מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחה

סבא גוני עם בר צחק
סבא רבא משה בפתח האוהל
תאור חיי משפחתו של גוני בימיה הראשונים של טרום הקיבוץ ועד הקמת קיבוץ תל יצחק

משפחה

"חשבתי", סיפר סבא לבר "שמאד יעניין אותך לדעת על ההורים שלי והוריה של סבתא איילה. הם באו מארצות רחוקות, באירופה, עזבו את המשפחות שלהם כדי להקים ולבנות את ארץ ישראל".

"כן, סבא, יש לי הרבה שאלות, ובטח תדע לענות לי", שמח בר. הנה שאלה ראשונה: "כשהם עלו לכאן, כבר הייתה מדינה? היו כבישים"?

תשובה: "המדינה עוד לא הוקמה. אתה יודע, בתנ"ך כתוב שהארץ ניתנה נו, לרשתה ולכן יהודי התפוצות רצו להקימה מחדש. כבישים היו מעטים, גשרים, למשל, בכלל לא היו גם מכוניות כמעט לא נראו".

שאלה: "אז אם כן, איפה הם גרו? הקיבוץ שלנו כבר היה? אולי הם גרו כאן, בבית יהושע?"

סבא מספר: שמעת פעם על "חומה ומגדל?" ככה הקימו ישובים. ויש לי גם תמונה להמחיש. בהתחלה הם גרו באהלים, ובבוקר מוקדם בנו מגדל ומסביבו חומה. הם גם הגנו על עצמם מהמסתננים וגם אסור היה לפרק את הצריפים שבנו. החוק קבע שמבנה עם גג, אסור להרוס. סבא רבא שלך נפתלי וסבא רבא משה, אבא של סבתא, היו ביום שבו הקימו את הקיבוץ. לא היו עצים ולא חשמל, לא בתים, לא פרחים, כלום, כמו מדבר, גם בית יהושע עוד לא הוקמה.

מרימים את מגדל המים. סבא נפתלי ראשון מימין

שאלה: "כמו במחנה"? התפלא בר, "איפה התרחצו? איך בישלו? איפה אתה ישנת? באוהל? מה אכלו"?

סבא: "בר, יש לך שאלות נבונות מאד ואנסה לענות על כולם: הם התרחצו בברז קטן שחובר לעוקב בראש המגדל, צינור הוביל את המים למטה. ממנו שתו  וגם בישלו על פתיליה, כמו בתמונה זו:

אני נולדתי כאשר היו כבר צריפים. לכן לא ישנתי באוהל

כאן בתמונה רואים אוהל שבו הם ישנו. סבא משה עומד בפתח

היו להם מעט בגדים והם גידלו לבד ירקות.  בצילום אפשר להבחין בסבא נפתלי שותל צמחים. הוא מאד אהב חקלאות  וטיפח עצים  מיוחדים.

שאלה: "עדין לא סיפרת לי על סבתות רבות שלי. אני הכרתי את אילזה, אמא של סבתא, אבל על אימא שלך, חדוה, אתה חייב לספר".

סבא מספר: "בתקופה שיסדו את תל יצחק הן עדין לא הגיעו ארצה. אנחנו מדברים על שנת 1938. סבתא חדוה, אימא שלי, באה בעליה בלתי לגלית, בהסתכנות רבה, באנייה 'אסימי', בשנת 1939. סבתא אילזה הגיעה באנייה וברכבת בשנת 1941, מסע סבוך, הנקרא "קלאדובו-שאבץ",  שערך שנה וחצי בדרך לעלות לישראל. אחרי כמה חדשים, הן הצטרפו לקיבוץ "שרשים" וממנו עברו לתל יצחק.

סבא רבא נפתלי, לימד פה, בבית הספר וזו תמונה מהמחזור הראשון

"סבא", שאל בר לפתע "מהיכן מקור השם שלך גוני?"

סבא עונה: "לאבא שלי, סבא רבא שלך, קראו נפתלי", ענה הסב והביט במבט אוהב על נכדו, "אתה מבין? נפתלי הוא מבני יעקב אבינו, המסופר בתורה. שמות בניו מופיעים בספר בראשית פרק מ"ו פסוק כ"ד. אחד מבני נפתלי בתנ"ך נקרא גוני, לכן, כדי להדגיש את הקשר ההיסטורי בין ספר תורה לבין חזרתנו לארץ האבות, הוא בחר לי את השם גוני, כאז, כן עתה".

"והשם שלי מופיע בתנ"ך"? שאל בר בהתעניינות גוברת.

"כן", ענה סבא גוני. "כמה פעמים. הפרוש שהתנ"ך מעניק לשם בר, הוא דגן, תבואה איכותית, שפע רב, והנה פסוק המבהיר, לא תאמין, בספר בראשית, בפרק אחד לפני השם "גוני", את המושג "בר" המסמל את הטוב ביותר בין גידולי השדה: בספור יוסף, כאשר בני יעקב יורדים מצרימה לקנות אוכל: "וּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ׃" ספר בראשית פרק מה' פסוק כג."

"טוב, סבא, אבל אתה לא יכול לסיים את הסיפור המופלא על ההורים שלך ושל סבתא איילה, בלי להוסיף פרטים חשובים על ההכרות ביניהם: איפה הם נפגשו לראשונה? ומאיזה מדינות הגיעו?

סבא מספר: "אתה יודע, בר, אתה מבקש לדעת על ההיסטוריה של המאה ה-20. הם נולדו בתקופת מלחמת העולם הראשונה ועלו ארצה בתקופת מלחמת העולם השנייה. סבים משה ונפתלי בשנת 1936 וסבתות חדוה ואילזה  הגיעו בשנת 1939 ו-1941. הם היו חברי תנועת "הנוער הציוני" והכירו בארץ: סבים נפתלי וחדוה הכירו בהכשרה, מקום בו למדו את הצרכים להקים קיבוץ, אשר נמצאת ליד רחובות, במקום הנקרא: "גבעת הקיבוצים". שניהם באו מארץ פולין הנמצאת ביבשת אירופה. סבא משה הגיע מליטא ופגש את סבתא אילזה בכפר הנוער "מגדיאל". היא הגיעה לשם מאוסטריה, מעיר הבירה וינה. סבתא למדה שם וסבא משה היה מדריך ראשי במקום.

בר שואל: "הם גם התחתנו שם"?

תשובה: "לא" השיב סבא גוני, "ההורים שלי התחתנו  בקיבוץ "שרשים". הם נסעו לטבריה בעגלה וסוסים, לרב המקומי. ההורים של סבתא התחתנו בקיבוץ תל יצחק. הם גם היו חברים בקיבוץ "שרשים", אך הוא פורק עקב קשיים אדירים. מאז, תל יצחק היה הבית שלהם".

ש. "אני מכיר בתל יצחק את הפרדס והכל-בו שם הם עבדו"?

ת  "לא, בר, כל-בו לא היה כלל, אפילו המילה הזו לא הייתה מוכרת. חברי הקיבוצים עבדו בעיקר בחקלאות . כמובן בבתי ילדים במטבח וסבתא חדוה הייתה אחות במקצועה. אחרי כמה שנים סבא נפתלי עבר לעבוד בהנהלת חשבונות וכאשר הוקמה "משואה" הוא פתח וניהל את הארכיון לזכר הנרצחים בשואה.  סבא משה מילא תפקידים רבים החל בפרדסנות, מזכיר הקיבוץ, גזבר הקיבוץ,  ובמפלגה שלנו. אלו החשובים בעבודתם. הם עסקו בתחומים רבים".

"טוב, סבא, שאלה אחרונה: מי נולד קודם, אתה או המדינה"?

ת. "תראה, בר, המדינה נולדה בשנת 1948 שנת תש"ח, אתה יודע דרך אגב, שמלחמת העצמאות נקראת גם מלחמת תש"ח? אימא ואני נולדנו לפניה", ענה סבא והסתכל על נכדו הבכור ברוך.

"כאן, בר, מגיע לסיום סיפור המשפחה, המיוחד שלך".

     

הזוית האישית

בר: היה לי כייף לעבוד עם סבא, הוא לימד אותי הרבה על המשפחה שלו ושל סבתא אילה. אני רוצה לעשות זאת שוב. שמחתי מאוד לעבוד עם סבא.

סבא גוני: בר נכד נבון, חכם, רגיש ובעל יכולות. יודע בדרכו שלו להוציא את המוץ מהתבן. נהניתי לעבוד אתו ולמצוא את המיטב שבו. לנסוך מעט מהמורשת המיוחדת של סבים, שהשאירו משפחות מאחור ועלו לבד בגיל צעיר מאוד לארץ ישראל. כאן הקימו את קיבוץ תל-יצחק כביתם. שמחתי למצוא שביל לליבו.

מילון

לָאדוֹבוֹ–שַאבַּאץ
פרשת קלָאדוֹבוֹ–שַאבַּאץ (Kladovo–Šabac) היא פרשה בתולדות ההעפלה והשואה. בנובמבר 1939 יצאו 1,200 פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה בדרכם לארץ ישראל. עקב בעיות בנתיבי הבריחה, היטלטלו הפליטים במשך שנה וחצי בין שני הכפרים קלאדובו (אנ') ושאבאץ שביוגוסלביה. רק כ-200 בני נוער מתוכם הצליחו לצאת לארץ ישראל עם הגעת סרטיפיקטים מעטים,

ציטוטים

”אני נולדתי כאשר היו כבר צריפים. לכן לא ישנתי באוהל“