבית הספר. לרוב הייתי צריך לחזור מבית הספר הביתה ברגל מרחק רב. היו לנו תרנגולות, עיזים ועצי פרי. הייתי מטפל בעיזים ובתרנגולות ולוקח את העיזים למרעה ביחד עם ילדי התימנים שהיו להם הרבה עיזים. הורי שהבינו שאני לא אוכל להמשיך ללמוד בצורה כזאת הגיעו למסקנה שצריך לעבור לגור במקום שממנו אפשר להגיע לבית הספר.

למדתי בבית ספר שנקר בחולון עד כיתה ה'. עברנו לגור בבת ים ולמדתי בבית ספר תחכמוני שהיה בית ספר דתי מכיתה ו' עד כיתה ח'. כשהייתי בכיתה ז' חגגו לי בר מצווה וקיבלתי הרבה ספרים במתנה. למדתי להניח תפילין ולהתפלל בבית הכנסת.

הבית שלנו בבת ים היה קטן מאוד והיינו כולנו בחדר אחד. גרנו ליד הים, הייתי יורד לים כמעט כל יום. היינו נפגשים בים כל החברים וכך גם למדנו להכיר בעלי חיים ודגים וכך הפכתי לתלמיד שאהב מאוד ביולוגיה. בסוף כיתה ח' החלטתי להמשיך ללמוד בתיכון חקלאי מקווה ישראל.

תקופת הנערות

למדתי ארבע שנים בפנימייה במקווה ישראל. הלימודים כללו לימודים לבגרות עיונית ולימודי מקצוע בחקלאות שככללו עבודה מעשית במשק. אני התמחיתי ברפת. כל תלמיד טיפל בחמש פרות אותן חלבנו בידיים שלוש פעמים ביום. כל בוקר הייתי קם בשעה ארבע לחליבת הבוקר אחר כך לומד בכיתה עד הצהריים וממשיך לעבוד ברפת. מלבד החליבה הייתי עושה את כל העבודות המקצועיות האחרות. רק בשנת הלימודים האחרונה התחלנו לחלוב במכונות חליבה. היינו יוצאים לחופשה הביתה פעם בחודש אך החיים בפנימייה היו מלאי חוויות וזו היתה תקופה נהדרת למרות הקשיים והעומס הרב.

תמונה זו צולמה במעבדה לכימיה במקווה ישראל

לא ידעתי על קיומה. מצאתי אותה באתר של מקווה ישראל בין התמונות ההיסטורית.

עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא ליחידה קרבית בחיל התותחנים.

החתונה

הכרתי את רבקה כבר מילדותה אבל לא חשבתי שאי פעם נתחתן. כשהייתי סטודנט בסוף לימודי התואר הראשון רבקה הייתה צריכה להיבחן לבחינת בגרות במתמטיקה. התנדבתי לעזור לה וכך התחזק הקשר ביננו עד שהחלטנו להתחתן.

התחתנו בשנת 1969 בחודש ינואר ב"היכל מחולון" בחולון, בשעות הערב. לחתונה הוזמנו כל המשפחות הקרובות, חברים מתקופות שונות, סטודנטים ואנשי צבא מהיחידה של רבקה שבאותו זמן הייתה חיילת בשירות קבע. האולם היה מיוחד לחתונות ולאורחים הוגש אוכל עשיר ומלא. הייתה להקה מוזיקלית שמורכבת מנגנים, זמרים וזמרת. המוזיקה הייתה משירי התקופה והריקודים היו ריקודי שנות ה- 60. כל האורחים הגיעו לבושים בחליפות ועניבות. רבקה הייתה לבושה בשמלת כלה מפוארת ואני בחליפה שחורה ועניבה. מתנות שהאורחים הביאו היו לרוב כלי בית, סיפולוקס, כלי מטבח וכדומה… הטקס נערך על ידי רב. במהלך הטקס חתמתי על הכתובה. לאחר החופה הוגש האוכל לאורחים ולאחר האוכל התחילה התזמורת לנגן מנגינות ריקודים והייתה שמחה רבה.

החופה

חתן וכלה

עלייה והתיישבות

גרתי בתחילת שנות המדינה בתל אביב אצל סבא וסבתא. היה להם בית גדול. כשהגיעו העולים החדשים לא היה להם מקום לגור ואז הכניסו משפחות של עולים לבתים הגדולים. הכניסו לבית של סבא וסבתא משפחת עולים מפולין. היה צפוף ולא נוח וחיכינו עד שימצאו להם בית אחר. אני הייתי ילד קטן ולמשפחה של העולים היו שתי בנות גדולות ממני. הן היו משחקות איתי ולוקחות אותי למקומות שונים. אחר כך חזרנו לחולון וגם שם פגשנו משפחות של עולים שהתיישבו בחולון. אנחנו "הצברים" לא התחברנו אליהם בהתחלה ורק אחר כך התחלנו להכיר ולהתחבר.

דיוקן – הקשר הישראלי

קח מקל קח תרמיל – טיולים בארץ ישראל הם החוויה המרגשת אותי ביותר. לאחרונה סיימתי את שביל ישראל. הלכתי בשביל הגולן ובשביל ירושלים ובטיולים רבים אח רים. דרך הטיולים הקניתי לילדיי ולנכדיי את אהבת הארץ.

קח מקל קח תרמיל

הזוית האישית

רוני: הקשר הרב דורי חיזק את הקשר של סבא ושלי. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי על סבא ועל התקופה של הקמת המדינה. מאוד נהניתי להיפגש עם סבא.

סבא אלי: התכנית הזו אפשרה לי להראות לרוני צדדים שהיא לא ידעה עליי. וכן לספר לה על התקופות הראשונות של המדינה, על ילדותי ועל תקופת הבגרות שלי.

מילון

עוצר
איסור לצאת מהבתים

מקווה ישראל
מִקְוֵוה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל. בית הספר הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870, ממזרח ליפו, דרומית לדרך יפו-ירושלים.

שריונית
שריונית היא רכב קרבי משוריין המונע על גלגלים עטויי צמיגים (ולא על זחלים) ומוגן בדרך כלל בשריון קל וחמוש בכלי נשק קלים, כגון מקלעים, או בתותח בקוטר קטן. לרוב, מדובר בכלי רכב המיועד לסיור, קשר ולא מיועד לקרבות גדולים. בארץ ישראל, חיילי המנדט הבריטי הפעילו שריוניות, ומאוחר יותר, במלחמת העצמאות, הן צה"ל והן הכוחות הערביים הפעילו שריוניות. השריוניות הופעלו כתחליף לטנקים תקניים, מאחר שהיישוב העברי לא היה מצויד במספיק טנקים ערב פרוץ המלחמה.

ציטוטים

”דרך הטיולים הקניתי לילדיי ולנכדיי את אהבת הארץ.“