מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחת עגיב

אני וסבתא דורית
סבא וסבתא ביום חתונתם 1974
העלייה של שנות ה 50

בשנת 1951 הורי עלו ארצה זוהי עלייה בשנותיה הראשונות של המדינה עם קשיים רבים.

מגורי הדיור היו במעברות והמבנים שהוקמו היו דלים מאוד אוהלים אסבסטונים וצריפונים. אלה היו מגורים זמניים אך קשים מאוד. הורי הגיעו למעברת "אגרובנק" הסמוכה לחדרה, גרנו באוהל ללא חשמל האוהל הואר בעששית.

 המעברה אגרובנק

המבנים היו חשופים לפגעי מזג האוויר בקיץ הצריפים להטו מחום ובחורף קפאו. שטח האוהל היה קטן בלילה גשום המזרונים היו נרטבים ובליל סערה האוהל התמוטט. אנחנו הילדים היינו בוכים ומתפללים שהאוהל יחזיק מעמד.

מצב התברואה היה קשה והמזון שהוכן בתנאים שאינם מאפשרים שמירה על ניקיונו. העולים קיבלו סכום מצומצם למחייתם שלא הספיק לכלכל את המשפחה אך עם כל הקושי הוריי ידעו להסתדר במעט שהיה והיו מאושרים ותמיד שידרו לנו תחושה של שפע כי ארץ ישראל התברכה בשפע. אמי ידעה תמיד להוציא את המיטב מכל דבר. מעוף אחד הייתה מכינה שלושה תבשילים שונים ולהאכיל את כולם עד שובע.

אני תינוקת שנולדה להורים שעלו ארצה בשנות ה – 51, ואחרי 5 חודשים נולדתי תינוקת במשקל נמוך מאוד. הורי לא ידעו מה זה אינקובטור חשבו שהתינוקת נפטרה, הורי לא ידעו אף מילה בעברית הסבירו להם בשפת הסימנים שהתינוקת חיה. אחרי שבועיים אמי השתחררה מבית היולדות עם תינוקת בריאה. הורי גרו במעברה באהלים. אני נולדתי בשלהי הקיץ חם מאוד היה באהל ואני התינוקת שוכבת בערסל. יום שישי אני לא מפסיקה לבכות לא ידעו מה הבכי ההיסטרי אחרי שעשו אמבטיה והאכילו אותי מה הבעיה? לבסוף גילו שקרפדה הייתה בערסל ומדי פעם הציקה לי.

גדלתי במעברה עד גיל 6 בתנאים קשים, לאחר מכן עברנו לצריף רעוע. אבל היינו משחקים כל ילדי המעברה בקלאס, בחבל, הקפות, 5 אבנים היה לנו כיף ונהנו מאוד למרות הקשיים המצאנו משחקים כמו הולה הופ לקחנו צינור וחיברנו מקל משני הצדדים הופ יש לנו משחק שחקנו הקפות מכדור סמרטוטים ושמחנו מאוד הייתה שמחת חיים. את הבובה הראשונה שלי מסמרטוטים הכנתי בעצמי וחיברתי לה שיער מהשיער הארוך שלי. כשסיפרו אותי שמרתי את השיער לבובות ומדי ערב אני חופפת לבובה את השיער ותופרת לה בגדים משאריות בדים שאמי תפרה לנו בגדים ואני ילדה בת 7.

עד שנת 1959 הועברו רוב העולים לדיור קבע. את משפחתי העבירו לגבעת אולגה במערב העיר חדרה השוכנת על חוף הים התיכון, השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין אשתו של יהושע חנקין גואל אדמות חדרה. הורי קיבלו דירה קטנה שני חדרים מטבח קטן ושירותים אבל זה היה עבורנו ארמון ושמחנו מאוד מאוד. למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי "יבנה" עד כיתה ח". בהמלצת המורה היועצת יעצה שאלמד אחיות, לא התלהבתי מהרעיון וחשבתי שיותר מתאים לי מקצוע התפירה מפני שתמיד נמשכתי לתפירה עוד בהיותי ילדה כשתפרתי שמלות לבובות.

החתונה הראשונה במשפחה הייתה של אחותי הבכורה בת ה – 17 וכבר הוריי מיהרו לחתן אותה עם גבר המבוגר ממנה ב 10 שנים זה היה שידוך, ואני ילדה בת 11 שמחתי מאוד זה היה עבורי השמחה הראשונה.

החתונה הראשונה במשפחה הייתה של אחותי הבכורה

הייתי ילדה עצמאית ולבד ניגשתי לתיכון תחכימוני נרשמתי ועברתי את מבחני הכניסה בהצלחה ובשמחה רבה ונרשמתי למגמת התפירה. שלוש שנים היו מאוד מאוד מעניינות והייתי תלמידה שקדנית במבחני הגמר היו ציונים טובים שהמליצו לי להמשיך ללמוד הוראה בבית צעירות מזרחי מורה לתפירה אך אבי לא התלהב מהרעיון ולא הסכים בדעה פרימיטיבית שבתו לא תהייה מחוץ לבית. ולכן ויתרתי על הרעיון, גם לצבא אבי לא הסכים שאתגייס מטעמי דת.

תמונת מחזור – תחכמוני

המשפחה שלנו

קישור למצגת באתר ביה"ס "בין ההדרים"

הזוית האישית

הסיפור המלא והתמונות במצגת שהכנו בתכנית הקשר  רב דורי

 

מילון

גבעת אולגה
גבעת אולגה היא שכונה במערב העיר חדרה השוכנת על חוף הים התיכון. היא גובלת במזרחה בכביש החוף. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשת גואל אדמות חדרה יהושע חנקין ומנשות העלייה הראשונה. ויקיפדיה

ציטוטים

”גם לצבא אבי לא הסכים שאתגייס מטעמי דת.“