מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

משה (צ'ובי) וינדמן – שירות למען המדינה

אלון סובול וסבא צובי
מגן שקיבל צ'ובי בעקבות שרותו בלבנון
הסיפור של סבא משה (צ'ובי) וינדמן – לנכדו, אלון סובול

הסיפור שלי מתחיל בתאריך 25 אוקטובר 1945 בתל אביב, לאחר ארבעה חודשים ממועד לידתי, אמא שלי, רבקה, לבית גלנטר  – וינדמן נפטרה מלוקמיה, מחלה שכיום יש לה מרפא.לא זכיתי להכירה.

עד גיל 15 למדתי וגרתי בתל אביב, למדתי בבית הספר הקליר, הסמוך לביתי בשדרות קרן בקימת לישראל ומאוחר יותר בבית הספר "אנטוקולסקי",  לשם העבירו את כיתות ז'-ח' . לא אהבתי את העיר, הגם שנולדתי בה ובעקבות ביקור של חברה מקיבוץ גבת בביתנו בתל אביב, וסיפורה על הקיבוץ. קיבלתי החלטה לעבור לקיבוץ ואכן בתום כיתה ח' עברתי לקיבוץ והייתי "ילד חוץ" בקיבוץ. (ילדי החוץ התחנכו עם ילדי המשק וזכו לכינוי "ילדי חוץ" בשל העובדה כי לא נולדו בקיבוץ.) בסיום הלימודים 1964 התגייסתי לצה"ל לחיל השריון והייתי קצין ומפקד פלוגה ואף השתתפתי במלחמת ששת הימים.

בגיל 24 התגייסתי למערכת הביטחון, שב"כ וכך במשך כ – 36 שנים ביליתי בלבנון, בשטחים ומיביטחון לאתי תפקיד שתכליתו ומטרתו, שמירה על ביטחון מדינת ישראל.

ביליתי במהלך שירותו בשב"כ כעשר שנים בלבנון ובמהלך התקופה נוצרו קשרי ידידות טובים בינו לבין לבנונים , כמו כן גם עם ערביי הגדה וערביי ישראל. (סבא הביא לאלון "חפץ" של גלופה מעוצבת על עץ מצבא לבנון על השירות והסיוע שמדינת ישראל נתנה לתושבי דרום לבנון) בתפקידיי הייתי אחראי על מניעת טרור, הסתה, וריגול כנגד מדינת ישראל ולצורך התפקיד למדתי ערבית על בוריה וכיום אני מדבר, קורא, כותב ואפילו שר בערבית.

מגן שקיבלתי בעקבות השירות בלבנון

בתקופה שהיתי בלבנון, נולדה שרון, אמא של אלון. שרון נולדה בבית החולים בעפולה וההודעה הגיעה אלי כשהייתי בלבנון ההודעה נמסרה בקשר. אז לא היו טלפונים ניידים ולהלן ההודעה שקבלתי: "כרם 28, מברוק, נולדה לך בת".

בלבנון הייתי כעשר שנים והילדים, אורי ושרון גדלו הרבה בזכות טיפולה של סבתא בהם. אני הייתי מגיע בסופי שבוע ומנסה למלא את החלל של כל השבוע.

בתאריך 4 בנובמבר 1983 התרחש פיצוץ אדיר של מכונית תופת שהתפוצצה בסמוך לשער הכניסה למפקדת צה"ל ומשמר הגבול בעיר צור, וגרמה ל-60 הרוגים, בהם 16 שוטרי מג"ב, 9 חיילי צה"ל, 3 אנשי שב"כ ו-31 עצורים לבנונים. באירוע זה נהרגו חברים שלי. שהיתי באותה עת במחנה סמוך ובשל אי מענה של חברים, עמיתים למקצוע בקשר, יצאנו בדהרה לאזור וגילנו על הפיצוץ. הפינוי נמשך כשלושה ימים ללא שינה, ובלילה תחת זרקורים. בפינוי נטלו חלק מאוחר יותר, כל כוחות צה"ל ושב"כ . במסגרת הפינוי, הייתי שותף להצלת מספר חברים שאחד מהם שכב תחת גוש בטון כ – 12 שעות וכיום הינו בריא ובידיות חמה איתי. האבדן היה קשה מנשוא כי חברים שאת משפחותיהם וילדיהם הכרתי, נהרגו.

בשנת 1993, היינו אשתי, אני, ביחד עם אורי ושרון, בשליחות ביטחונית באוסטרליה. שרון ואורי, התחתנו, שרון עם אור ואורי עם הגר.

ב- 25 יולי 2013 נפטרה הגר, אשתו של אורי, כאשר היא מותירה אחריה את הבנות היקרות יתומות מאם נוגה בת שלוש וזוהר בת שנה.

אכן, "ההיסטריה חוזרת על עצמה" ושוב במשפחתנו ישנן נכדות שתגדלנה ללא אם, ממש כפי שאני גדלתי.

האירוע הטרגי זה, החזיר אותי לעבר הרחוק ואת כל שחוויתי מאובדנה של אמי ומכל שהשכלתי להפנים מאז ועד היום. מתוך הניסיון המצטבר ניסינו צביה ואנוכי, להנחיל לנכדות ולנכדים, לתת את כל שניתן לתת …. ועוד.  ואכן, הצלחנו לאחד המשפחה ולשמרה כמשפחה חמה, מלוכדת, מתחשבת ואוהבת, ועל כך גאוותנו.

אלון נכדי האהוב, אני כותב לך על אירועים עצובים, לא כדי להעציבך אלא במטרה להכינך לחיים שבהם יש עליות ומורדות, עצבות ושמחות, הצלחה וכישלון ובכל זאת יש להתעשת, להתחזק, להישיר מבט להתחשל ולהתקדם.

ולהזכירך, "אין האלון מתחשל אלא שמנשבות בו רוחות"

גאה בך עד בלי די – סבא צ'ובי

הזוית האישית

אלון: היה לי ממש כיף שסבא הגיע למפגשים. עניין אותי לשמוע את הסיפורים שלו. במיוחד הסיפור על לבנון ועל זה שהוא היה קב"ט באוסטרליה. נהנתני לעבוד איתו ולהראות לו את בית הספר. אני מרגיש כיום שאני מכיר את סבא יותר טוב וקשור אליו יותר.

סבא משה וינדמן (צ'ובי): זו פעם ראשונה שאני משתתף במשימה שכזו. אלון הוא הנכד הבכור והיחידי מבין שמונה הנכדים והנכדות שלי וטבעי שהסיפורים שסופרו מתאימים לו יותר מאשר לבנות.

התרשמתי והתרגשתי רבות מקבלת הפנים שאורגנה לנו במפגש הראשון ואחריו ומהתרגשותו של אלון שבאה לידי ביטוי בכל צעד, משימה או סיור שערכנו יחדיו. אין ספק כי מפגשים שכאלו פותחים צוהר ואפיק לקשר שלי עם אלון שבשגרה לא היה ניתן לפתחם. העובדה כי אינני הסבא היחידי וכי סביבי ישנם שכמותי מחד וההתנהגות הייחודית של אלון כלפי כאילו מבקש להספיק למלא אותי בכל המטלות, הרצונות ולהתפאר בם, הם ההוכחה להצלחת המפגשים האלה. תודה עמוקה לבית הספר שארגן ודאג לכל. ואסיים בתפילה כי נגיף הקורונה לא יאפיל על המשך המפגשים.

מילון

ילד חוץ
ילד שהגיע מהעיר, להתחנך בקיבוץ.

שב"כ
שרות ביטחון כללי

ציטוטים

”אין האלון מתחשל אלא שמנשבות בו רוחות“