מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחת פישמן משואה לתקומה בדרך ההגשמה

סבתא והוריה בילדותה
סבתא והוריה בילדותה
סיפור עלייתם של משפחת סבתי בצל השואה.

אני יובל שגיא, בן 12, לומד בבית ספר פינס בגדרה ומשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. אני בנה של מיטל קלדרון ורוצה לספר את הסיפור המשפחתי מצד אמי.

הוריה של אמי הם חנה ורחמים קלדרון ואני אספר את סיפור משפחתה של סבתי חנה.

סבתי חנה נולדה לישראל ואסתר פישמן בפריז בתאריך 12/4/1947 במהלך עלייתם לארץ ישראל. לסבתי שני אחים שנולדו בארץ, זאב ושמואל. הורי סבתי הם ניצולי שואה שנפגשו במחנה פליטים בגרמניה בסיום המלחמה, הם נישאו והחליטו להקים משפחה.

סבתא והוריה בילדותה

אסתר פישמן לבית בורגרמן, ילידת לודג' שבפולין, שרדה את מלחמת העולם השנייה על אף שכל משפחתה מלבד אחיה הקטן, משה, נספתה בה. המשפחה גרה בעיר לודג' בדירה קטנה, ששימשה גם את אב המשפחה, שהיה חייט, כמתפרה. כל בני המשפחה עזרו לו בתפירה. במהלך המלחמה הוא אולץ על ידי הגרמנים לתפור עבורם.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים היו כבר בפאתי העיר, ניסו בני המשפחה להימלט מידם של הגרמנים. חלקם ניסו לברוח לכיוון סיביר שברוסיה וחלקם לכפר מרוחק מהעיר שם היו להם בני משפחה. שתיים מהאחיות שנמלטו לעיר ורשה לא שרדו את המלחמה ולא ידוע מה עלה בגורלן. גם אלו שיצאו לכיוון סיביר נספו.

אב המשפחה, יהודה, אם סבתי, אסתר ואחיה, משה, הבינו שהגרמנים בדרכם לכפרים וחזרו לעיר לודג' ואל הגטו שהוקם שם. משם נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ. האב נספה מיד ואסתר ומשה נלקחו למחנה עבודה.

אסתר עבדה במפעל לחלקי מטוסים של הגרמנים עד בואם של האמריקאים וסיום המלחמה. לאחר ששוחררה סבלה אסתר מבעיות קיבה עקב אכילה רבה לאחר כמעט צום של שנים. היא אושפזה, ולאחר שהחלימה ניסתה לחזור לביתה, אך הבית כבר היה הרוס ולא הייתה לה קורת גג לישון תחתיה. היא הצטרפה למחנה אונר"א לפליטים יהודיים בגרמניה, שם הכירה את ישראל פישמן-פישקו, סבא רבא שלי.

סבא ישראל נולד וחי באוקראינה עם משפחתו, בעיירה שנקראת ורקוביץ'. לקראת מלחמת העולם השנייה, כשהוא בן 17, גויס לצבא הרוסי. כל בני משפחתו הוצאו להורג ביחד עם כל בני העיירה היהודים על ידי הגרמנים שהגיעו אליהם. במהלך המלחמה, ישראל ערק מצבא רוסיה ונתפס על ידי הגרמנים. הוא נלקח למחנה עבודה כחייל רוסי (לא ידעו שהוא יהודי), שם עבד במפעל להיתוך מתכות למטרות המלחמה.

עם סיום המלחמה, חזר לורקוביץ', שם גילה שכל בני משפחתו נהרגו כולם. הוא יצא חזרה לגרמניה, והצטרף למחנה של אונר"א לפליטים היהודים ששרדו את השואה. במחנה פגש ונישא לסבתא אסתר. קרובי משפחתו שלחו לו הזמנת הגירה לארה"ב, אך מאחר ושניהם החליטו להקים את ביתם בארץ ישראל, ויתרו על הצעה זו.

בדרכם להגשים את רצונם, החליטו לנסות להגיע לישראל (פלשתינה) דרך צרפת, שם גרו קרובי משפחה של אסתר שיכלו לקבל אותם ולעזור להם להגשים את מטרתם. בצרפת נולדה להם בתם הראשונה, שלה קראו חנה, על שם אימה של אסתר. בפריז פעלו שליחי סוכנות שהעלו יהודים, פליטי מלחמה, לפלשתינה. כאשר חנה הייתה בת כחצי שנה עלו יחדיו בעזרתם ארצה.

בהגיעם לארץ, הוצע להם להגיע לגדרה, מכיוון שסבא ביקש לעבוד בחקלאות. בערב יום כיפור, שנת 1947, הגיעו לגדרה ומיד מצאו חדר להשכרה אצל אחת המשפחות הותיקות של המושבה. סבא עבד כפועל חקלאי אצל ותיקי גדרה, וברגע שהתאפשר להם, הם עברו למגורים משופרים יותר בצריף בחצר של משפחת נירנברג, ברחוב המתיישבים (כיום סברדלוב).

בצריף זה חיו מספר שנים, עד שנת 1950. לאחר מכן עברו לבית הקבע שלהם בשכונת הפועלים, שנבנתה במיוחד עבור העולים אשר הגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה. סבא ישראל עבד בחריצות ומהכסף שהרוויח בכרמי גדרה קנה את הקרקע החקלאית הראשונה שלו, עליה שתל גפני יין והפך לכורם עצמאי ורכש עוד קרקעות חקלאיות לצורך שתילת גפני יין. לימים היה חבר ביקב של ראשון לציון.

בתקופת הצנע, היה במדינה צורך לפתיחת חנויות לחילוק מזון בתלושים וסבתא אסתר פתחה חנות לדגים. בחנות רכשו תושבי גדרה דגים במנות לפי תלושים. בנוסף, בשנות השבעים, היה סבא ישראל לקבלן בניין ובנה את הבתים המשותפים הראשונים בגדרה (ברחובות פייבל, וייצמן ושפירא).

סבתה חנה גדלה בגדרה. עם כל הילדים בני גילה, ולמדה בגן הילדים של רות חבקין (כיום גן ורד),בו גם אני למדתי מאוחר יותר. לאחר מכן למדה בבית ספר פינס, בו למדה אמי, ובו גם אני לומד היום.

כילדה, הייתה סבתי חניכה בתנועת הנוער המכבי הצעיר, בה בילו רוב ילדי גדרה את שנות ילדותם ונערותם בפעילות חינוכית וציונית. עם התפתחותה של גדרה נבנה בה בית הספר התיכון הראשון, בו למדה סבתא חנה במחזור הראשון. המנהל הראשון של תיכון זה היה משה נבט – השליח אשר בעזרתו עלתה המשפחה מפריז לארץ.

לאחר 3 שנות לימוד עברה סבתא ללמוד בסמינר בית ברל למורות וגננות בכפר סבא. עם סיום לימודיה גויסה סבתא לצבא ליחידת מורות וגננות ושירתה ביישובי ספר כגננת. במהלך הפעילות החברתית של בני הנוער באזור, פגשה סבתא את רחמים קלדרון (סבא מיקי), בן קדרון הסמוכה, ומיד לאחר סיום שירותה הצבאי נישאה לו. סבא וסבתא עברו לגור בבניין חדש ברחוב ויצמן שרק החל להיבנות, בבית זה גידלו את שלוש הבנות שנולדו להם, מיטל אדוה וגליה.

בצבא, סבא שירת בחיל הקשר, השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ובמבצעים חשובים בתולדות המדינה. לאחר שירותו הצבאי עבד בחברת בזק, לימד בבית הספר להנדסאים סינגלובסקי שבתל אביב, ובתעשייה האווירית (אלת"א). סבתא התחילה לעבוד בגן ילדים חדש שפתחה, גן חנה, בו גודלו וחונכו הרבה מילדי גדרה.

לסבא וסבתא נולדו 7 נכדים: נעם, נטע, אני (יובל), שי, הדר, דרור ועומר.

 

קישור לסיפור: בראשית ההתיישבות במושב קדרון

 

 

הזוית האישית

יובל: אני יובל שגיא, בן 12, לומד בבית ספר פינס בגדרה ומשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. אני בנה של מיטל קלדרון ורוצה לספר את הסיפור המשפחתי מצד אמי.

מילון

אונר"א
סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם.

תלושים
מדיניות הצנע באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה.

ציטוטים

”משפחת פישמן משואה לתקומה בדרך ההגשמה“