מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתימן לישראל

סבתא צביה וסבא יוסי ז"ל ביום חתונתם
סבתא צביה וסבא יוסי ז"ל ביום חתונתם
תולדות חייה בקצרה של סבתי מצד אמי

שמי צביה, נולדתי בתימן בעיר טלח- קרוב לעיר צעדה. שם אבי היה יעקב גימאזה ושם אמי עפיה חשדי. היו לי ארבעה אחים: שלמה, עובדיה, ישראל ורפאל ושתי אחיות: שמעיה והדיה. אני הצעירה במשפחה.

הבית בתימן

כילדה קטנה בתימן היינו כל הזמן יחד עם המשפחה, בנות לא הלכו לבית הספר אלא עזרו בעבודות הבית. בתימן גרנו בבית מאוד גדול. שני בתים מחוברים, שלוש קומות שכללו חלק אחד לחג הפסח וחלק אחר לכל יתר השנה. הייתה לנו חצר ענקית ומסביב לבית חומה. בבית היה מקווה לנשים, סדנא לעבודות הגברים כמו הכנת נשקים ותכשיטים. חדר מיוחד לטחינת הדגנים, שני מטבחים, בית כנסת, חדר ענק לאורחים וחדרים לאחסון ושימור מזון כמו בשר, צימוקים ותמרים. כמו כן היו חדרים במרתף ששימשו לאגירה של פחמים, מלח ועוד. בחצר הבית הייתה אורווה עם סוסים, דיר לצאן, לול לעופות.

העלייה לישראל

הקשר המשמעותי שלי לארץ ישראל התחיל בעלייה אליה מתימן. כשהייתי בת 9  (תחילת שנות ה- 50) עליתי לארץ עם אחייני, שטיפל בי לאחר מות הוריי. את ההודעה על העלייה לישראל קיבלנו באופן פתאומי, אמרו לנו לשמור על השקט ולצאת לדרך. בדרך עברנו תלאות. אחד הסיפורים הקשים הוא אובדן תכשיטי המשפחה אשר נמסרו בתמימות לנהגי משאיות שהובילו אותנו כדי שאלה יישמרו מפני הערבים הפורעים בדרך, ולמעשה הם אלו שלקחו הכל.

כך הגענו לארץ מחוסרי כול וההתמודדות בחיי היום יום עם הפרנסה הייתה מאוד קשה. הגענו ללא שום תעודה מזהה, ובארץ נתנו לכולנו תאריך יום הולדת זהה למעט שנת הלידה. התאריך שלי הוא 1.1.1941. תחילה הביאו אותנו לעין שמר ומשם עברנו למעברת רחובות. במעברה גרנו באוהלים. חייתי שם תקופה עם אחייני עד אשר אחיי הגיעו לארץ ויחד עברנו לגן יבנה, כשבידנו שקיות עם מעט מאוד ציוד. חיינו שם כשנה ואז עברנו לקריית עקרון.

כאשר הגענו לארץ התחלנו ללכת לבית ספר. הלכתי לבית ספר יסודי בקריית עקרון. היה בי צמא גדול ללמוד ובמיוחד עברית, תנ"ך, היסטוריה וחשבון. כעולה חדשה בהתחלה לא ידעתי לקרוא ולכתוב ואחיי היו מקריאים לי ספרים. ארון הספרים בביתנו כלל ספרי תורה, ספרי בדיחות, אגדות, מעשיות, ועוד. אהבנו לשחק קלאס (פשטה) ו- 5 אבנים.

בבגרותי עבדתי בעיקר בחקלאות, קטיף כותנה, מסיק זיתים ובציר ענבים. הייתי חברה בתנועת הנוער העובד והלומד וכן בתנועת בני עקיבא. במפגשים היינו משחקים, שרים, רוקדים והיו הרבה הרצאות וטיולים בארץ. כבחורה צעירה הרגשתי מעורבת באירועים של המדינה המשגשגת והמתפתחת. לצד כל התלאות והקשיים, זו הייתה תקופה נפלאה, אותה לא אשכח.

אהבה ומשפחה

באחד המפגשים של החבר׳ה הצעירים בקריית עקרון פגשתי את יוסי עדיני והוא הציע לי חברות. כך נוצר הקשר בינינו. בתאריך 3.9.1963  נישאנו בחגיגה גדולה. תחילה גרנו אצל הורי בעלי, ולאחר מכן גרנו בשכירות עד אשר קנינו בית פרטי עם חצר גדולה, בו אנו גרים עד היום. במהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים: ארנון, אלון ודורית. כיום יש לנו 8 נכדים וכולנו נפגשים בקביעות לארוחות שישי ולארוחות חג.

 

הזוית האישית

סבתא צביה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר אורנים ברמת השרון, התשע״ט.

מילון

פשטה
המשחק "קלאס"

צעדה
עיר בצפון-מערב תימן, ובירת מחוז צעדה. בעבר נקראה קרנה. אוכלוסייתה מונה 51,870 תושבים (נכון ל-2004). ב-19 במרץ 2011 התרחש בעיר קרב שנמשך כשבוע בין ארגון המורדים חות'ים לבין נאמני נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח, בסיומו השתלטו אנשי הארגון על העיר, במסגרת הקרבות שבמהלכם השתלטו על כלל מחוז צעדה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אם תרצו אין זו אגדה...“

”בבית בתימן היה מקווה לנשים, סדנא לעבודות הגברים כמו הכנת נשקים ותכשיטים, חדר מיוחד לטחינת הדגנים, שני מטבחים, בית כנסת, חדר ענק לאורחים וחדרים לאחסון ושימור מזון כמו בשר, צימוקים ותמרים“