מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משואה לתקומה לקורונה ולתגלית מפתיעה

אני בילדותי
רחל גילי (אשתו הראשונה של אבי ודודה של מיכל) ושני ילדיה מאיר ונעמי
תגלית מופלאה בימי הקורונה

חברים יקרים,

אני רוצה לשתף אתכם, במיוחד בגלל יום השואה הקרב ובא, בסיפור מתגלגל שהחל לפני כמעט מאה שנה וסיומו המפתיע, הבוקר.

אבי, יעקב הכהן ז״ל, התייתם מאביו בילדותו וגודל ע״י שני סביו. סבו מצד אביו, היה יצחק יוסף הכהן, הרב הראשי הראשון של העיר גרלה בטרנסילבניה. סבו השני היה סוחר עצים עשיר שפרנס את המשפחה. יעקב הצעיר נשלח לישיבה מפורסמת בפרנקפורט והיה אמור להיות רב כסבו, אלא שלפתע נפטר סבו סוחר העצים והוא נקרא חזרה לנהל את עסק העצים המשפחתי. לאחר כמה שנים, התחתן אבי עם בתו של הרב פוקס מאורדיה, רחל גילי, ונולדו להם בן ובת, מאיר ונעמי. כשהגיעה השואה לטרנסילבניה נלקחו אשתו וילדיו, מאיר בן העשר ונעמי בת החמש, לאושוויץ, שם נרצחו יחד עם תשעים אחוז מיהדות הונגריה. הודות למומחיותו בענף העץ נלקח אבי למחנה עבודות כפיה, שמפקדו היה הקולונל ההונגרי, חסיד אומות העולם, אימרה רביצקי, וכך ניצל. לאחר תום המלחמה, נישא אבי בשנית, לאמי. אמי נולדה אף היא באורדיה והייתה בת דוד של אשתו הראשונה של אבי. לאחר כשנה נולדתי אני (בשנת 1947).

לפני שנים רבות בהיותי סטודנט לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטת בר אילן, נבחרתי למועצת הסטודנטים ולאחר שנה או שנתיים, גם לוועד הסטודנטים. אחד מחברי הוועד, שלימים נבחר לתפקיד יו״ר הוועד, היה אברהם שטוב, אבל כולם קראו לו שטובי. בערימת התמונות שיש לי בארון, צריכה להימצא היכן שהוא תמונה שלי, שלו ושל יונה יהב, לימים ראש עירית חיפה, צועדים בראש הפגנת סטודנטים נגד נשיא צרפת שארל דה גול, שהכריז על אמברגו נגד מדינת ישראל לפני מלחמת ששת הימים. את שטובי, אשר עברת את שמו לשבות, פגשתי שנים רבות לאחר מכן. אני הייתי חוקר אצות צעיר במכון לחקר המדבר והוא היה מנכ״ל משרד המדע. מאז לא ראיתיו.

שנים רבות חלפו מאז והנה בימים אלו עם פרוץ מגפת הקורונה, התחלתי לכתוב בלוג יומי אשר הכתרתי בשם ׳דברי ימי קורונה׳. בימים הראשונים שלחתי אותו לבני משפחתי וידידי הקרובים בדוא״ל, אבל כשגברה ההתעניינות במגפה ובבלוג, הציעה לי גיסתי לפרסם אותו בדף הפייסבוק שלי וכך אכן עשיתי. מדי יום ביומו קיבלתי מספר בקשות חברות מקוראים שעקבו אחרי הבלוג. אחת הפניות הייתה של עוקבת בשם מיכל שבות. לאחר שאישרתי את חברותה, התעניינתי לדעת אם היא קשורה לאברהם שבות, שטובי, ידידי משכבר הימים. מיכל השיבה לי כי היא אכן אשתו. עברו עוד כמה ימים ומיכל גילתה לי כי מוצאה אף הוא מטרנסילבניה.

אמש סיפרתי כי באורדיה, עיר מוצאה של אמי, היו צוחקים על נחמן נטע, או נחמנוטע באידיש, שהיה ירא מאשתו והיה נכנס למחסן העצים שלו כל פעם שרצה לחרף ולגדף אותה. עברו שעות ספורות ומיכל העירה כי גם אמה, מוצאה מאורדיה.

אורדיה הייתה עיר גדולה והקהילה היהודית מנתה כרבע ממנין התושבים ולא תיארתי לעצמי כי הן הכירו זו את זו ואף על פי כן, שאלתי את מיכל, מה היה שם אמה בנעוריה. להפתעתי השיבה לי ״פוקס״. שוב שאלתי, האם היא ממשפחת הרב פוקס ולתדהמתי הרבה נעניתי כי כן. אמרתי לה כי אבי היה נשוי לבתו של הרב פוקס. הצטמררתי למקרא תשובתה: ״אביך היה דוד שלי מנישואיו לאחות אמי, רחל גילי פוקס הכהן״. מיכל סיפרה לי כי אמה איבדה אח ושתי אחיות בשואה. אחת מהן הייתה רחל גילי ז״ל, אשתו הראשונה של אבי. השנייה, הייתה מרים שהייתה נשואה לשמשון שטרנברג, אחיה של סבתי, אם אמי.

כך התברר לי כי מיכל היא למעשה בת דוד שלי מצד אבי ומצד אמי כאחד. אכן עולם קטן. הפתגם האנגלי אומר כי בכל ענן יש חוט של כסף. אלמלא המגפה הארורה לא הייתי נחשף לסיפור המופלא הזה.

עוד סיפרה לי מיכל, כי אמה, דודתה של ילדי אבי, מאיר ונעמי, אחי למחצה שמעולם לא זכיתי להכיר, ליוותה אותם ברכבת בדרכם לאושוויץ, משם לא חזרו. היא עצמה ניצלה לאחר ששמעה שמחפשים מומחים לחשמל והיא סיפרה כי יש לה ידע נרחב בתחום, שכמובן לא היה ולא נברא.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, התש״ף, שנערכה בבית הספר דורון נווה מגן.

צבי הכהן תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת:

תולדות משפחת הכהן (א) 

תולדות משפחת הכהן (ב) 

מילון

קורונה (נגיף)
נגיפי RNA המשתייכים לתת-המשפחה Orthocoronavirinae. נגיפי קורונה מהווים גורם שכיח לתחלואה זיהומית ביונקים, זוחלים ובעופות. באדם, הנגיפים מחוללים בדרך כלל זיהום קל בדרכי הנשימה העליונות או במערכת העיכול. לעיתים עלולה להופיע תחלואה נשימתית קשה, בעיקר בקרב חולים מבוגרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אלמלא המגפה הארורה לא הייתי נחשף לסיפור המופלא הזה“