מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתוניס עד באר שבע

הנכדה שילת
סבתא דינה והנכדים
ויתרתי על לימודי בשביל הורי

שמי דינה נולדתי בתוניס להורי ליזה וסוסי. נולדתי בשנת 1948 גדלתי בבית עשיר בשכונה יהודית בעיר בנגרדן שבתוניס. משפחתנו מנתה:  הורים, חמשה ילדים וסבתא.

 
סבתא נחשבה הרבנית של העיר בנגרדן , בתוך הבית שלנו היה מקווה לכלות ולנשים. בכל פעם שהתקיימהחתונה בעיר, סבתא הייתה מכינה לכבוד הכלה והאורחים עוגות ושתיה. אני זוכרת שתמיד היה שמח ועליז בביתנו. היה לנו בבית גוי של  שבת . שהיה מחמם את המים וגם מנקה את המקווה  בשבת. המקווה שבביתנו היה קייםעד שעלינו לארץ .  
 
אימי סיפרה לי שבשנת 1944 נכנסו הגרמנים לתוניס.  
בכניסתם לתוניס הגרמנים ביקשו מיהודי תוניס את כל הזהב והכסף שיש להם .יהודי תוניס היו עשירים, היה
להם הרבה כסף וזהב.  היהודים החביאו את כל התכשיטים שלהם בתוך בורות כדי שהגרמנים לא ימצאו אותם
 
בהיותי בת חמש, בשנת 1953 התכוננו לעלות לארץ ישראל, מכרנו את ביתנו שבתוניס ועלינו לארץ.
כשהגענו לארץ  ביקשנו לגור בעיר צפת. קיבלנו צריף במעברות של צפת , המצב היה קשה לא היה חשמל ולא מים , היינו  צריכים להביא מים מברז ברחוב. לאימי היה קשה לגור בצריף וביקשה מאבי לעבור בית. כל "רכושנו" הסתכם בזוג אופניים ורדיו. אופניים ורדיו נחשבו למצרך נדיר    בתקופה הזאת, אבי מכר את האופניים והרדיו  ובתמורה שקיבלנו קנינו בית ערבי בעיר. בבית הזה כבר היה לנו ב"ה מים. אבל עדיין לא היה חשמל. בבית שלנו היו  שתי קומות : בקומה העליונה היו שני חדרים , מטבח  ומרפסת. בקומה למטה היו לנו עוד שני חדרים , מטבח, חדר שירותים ומקלחת .

אנחנו הילדים גרנו למטה וההורים בקומה העליונה.

 
לאחר עשר שנים שגרנו בבית הערבי, העירייה ביקשה לפנות את כל הבתים הערבים שבהם גרו יהודים, תמורת הבית הם הביאו לנו בית חדש, בבית הזה היה לנו ב"ה   מים  וגם חשמל.
 
כשהגענו לארץ הורי רשמו אותי לגן  "אגודת ישראל."  ומכיתה א' למדתי בבית הספר "רב ארי". התלבושת האחידה שלנו בבית הספר  הייתה חולצה תכלת עם כפתורים וחצאית שחורה. המצב הכלכלי  היה עדיין קשהולכן לא כל התלמידות יכלו לרכוש את  התלבושת, רק  לתלמידות  "האמידות" הייתה תלבושת אחידה. 
 
אבי עבד בחקלאות בעבודות קשות ,בשתילת עצים , בחריש ובקציר בשדות,תחת השמש הקופחת בקיץ ובקור העז בחורף. עד שיום אחד אבי קיבל מכת שמש והוא חלה. כל מה שהיה לנו נאלצנו למכור. המצב נעשה קשה עוד יותר!!!
 
הבנתי שעלי לעזור להורי וכשהגעתי לכיתה ו' עזבתי את בית הספר ויצאתי לעבוד, עבדתי כל יום משעות הבוקרעד שעות הצהריים. ולאחר מכן למדתי שיעורים פרטים. מנהל בית הספר הגיע לביתנו מספר פעמים לבקש מהורי שאחזור לבית הספר ללימודים. אבל אני לא חזרתי יותר לבית הספר.
 
המצב הכלכלי השתפר לאט לאט ונעשה קצת יותר טוב. פתחנו חנות ירקות בשכונה, קנינו את הפירות והירקות עבור החנות מ"תנובה". אבא מכר בחנות ואמא עזרה לו, וכשאבא חלה אני ואחותי עזרנו לאימא בחנות.

בימות החול היינו אוכלים קוסקוס, מרקים וספגטי. לכבוד שבת בכל יום שישי אני ואימא היינו הולכות לחנות של אבא לבחור פירות וירקות הכי טובים לשבת קודש. ובשבת אכלנו בשר ועופות דגים ירקות פירות ועוד !!

בילדותי לא היו הרבה ממתקים, היה שוקולד מסטיקים סוכריות.
 
בגיל עשרים התחתנתי, ועברתי לגור בבאר שבע.  היום יש לי שלושה בנים שיחי' ובת אחת שתחי'. 

אחרי חתונתנו בעלי עבד כאזרח עובד צה"ל והיה חוזר פעם בשבוע הביתה. היה לי מאוד קשה כי לא הייתה לי משפחה בקירבתי, הורי ומשפחתי התגוררה בצפת ולא הייתה לי כל עזרה, וההורים של בעלי לא היו כל כך בריאים וגם מבוגרים. גם מהם לא הייתה לי עזרה.

 
לאחר שהילדים גדלו יצאתי לעבוד בבי"ס לכל כיס" כטבחית בבאר שבע. שם עבדתי עשר שנים וכשעזבתי את עבודה זו  טיפלתי בילדים בביתי ,לאחר מכן עבדתי עשרים שנה כסייעת לקשישים היום אני בפנסיה וגם בעלי בפנסיה. 

מילון

מעברה
מקום מגורים זמני באוהלים או בצריפים, שהוקם עבור העולים החדשים בשנים הראשונות של המדינה.

ציטוטים

”אני שמחה שיכולתי לעזור להורי ולהשיב להם מעט על מה שהם נתנו לנו.“

”סבתא היקרה לשנים טובות ובריאות.“