מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחות קפקה עמרמי וחזן

סבתא קרני ואלון
קרני עמרמי בפורים, תל אביב, 1952
סבתא קרני מספרת על חייה ומשפחתה

סבא – אמיל יונה קפקה – בן דודו של הסופר פרנץ קפקה, עסק במסחר בבדים. הייתה לו חנות ברחוב הרצל בת"א.

סבתא- מרים קפקה – ילידת צ'כיה. אפתה עוגות משובחות לחתונות. היא טיפלה בי ובאחי כשאמי יצאה לעבוד. היא נפטרה בגיל 97.

בתמונה: מרים קפקה

בתמונה: משפחת עמרמי בגן העצמאות בתל אביב, 1952

חוה קפקה – אמי, ילידת אוסטריה הייתה לה אחות רות קפקה, היא נפטרה צעירה. חוה ילידת 1919,עלתה בגיל 8 עם הוריה לישראל. למשפחה היה פרדס בכפר סבא. אמי התחתנה עם יעקב ברנדשפט ששינה את שם משפחתו לעמרמי. הבת קרני נולדה ב-1945, ב-1951 נולד לה אח אבי, הוא עבד עם האב בהוצאת ספרים. אבי עמרמי נפטר ממחלת לב בהיותו בן 59 עקב עישון מרובה של סיגריות.

יעקב עמרמי– אבי נולד בפולין ב- 30.4.1916. בן בכור להוריו משה וגולדה. אח בכור ל- 4 אחים חיה, אברהם, פייגה ונחום. בגיל 15 הצטרף לשומר הצעיר לאחר מכן סולק מהשומר הצעיר והצטרף למכבי ועסק באגרוף. בגיל 17 עלה לישראל באנייה לנמל יפו. בארץ ישראל הוא הצטרף למשטרה הבריטית ושימש בתפקיד פרש על סוס. יתר המשפחה המורחבת תכננה לעלות לארץ ישראל אחריו. יעקב היה אמור להגיע לוורשה וללוות אותם בדרכם ארצה, מכיוון שמלחמת העולם השנייה פרצה הוא לא קיבל אישור לצאת מארץ ישראל. רק אחותו חיה הצליחה להגיע לארץ ישראל אך שאר המשפחה נספתה בשואה בגטו וורשה. אם יעקב היה יוצא להביא אותם ארצה לא היה מתאפשר לו לצאת בחזרה מפולין לארץ ישראל, כך ניצלו חייו. עם הקמת האצ"ל הצטרף יעקב לפעילותה המחתרתית והתקדם להיות אחד ממפקדיה הבכירים. יעקב, שכינויו בארגון היה "יואל", היה אחראי לפעולות רבות ולמבצעים שונים. במהלך השנים תפקידיו היו לגייס תרומות ולתרגם לשפות שונות את התעמולה של הארגון. בתפקידו הבכיר היה מפקד המודיעין של האצ"ל אך לשם הסוואה קראו לו "מפקד הדלק".

בשנת 1941 יעקב הכיר את חוה לבית קפקה (קרובת משפחתו של הסופר הידוע פרנץ קפקא). אשר גם היא הייתה לוחמת באצ"ל. היא נאסרה והייתה מספר חודשים בכלא בית לחם ולאחר ששוחררה מהכלא הכירו אצל קרובי משפחה ונישאו בתל אביב. המשפחה גרה ברחוב העבודה בתל-אביב יחד עם הסבא הסבתא ודודה רות קפקה. לילה אחד פרצו לבית אנשי ההגנה והכו את יעקב. בתקופת המחתרת יעקב כמעט ולא שהה בבית, הוא לן במקומות מסתור ובקושי היה פוגש את אשתו ובתו קרני בת השנה. במסגרת תפקידו כמפקד המודיעין פיקח על הקצינים הבריטים, שנחטפו כבני ערובה כדי להשיג ביטול גזר דין מוות שנגזר על אסירי האצ"ל.

ביוני 1946 נחטפו שני קצינים ושני טייסים בריטים. הם הוסעו בתוך ארגז עץ למקומות מחבוא בתל אביב. הבריטים הטילו עוצר על תל אביב כדי למצוא את החטופים ויעקב פיקח על אמצעי הביטחון שננקטו לצורך החזקתם של הקצינים. גילוי מקום המסתור היה עלול לסכן את אסירי האצ"ל ואת יוקרתו של הארגון. לפי המלצת יעקב שוחררו הקצינים הודות לכך הומר עונש המוות של האסירים למאסר עולם. אירוע נוסף שיעקב היה מעורב בו היה ניסיון חטיפה של קצינים בריטים כדי לנקום את העלאתם לגרדום של 4 חיילי אצ"ל. בריטים מעטים הסתובבו ברחובות וקשה היה למצוא אותם. יום אחד חוה גילתה שיש בריטי בבר, הם הגיעו לשם כדי לחטוף אותו בכוונה לתלותו, הבריטי טען שהוא יהודי והתחנן על חייו ולוחמי האצ"ל לא האמינו לו. ברגע האחרון לפני שתלו אותו, כדי להוכיח שהוא יהודי הוא התחיל לומר תפילת קדיש ופסוקים מאדון עולם. ברגע זה ביקשו את סליחתו ושיחררו אתו לחופשי. בשנת 1947 יעקב נשלח לצרפת ולצ'כיה לגייס כסף ונשק לאצ"ל , במהלך פעילות זו נאסר בפריז וישב בכלא כמה חודשים. בזמן זה הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל ולאחר מכן הוכרז על פירוק המחתרות. יעקב החליט לא להצטרף לפוליטיקה כמו חבריו, בגין מרידור ואחרים, הוא הקים הוצאת ספרים בשם הדר שהתמחתה בהוצאת ספרי היסטוריה ומחתרות.

משה עמרמי אביו של יעקב עמרמי– נולד בשנת 1887 הוא היה סוחר קמח ובעל מאפיה לממכר עוגות. משה היה אחראי על איסוף כספים לקרן הקיימת. וכן שימש גבאי בית הכנסת, אחראי על גמילות חסדים. גולדה עמרמי אמו של יעקב , (זהבה לבית בלומברג). אישה משכילה, בוגרת גימנסיה רוסית. בת לאביה מרדכי ואמה מרים בלומברג.

סבא- נחום עמרמי– נולד בחרקוב שבאוקראינה .עסק במסחר בקמח והיה בעל מאפיה. בשנת 1905 הם גורשו ועברו להתגורר בוורשה. הוא היה בעל ספריה גדולה. כתב מאמרים ב"צפירה". שרה עמרמי הייתה אמא של משה, סבתא של יעקב. אחים ואחיות של יעקב: חיה אברמוביץ נולדה ב-1919, אברהם-נולד ב-1923, הוא היה מכונאי. האחים הצעירים פייגה ונחום. האחים אברהם פייגה ונחום וההורים נרצחו בשואה.

חיה ומשה אברמוביץ– שניהם ילידי פולין. משה היה חייט. הם גרו בצריף בשכונה שבה נמצא היום דיזנגוף סנטר. היו להם 2 בנים, רמי וצביקה. שניהם נישאו ויש להם ילדים. צביקה התגרש וכעבור מספר שנים התאבד. רמי נפטר בגיל 64 ממחלת הסרטן. עם קום המדינה, יעקב עבד יחד עם סבא אמיל קפקה בחנות למכירת בדים ברחוב הרצל בתל-אביב. לאחר מכן, הוא ייסד יחד עם חברו לנשק מנדל מליץ את הוצאת הדר והוציא ספרים רבים. בתחילת דרכו הם הוציאו ספרים על המחתרת. לאחר מכן הוציא ספרות יפה וספרי שירה במיוחד של יונתן רטוש. יעקב נפטר בגיל 80 ותרם את גופתו למדע לצמיתות.

חוה עמרמי לבית קפקה– למדה בבית- ספר למסחר גאולה בתל-אביב. היא שירתה באצ"ל. נאסרה על- ידי הבריטים בשוני באמצע פעילותה בקורס. היא נשפטה וישבה 4 חודשים בכלא בבית לחם . היא עבדה בבתים כתופרת. כשבתם קרני הייתה בת 16 הוריה הצליחו לקנות דירה ברמת אביב ברחוב פיכמן 15. ההורים והבת היו מטיילים רבות בארץ ומכאן הגיעה אל קרני אהבתה לטיולים. תמיד גידלנו כלבים מעורבים שאותם מאוד אהבנו. היא נפטרה בגיל 92.

קרני חזן– נולדה ב-1945. בתור ילדה השתתפה במסגרת אגודת ברית מכבים עתיד בתחרויות שחיה וקיבלה מדליות. למדה בבית-ספר בלפור בתל-אביב ובתיכון עירוני ו' בתל-אביב. את השירות הצבאי עשתה במחנה צריפין. צורפתה למשטרה צבאית, לקורס הראשון שאליו הוכנסו בוגרי תיכון כדי להעלות את הרמה. קרני רצתה להיות מדריכת ספורט בצבא. אביה עזר לה בעזרתו של מפקח לחינוך גופני, חיים ויין, לעזוב את הקורס ממנו היו יוצאים רק על גבי אלונקה. אבל עקב התמהמהות של הצבא בלך ושוב הפסידה את הקורס. צורפה לחיל חימוש שם למדה בעצמה על מכונת נשיונל שהייתה מערכת של הנהלת חשבונות. קרני לא הייתה מרוצה מהשרות הצבאי בגלל הרמה הנמוכה של החיילים בבסיס. כשהשתחררה עבדה על המכונה בחברת ביטוח מגדל עד לתחילת לימודיה במדרשה למורים לחינוך גופני על שם וינגייט בשנים 1965-1967. קרני לימדה 3 שנים בתיכון עירוני ו' בתל-אביב ושנה בקוגל בחולון. כשנולדו הילדים הדריכה ילדים ומבוגרים בהתעמלות נשים ובשחייה בחולון, יפו וראשון לציון. הוציאה לקטנוע שעזר לה להגיע לעבודה. כשעברו לגור בראשון לציון העברתי חלק מהבית לדירה על גבי הקטנוע. שאלו אותי אם אני עובדת בהעברת דירות. בקטנוע הסעתי את הילדים כששניהם יושבים בסירה. גם לשלמה היה קטנוע. נסענו עם הילדים עד ראש הנקרה.

בתמונה: סבתא קרני עמרמי בת 3 בגן מאיר בתל אביב, 1948

בתמונה: קרני עמרמי בעת לימודיה במדרשה למורים לחינוך גופני בווינגייט, 1965-1967.

בתמונה: קרני עמרמי במעיינות עין קלט, 1967.

הקשר שלי לישראל: טיילתי בחבורת "צבר" שפירושה ציבור בלתי רציני. חרשתי את כל הארץ, דרכתי על כל סלע עשרות פעמים.

בטיול לבית אורן כל אחד מהמטילים משך לכיוון אחר וכך הלכנו לאיבוד. נפגשנו בערב ולא היה לנו אוכל. היו אתנו ילדים קטנים ולכן הלכנו 6 נשים לכלא שש לבקש אוכל, וקיבלנו חלות. סבא וסבתא נוסעים בווספה עם סירה. בתוכה יושבים ארז וגעש ילדיהם. בערב עצרנו בחוף קיסריה ללינת לילה. במקום היו חיילים שהתפלאו לראותנו והקפידו לשמור על השקט. למחרת נסענו לראש הנקרה.

שלמה חזן– נולד ב- 1939. עלה לישראל מתורכיה בהיותו בן 10. גר עם הוריו ו-2 אחיותיו בלה ושמחה במעברה בחולון. אחרי כן הם עברו לגור בבלוקון. הוריו נפטרו. אני לא הכרתי אותם. את שלמה הכרתי במחנה נופש של החברה להגנת הטבע באוהלו שלרגלי הכנרת. נשאנו ב-15.6.1969. מנחם בגין, מפקד האצ"ל ולימים ראש ממשלת ישראל היה נוכח בחתונה שלי. ביקרתי בביתו מספר פעמים יחד עם הורי. למפגשים האלה הגיעו חברי מפקדת האצ"ל. כשהתחתנו גרנו בבלוקון בחולון הרסנו אותו אחרי שנה. לקחנו קבלן שלד לבניית הבית. את האינסטלציה של המים והחשמל בנה שלמה כשאני משמשת יד ימינו בעבודות הברגת צינורות מים וחשמל. באותו זמן הייתי בחודש שמיני להריון. את געש התינוק שמנו בסל קל בשירותים. געש היה אמור ללכת לבית-ספר של טעוני טיפוח כי "זה היה האזור ". בגיל 5 הוא בנה רמזור פועל בקופסת נס קפה. בוועדת החינוך שבה ביקשנו שילך לבית-ספר רגיל טענו שאם הוא כל כך מוכשר שהוא ילמד בכיתה. אמרתי להם שהוא בא ללמוד ולא ללמד. עקב כך, עברנו דירה לראשון לציון ושם הייתי מנהלת מרכז קהילתי אופקים במשך 26 שנה. הכרתי את שלמה בבית ספר שדה באוהלו שליד הכנרת. טיילנו הרבה בארץ. טיילנו הרבה בארץ במסגרת הגנת הטבע. אין סלע שלא דרכתי עליו עשרות פעמים. געש נולד ב-14.1.1971 וארז ב-7.6.1972. טיילנו עם הילדים בחבורת מטיילי צבר וכן בחו"ל בלי הילדים בגלל בעיות כספיות. טיילנו בעיקר באירופה ,ארה"ב, אוסטרליה וניו זילנד. בהיותי בת 52 התחלתי לטייל לבד כתרמילאית לתקופות ארוכות. כשעבדתי טיילתי לבד בסביבות 50 ימים וכשפרשתי לגמלאות כל טיול נמשך 3 חודשים. בקרתי בכל העולם. עכשיו אני מקיפה את העולם בפעם השנייה אבל במינון יותר נמוך עקב בעיות שיש לי בכל המפרקים בגוף : ברכיים, ידיים, צוואר ובעיות בגב. עשו עלי מספר כתבות בעיתונים בידיעות אחרונות- כתבה של סמדר שיר, בעיתון ערים-כתבה עלי העיתונאית יוטבת זלצמן אותה פגשתי באוטובוס לילה בנסיעה מצפון תאילנד לבנגקוק ובמקומונים גל גפן ושקמה. במאי 2015 הכינו כתבה בערוץ 10 על גמלאים וביניהם עלי.

געש– למד בחוגי העשרה לילדים מדע ומתמטיקה במכון ויצמן. הוא סיים את לימודיו בתיכון אורט סינגלובסקי בת"א והמשיך את לימודיו והיה להנדסאי. שירת בצבא בחיל הקשר והשלים את התואר למהנדס בטכניון. כיום הוא עובד בחברות הייטק שונות. געש אוהב לעשות סקי וכן לטייל בעולם כתרמילאי.

ארז– למד בבית-ספר אופקים. השתתף בחוג חלילית, טיסנאות, עבודות עץ . מכתה ז' היה תקליטן מאוד מצליח במסיבות לבני נוער. טיילנו בחבורת מטיילי צבר- ציבור בלתי רציני טיילנו בכל רחבי הארץ יחד עם געש וארז, הם מאוד אהבו את הטיולים. הוא סיים את לימודיו במקיף ו' בראשון לציון. המשיך ללמוד לתואר הנדסאי ,שירת בחיל האויר בפלמ"חים. הוא עבד במערכות טייס אוטומטי במסוקים מסוגי בלק – הוק ונסע לארה"ב ללמוד על מסוקים אלו כי בתקופה זו הם היו חדשים בארץ . סיים את תואר מהנדס במכללה לעיצוב בחולון. ארז עובד כיום כמהנדס בחברת הייטק. ארז וריקי הכירו בחוג טיולים שנקרא מצוקי דרגות בטיול בצפון הארץ .לאחר מכן התחילו לצאת לבלות יחד ואז נסעו לטיול של שלושה חודשים במדינות דרום אמריקה – צ'ילה , ארגנטינה וברזיל ארז נישא לריקי. נולדו להם 2 ילדים : דקל ואלון.

בתמונה: משפחת חזן בנחל דרגות מדבר יהודה, 2016.

ריקי – עובדת ככלכלנית בחברת ליבוא גרעינים. היא אם מסורה ואוהבת לילדיה. הוריה של ריקי: איציק ואן שהיא ילידת דרום אפריקה. איציק יליד איראן. אן, שהיא למעלה מגיל 70, מתאמנת ומשתתפת בתחרויות כדורת ברחבי הארץ וזוכה להישגים נאים. לריקי 2 אחים :אביאל וגלית. לגלית ילדה בגילו של אלון נכדי ועובדת בבנק. ארז וריקי ממשיכים את מסורת הטיולים שלנו יחד עם הילדים בארץ ובחו"ל. ארז הוציא תעודת סקיפר ומשיט יאכטה להנאתו ולהנאת בני המשפחה בארץ ובחו"ל. כל המשפחה מתנדבת בעבודה חקלאית בגינה הקהילתית בכפר סבא מקום מגוריהם. ארז אוהב לרכב על אופניים ולבנות רהיטים. הנכדים דקל ואלון נקראים על שם עצים. שניהם חכמים ושובבים, משתתפים בחוגים ובגינה הקהילתית. הם מרבים לטייל בארץ ובעולם יחד עם הוריהם. עושים סנפלינג וכמובן מכורים לכל המכשירים הדיגיטליים.

בתמונה: ריקי חזן עושה סנפלינג בנחל דרגות, 2016.

בתמונה: דקל ואלון מטפסים על יתדות בנחל דרגות מדבר יהודה, 2016.

כתבה על סבתא קרני וטיוליה:

מילון

טרק(טיול)
טְרֵק הוא מסלול טיול רגלי האורך בין מספר שעות למספר ימים. אורכו של הטרק נקבע לפי המסלול, האזור וקצב ההליכה של המטייל. לרוב, יאופיין טרק בכך שהתרמילאי נושא את כל ציודו על גבו אך אין זה מחייב, בין אם בטרקים של יום אחד או בין אם נעזרים בפורטר (סבל).

ציטוטים

”"להנות מהחיים עכשיו כי החיים מאוד קצרים."“