מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משפחה ירושלמית

יענקל'ה עם שלושת בניו בטיול אופניים באיטליה
יענקל'ה בעת שירותו הצבאי
סיפור על משפחה ירושלמית ועל צנחנים

הפרק הצבאי של חיי ושל חבריי מפלוגה א', גדוד 890, שנת 1966, הוא בלי ספק חווית-חיים מדהימה. הכתיבה של החברים, על עצמם, על בני ביתם והבית האישי שהקימו, מעוררים בי זכרונות חזקים מהפרק הצבאי שלי ובו אתמקד. חבריי שמכירים אותי היטב, יודעים שאחרי השרות הצבאי נכנסתי למעגל חיים מטורף, רווי חוויות ברמה הלאומית וברמה האישית. אני מבקש להעלות שתי פרשיות מחיי, חיי משפחתי (בספק אם חבריי לפלוגה מכירים פרשיות אלה).

מדובר במשפחה ירושלמית חמה ורגילה שעלתה אי שם ביוני שנת 1951 מעיראק-בגדד, בבגדיה בלבד. אני זוכר, כשהגעתי לפלוגה בבסיס בבית -ליד, כמי שעדיין איננו מכיר את רבדי החברה הישראלית, בדגש להתיישבות העובדת, מושבניקים וקיבוצניקים. יוצא בלילי הראשון בגדוד, לריצה הקרויה "המסלול-הלבן", בין פרדסי השרון (להזכירכם אני ירושלמי…), שופך את מעיי במאמץ וקושי, בין העצים המריחים ועמוסי הפרי (אוגוסט) ולצדדי מרחפים באוויר החבר'ה מהקיבוצים וההתיישבות, עם כושר גופני מדהים, יפים וחזקים. חלקם גם כתבו את סיפורם ב"ספרי הפלוגה" שצביקה יקירנו ארגן. ההכשרה בפלוגה עומדת להסתיים…

בבוקר ה- 5 ביוני 1967, שעה 07:45, אנו יוצאים מחורשת האקליפטוסים בכרם-שלום, לאחר המתנה של מספר שבועות, יוצאים למלחמה הגדולה. פנינו לפיתחת-רפיח, שי'ח זוויד, ולחימה עקובה עד לגשר-פירדן שעל גדות התעלה. השארנו בדרכנו חברים יקרים הרוגים, היינו מהופנטים, מותשים ובסוף, מבוגרים במספר שנים נוספות.

הפרשייה הראשונה

לקראת סיום אימון-לוחם והסמכה כלוחמים, יצאנו לצניחה-"צניחת-הורים", בדיונות של בנימינה, מזרחית לכביש 2, דרומית לאור-עקיבא. דלת המטוס נפתחת, האור מעל עדיין אדום, הופך לירוק ואני מוצא עצמי מרחף באוויר, מאושר ונסער, מחכה לדקות שיביאו אותי לקרקע. אני מכוון את הרתמות של המצנח לקראת נחיתה, למקום הקרוב ביותר למרכז הצניחה, על מנת שלא לסחוב המצנח בדרך ארוכה. אני מכוון את רגלי לתיקול וגלגול על אדמה הקרבה, וממתין לנגיעה באדמה. ואז קורה הדבר שלא האמנתי שייקרה… אני מתגלגל על האדמה, קם ומתייצב ורואה לנגד עיניי את משפחתי, את אבי שלא ידע את נפשו, בוכה מאושר ומפחד. לידו אמי ואפילו הדוד חוגי, זקן המוכתרים של המשפחה שהגיע מרמת-גן… לרגע, אבי איננו מבין ומעכל, כיצד פגש את בנו מהשמים.

מחלקה 3 במהלך מלחמת ששת הימים

הפרשיה השנייה

הפרשיה השנייה שאעלה, נוגעת גם היא למשפחת הורי, לאבי, כל זה על מנת לחבר את המשפחה שעלתה מבגדד זה מכבר, אל משפחתי שלי שהקמתי בארץ בהמשך, ועליה אספר בהקשר לסיפור הנדון.

מלחמת ששת הימים מגיעה לסיומה. מדינת ישראל באופורייה. אחי הגדול, אבי סגיר, גם הוא צנחן מגדוד 50, נלחם בירושלים העתיקה, בגבעה סמוכה ל"גבעת-התחמושת". אחי השני, האח הגדול ממני, נלחם ברמת-הגולן, בעיקר בפינוי מוקשיים. שלושתנו נלחמים במלחמה. חולפים שבועיים-שלושה. בבית האבא, ברח' אלעזר המודעי, שאתם מנסים לנחש את אופיו, יושבים מודאגים.

מתייצבת "חוליית קצין-העיר". הם שואלים: "אתם מש' סגיר ?"

כמובן.

"צר לנו להודיע לכם כי בנכם שנלחם בירושלים שוכב פצוע בבית-החולים בבלינסון בפתח-תקוה. בנכם השני (משחזורים שנעשו, לא ידוע בוודאות למי התכוונו…איציק, או יענקל'ה) מוגדר "נעדר". לכשייודע דבר מה נוסף, נודיעכם מיד…"- צעקות שבר וכאב נופלים על בית סגיר ברח' אלעזר המודעי. לאחר שהאווירה נרגעה קמעה בבית, עוזב צוות קצין העיר את הבית.

לימים, לאחר שסיפרו לי על הדקות האלה, סופר שאבי יחזקאל, כששמע הדברים, נתקף בחרדה, חלחלה ורעד. מספר חודשים מועט לאחר מכן חלה אבי במחלת הפרקינסון אשר הביאה למותו כעבור מספר שנים של סבל וכאב.

בר מצווה של יענקל'ה: עם ההורים יחזקאל וג'וליט האחים אבי ואיציק (מאחור) האחות רותי והאח הקטן עוזי

 

בשביל לסיים סיפורי על המשפחה ועל  וה"צנחנים", אספר שאסף, בני הבכור, התגייס לחה"ן צנחנים 35. הוא יצא לקצונה וחזר לפלוגה (כמו אביו) ופקד על חיילים רבים, לרבות בלבנון. אחיו, אלעד, התגייס כשנתיים אחריו והתקבל גם הוא ל…חה"ן 35. אלעד, לאחר סיום הטירונות, מתייצב בפלוגת החה"ן, ובערב הראשון עוברת עליו חוויה מטלטלת: אלעד עובר "זובור" כניסה, מעמידים אותו שעות רבות על סולם ושופכים עליו שמן וקמח והוא נדרש לצעוק בקול רם מעל הסולם "…האח שלי, אסף, מפל"ג הפלוגה ואני, אלעד, טירון מושתן…". הבן השלישי, ארז, מאס בסיפורי צנחנים, התגייס לחיל-הים ושירת בסטילים.

אסגור את סיפורי האישי: השנה 1997, בהיותי בשליחות בארה"ב מטעם מקום עבודתי. אנחנו בשיחות עם האמריקאים אליהן מגיע השר יצחק מרדכי, שר הביטחון, אותו אני מכיר אישית מהשירות בצנחנים. בשיחה עם השר על כוס-קפה אני מספר לו על הבנים, ואני שוטח בפניו בקשה אישית: אנא אשר לי לצנוח עם שני הבנים, בצניחה משותפת. מסתכל עלי השר ואומר לי: "השתגעת? זה בניגוד לפקודות מטכ"ל, צניחה של שלושה בני משפחה ממטוס אחד!"

זה סיפור על משפחה ירושלמית וצנחנים.

הסגירים: מימין האח אבי, יענקל'ה, האח איציק והאח עוזי

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 3: ההר הוליד צנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

איור של אריה טופור

מילון

מַצְנֵחַ
מַצְנֵחַ הוא מתקן העשוי חופה מחומר דק, חזק וקל, אשר מחוברת לעצם כבד במטרה להאט את נפילתו באטמוספירה. המצנח, באמצעות גרר, ממיר נפילה חופשית שנובעת מכח המשיכה לריחוף איטי ונחיתה רכה, ששומרת על שלמותו של העצם המונחת. בתחום הצבאי מצנחים משמשים בשעת מלחמה להצנחת צנחנים וציוד אל מעבר לקווי האויב, כדי שיוכלו לפעול בעורפו. כמו כן, הם משמשים להצנחת טייסים ממטוסי קרב שנפגעו תוך כדי טיסה. בתחום האזרחי משמשים מצנחים בתרבות הפנאי כספורט אתגרי. מצנחים משמשים גם להצנחת כבאים וציוד כיבוי ביערות שהגישה אליהם קשה, וכן להצנחת מזון, מים ותרופות לאזורי אסון או רעב. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”השתגעת? זה בניגוד לפקודות מטכ"ל, צניחה של שלושה בני משפחה ממטוס אחד!-“