מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משתדלת לנצור רק זכרונות טובים

בביקור בבית התפוצות
בילהה בצעירותה
חברות ארוכת שנים

נולדתי ב- 1.5.1950 בעירק. לא זוכרת הרבה מהעבר, מכיוון שהגעתי לארץ תינוקת בת חצי שנה. יש לי אחות גדולה – מרים בת 73, גרה ביקנעם ולה שלושה ילדים. יש לי אח מיכאל בן 70, גר באשקלון ויש לו שלושה ילדים.

עליתי לישראל בשנת 1951 במטוס. הביאו אותנו ישירות למעברה בעתלית. שם גרנו באוהלים. הייתי תינוקת הכניסו אותי למעון ילדים.

מהסיפורים של הורי היה קשה להתאקלם בארץ. מבחינה כלכלית ומבחינת השפה עברית. עבודה לא הייתה להם. לאחר שנה של שהייה בארץ אבי עבר תאונת דרכים. קשה היה לנו מבחינת הפרנסה. אמי לא יכלה לצאת לעבודה. היינו ילדים קטנים מאוד, כך שאמי לא יכלה להיעזר באף אחד. אחרי שאבי החלים עברנו למעברת יוחנן. אבי התקבל לעבוד בקיבוץ יבנה בעבודות שונות ואז המצב השתפר.

היה לי קשה מאוד להסתגל עם כל המטפלות.

מהילדות זוכרת שהייתה לי חברה ונשארנו בקשר עד גיל מבוגר. שיחקנו תמיד יחד, יצרנו בובות ממקלות, והלבשנו את הבובות במטפחות. אני זוכרת שכל יום שלישי היה מגיע למעברה שלנו איש עם אופניים, מאחורה היה לו ארגז גדול עם מלא גלידות. הוא היה מוכר גלידות. זה היה יום כיף שחיכינו לו כול השבוע.

אחרי  שנה העבירו אותנו למעברה שנקראת מעברת יוחנן. גרנו שם עד שעליתי לכיתה ג'. למדתי במושב שנקרא בן זכאי. בכיתה ג' עברנו מושבה לגן יבנה. עד היום אני גרה בגן יבנה. מכיתה ט' עד י"א למדתי בגבעת וושינגטון. לאחר מכן למדתי בשילוב של פקידות והנהלת חשבונות. לא הייתה לי עבודה במקצוע זה. נאלצתי לעבוד בחקלאות, בקטיף פרות וירקות. ולאחר תקופה של שנה של חיפוש עבודה מצאתי עבודה בדואר. התחתנתי ונולדו לי חמישה ילדים. עבדתי בדואר שלושים ושבע שנים עד לפרישה.

היו מצבים שידענו להסתפק במה שהיה לנו,  לעומת תקופה של היום שהילדים לא מסתפקים.

%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%9c-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d

בילהה ובעלה בכותל בירושלים

יש לי חמישה ילדים כרמית, חגי, יצחק, שושי, עדי. כרמית גננת במקצוע, חגי עצמאי, ויש לו משתלה, יצחק מהנדס – עובד בבית זיקוק, שושי מורה לחינוך מיוחד, ועדי רואת חשבון .

%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%9d

בילהה עם בעלה ובנה בבר מצווה

יש לי 18 נכדים: ביניהם חייל אחד והשאר לומדים בבתי ספר וגנים. הנכדים הקטנים עדיין משחקים כמו בעבר בכדור ובבובות. הגדולים יותר משחקים משחקי חשיבה, משחקי לגו ומשחקים במחשב לפטופ, מה שלנו לא היה.

הזוית האישית

היום אני אוהבת לסרוג בעיקר אפודות וצעיפים. אני קוראת ספרי יהדות, מבשלת מאכלים של כל עדות, בנוסף למאכלים של העידה עירקית- קובה עלי גפן אורז. אחר הצהריים אני עסוקה עם הנכדים. מוציאה אותם מהגנים, אוכלים אצלי ארוחת צהריים, משחקת איתם במשחקים שונים. מידי פעם יושבת איתם לצפות בטלוויזיה.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”מהילדות זוכרת שהייתה לי חברה ונשארנו בקשר עד גיל מבוגר. “