מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתימן לשילה

תמונה שלנו בחצר בית הספר
תמונה מהחתונה
סיפור חייה של ראומה נגר עלייתה ארצה תוך עמידה באתגרים וקשיים רבים בדרך.

שמי ראומה נגר. נולדתי בתימן בשנת 1944. כשעלינו לארץ בשנת 1949 הייתי בגיל חמש ואחותי הייתה בת 3. בתימן גרנו בכפר שהיו בו בערך 50 בתים לכפר קראו 'בני ג'חדב' הערבים היו אמנם מרוחקים מהכפר שלנו אבל הקשר בינם לבין היהודים היה טוב. אמא שלי נפטרה בתימן ועלינו עם אבא לישראל, כיום אנחנו גרים בישוב שילה בבנימין.

קצת רקע על היהודים בתימן. בשנת ה'ת"ם  (1679) גירשו את היהודים מבתיהם לעיר מוזע שנמצאת בדרום תימן במקום צחיח. אך לאחר כמה זמן ביטלו את ההנחיה. לתושבים המקומיים היה קשה בלי היהודים בכפרים כיוון שהיהודים היו מחזיקים במקצועות כמו נגרים, חייטים, צורפים וכו'.

היהודים בתימן נהגו ללמד את ילדיהם מגיל 3 ולכן הקימו בתי מדרש לילדים ומבוגרים.

יש לי זיכרון ילדות שנהגתי ללכת עם הנשים המבוגרות לחטוב עצים ולשאוב מים מהבאר של המשפחה שלנו. כשחזרנו הביתה מהעבודה, אני זוכרת את הטעם של הלסיס, שזה קיטניות מכל מיני סוגים, אהבתי גם כעכים. הכל באתו זמן היה טעים. אני זוכרת את השמחה על האוכל וגם את הגאווה שלנו בעזרה להורים.

לסבא שלי בתימן היה משק. היו בו עופות, פרות וגידולים חקלאים למיניהם. לא כולם עבדו במשק, אחד מהבנים הלך ללמוד רבנות בכפר אחר  אצל מורי שהיה באותו הזמן הרב של הכפר.

בתימן היהודים ציפו כל הזמן לגאולה ושאפו לעלות לארץ ישראל. יחד עם זאת העלייה לארץ הייתה כרוכה במאמץ פיזי רב. אני זוכרת שאני רכבתי על גמל יחד עם הציוד והאוכל. בחלק מהזמן הלכנו ברגל  וחלק מהזמן על חמורים וגמלים.

המסע לארץ ישראל

המסע לארץ נמשך בערך שבעה חודשים. האירוע המכונן והטרגי בחיי אירע בזמן ההמתנה למטוס בעדן.  שם היה מחנה עולים, ישבנו אבא אני ואחותי והמתנו שיקראו לנו לעלות למטוס לפתע ניגש אלינו אדם זר התקרב לאחותי אחז בידה ואמר שהוא לוקח אותה לבית חולים. אבא שלי רדף אחריו אבל נאלץ לחזור משום שבאותו רגע ניגש גם אלי אדם זר וניסה לקחת אותי. אבא שלי שהסתובב בדיוק וראה את המחזה גרם לאדם הזר להרפות את אחיזתו ממני. כאשר אבא הסתובב לראות אותי האיש שלקח את אחותי ברח ונעלם.

זה הסיפור הכואב של ילדי תימן הנעדרים, במקום להמשיך במסע נאלצנו להישאר שבועיים לחפש את אחותי בלי מתרגם ובלי מלווה. מאותו רגע המסע שלנו הפך להיות מסע חיפוש אחר אחותי הקטנה, אבא הלך לחפש בבתי חולים ובכל מקום אפשרי אך בסופו של דבר אחותי לא נמצאה ו‎‎‎‎‎‎‎‎‎‏‏‏‏נאלצנו לעלות לארץ בלעדיה. הדודים שלי טסו לארץ ואנחנו שבועיים אחריהם. אני זוכרת את העלייה למטוס הורידו לנו את כל התכשיטים שהיו לנו ואת כל הבגדים עם הרקמה שהייתה לנו ובמקום זה הלבישו אותנו בבגדים אחרים ביקשו מאיתנו לאסוף את כל ספרי התורה שהבאנו איתנו בטענה שהם כבדים מידי ומפריעים למטוס להמריא אבל כשהגענו לארץ לא החזירו לנו אותם.

כשהגענו לעין שמר אח של אבי, הדוד זכריה בא ולקח אותנו אליהם לראש העין אבא שלי שהתמודד עם המסע הקשה לארץ ישראל לא הצליח להתמודד עם הכאב והצער על אובדנה של אחותי וחודש אחרי העלייה לארץ הוא נפטר. אבא שלי קבור בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

אני גדלתי אצל דודי זכריה בראש העין והייתה לו ילדה שהייתה בת גילי ואני זוכרת שהתלבשנו כמו תאומות עד שהתבגרנו וכל אחת התלבשה לפי טעמה. הדוד גידל אותי ודאג לי כבת. אני זוכרת בילדות תקופות קשות בהם נאלצנו לעבוד במשק בית בבוקר ובצהריים הלכנו לבית הספר עד הערב, בערב הכנו שיעורי בית וכך היה עד שגמרנו את בית הספר היסודי.

גם אחרי סיום הלימודים בבית הספר היסודי המשכנו לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

את בעלי הכרתי בדרך לעבודה הוא גדל בקיבוץ ואחרי הצבא חזר להוריו להתגורר בראש העין. נפגשנו בתחנה של צומת ראש העין-פתח תקווה בימים שבהם היה מגיע לישון אצל הוריו. בגיל 22, התחתנו החלפתי את שם המשפחה מחלא לנגר. בהתחלה גרנו בקרית ארבע ובהמשך עברנו לגור בשילה.

כשגדלתי החיפושים אחר אחותי המשיכו להעסיק אותי מסרתי עדות לוועדת חקירה ממלכתית וניהלתי התכתבות עם הסוכנות ועם הועדות השונות. גם היום פרשה זאת טרם הסתיימה והיא כואבת לי כפצע פתוח.

היום ברוך ה' יש לי משפחה שישה ילדים נכדים וגם שלוש נינים, ואני מאושרת שאני בארץ ישראל.

הזוית האישית

איתי: היה מאוד מעניין להכיר את סיפור חטיפתם של יהודי תימן. אני מתפעל מגבורתה של ראומה שלמרות כל הצער שעברה בעלייה לארץ. היא שמחה שהיא כאן בארץ ישראל.

אליעד: היה מעניין לשמוע את ראומה ובכלל היה כיף להיות בתכנית הקשר הרב דורי.

ראומה: ממש התרגשתי להעביר את סיפורי והיה חוויה לפגוש ולהכיר את הילדים.

מילון

גירוש מוזע
גירוש מוזע היה אחד האסונות הגדולים בהסטוריה של יהדות תימן. שהתרחש בשנת 1679. בשנה זו גורשו יהודי תימן אל אזור מלוח וצחיח. המחלות, המגיפות, החום והרעב הביאו למותם של רוב הגולים. רק רבע מהגולים שרדו.

ציטוטים

”עם כל קשיי העלייה שהיו, אני מאושרת שאני בארץ ישראל.“