מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתוניסיה באהבה

מנהגים מבית סבתא

שמי יפה בניאן נולדתי בשנת 1950 להוריי מרים ומקסים לבית משפחת פרג'ון. עיר הולדתי היא ביזרטה השוכנת לחופה הצפוני של תוניסיה מול האי סיציליה.

עלינו לארץ בשנת 1957, הגענו לישראל אחרי הפלגה ארוכה ולא קלה באוניה. אני הייתי אז בגיל שש.
כשהגענו לנמל חיפה נשלחנו למעברה בדרום הארץ, שהוקמה שנה קודם לכן. שמה היה "נתיבות עזתה" היא נתיבות של היום. מצאנו בה מעברה של פחונים. כל הבתים היו עשויים פח. בקיץ היה חום קודח מעל הראש ובחורף הקור חדר לעצמות. נתיבות הוקמה שנה קודם לכן. רוב השכנים שלנו היו עולים חדשים בעיקר מצפון אפריקה, שעלו מספר שנים לפנינו.
אבי עסק לפרנסתו בעבודות צבע, ואימי הייתה עקרת בית שגידלה במסירות ובאהבה ששה ילדים. השפה שבה דיברנו בבית הייתה צרפתית.
יש כמה מנהגים מענייניים שנחקקו בזיכרוני מאז שנות ילדותי. אחד המנהגים שאהבתי במיוחד הוא חג יתרו או סעודת יתרו, אירוע זה זכור לי כחוויה בלתי נשכחת וכאחד האירועים השמחים והטעימים במיוחד. הסעודה נערכה ביום חמישי  בשבוע שבו קוראים בשבת את פרשת יתרו, בפרשה זו  מסופר על מתן תורה בהר סיני וקבלת עשרת הדיברות.
ערכנו בביתנו סעודה גדולה, כל הילדים הסבו סביב השולחן וציפו בקוצר רוח. שהאירוע יתחיל. בסעודה הזו השתמשו בכלים זעירים הצלחות, הכוסות, והסכו"ם הכל היה קטן ומניאטורי, המותאמים במיוחד לילדים.
המנה העיקרית בסעודה הייתה – בשר יונה.  היו שוחטים יונים כמספר הבנים במשפחה. בסוף הסעודה היו מגישים לילדים ממתקים וכמה מיני עוגות זעירות הנאכלות בפורים. המקור למנהג הזה הוא בכבוד שנותנים לילדים שלומדים ב-"כותאב" ב-"חיידר" שהגיעו לשלב "הפרשה", זהו השלב השלישי בלימודיהם, השלב בו הם יודעים לקרוא בפעם הראשונה את עשרת הדברות. במרוצת הזמן הפכה החגיגה לחגם של כל הבנים וגם הבנות ללא הבדל. סעודת יתרו מזכירה גם את מגיפת האסכרה שפרצה בתוניס ופגעה בעיקר בילדים, ילדים רבים נפגעו ונפטרו מהמחלה הקשה, המגיפה הסתיימה בשבוע  של פרשת יתרו , וסעודת יתרו נחשבת למסיבת הודיה לסיום המגיפה.
מנהג נוסף מעניין שאני זוכרת, קשור לחג הפורים. לאחר שסיימו את קריאת המגילה בבית הכנסת. היינו נוהגים לצאת החוצה לרחבה שם היו תלויות על העץ בובות שהוכנו מראש, הדמויות סימלו את המן ובניו, אחד האנשים היה מדליק אש וכולם פצחו בשירה ובריקודים מסביב לעץ. לנו הילדים חילקו שקיות של ממתקים והפתעות.
נהגו בבתינו ששבוע לפני יום הכיפורים מכינים חבוש טבול בציפורן, וכשהחבוש נעשה חום וקיבל את ריח הציפורן, הוא שימש ביום הצום להרחה ולהקלה על הרגשת הצום.

כשבגרתי אהבתי להכין מאכלים טעימים המיוחדים  לעדה הטוניסאית. כמו: קוסקוס עם בשר ועוף וקוסקוס עם דגים.

לכל חג היו המאכלים המיוחדים לחג. לכבוד ראש השנה הכנו לביבות תרד טבולים בדבש, לביבות דלעת טבולות בדבש, לביבות קארי טבולות בדבש  וריבת חבושים. לסעודה שלפני יום הכיפורים, אכלנו עוף ממולא. לפורים אפינו עוגיות בדבש ויו יו דבלה ומקרוד. לפסח בישלנו תבשיל ירקות עם בשר. לסעודה שלאחר צום תשעה באב הכנו מאכל מפתיתים שמכינים עם קמח ומים. בתוספת ירוקות  וקטניות למנהגים שלנו ולמאכלים שלנו היה טעם מיוחד של מסורת והווי.

 

משוב – הקשר הרב דורי
משפט לנכדתי: "נכדתי האהובה שמחתי לחוות אתך חוויה מיוחדת במינה שבה הייתה לי הזדמנות לחלוק איתך ולספר לך את סיפורי הילדות שלי".
"למדת להכיר מעט מנהגים, מאכלים מסורתיים, שמעת חוויות שעברתי ואיזה חינוך קיבלתי.
המפגשים העמיקו את הקשר בינינו וחיזקו את אהבתנו".
במיוחד המפגש האחרון שנערך בבית התפוצות בו הסבתות סיפרו סיפורים וחוויות, הפעילות המשותפת תרמה רבות לקשר בין הנכדות לסבתות
יישר כוח לכל מי שתרם למפגשים המוצלחים ובמיוחד למחנכת הכיתה חני.
תשע"ו, 2016

 

מילון

כותאב
כך נקרא תלמוד תורה בארצות אפריקה.

דבלה
סרטים של בצק פריך בזיגוג סירופ סוכר, היא נחשבת למלכה המתוקה של המטבח הטוניסאי.

ציטוטים

”למנהגים שלנו ולמאכלים שלנו היה טעם מיוחד של מסורת והווי.“