מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מרומניה לשדה אילן בגליל התחתון

הלל וסבתא יהודית
יהודית אשר בצעירותה
סיפורה של סבתי יהודית

ילדותי ברומניה
שמי יהודית זיסל, נולדתי בשנת 1946 להורים ניצולי שואה שהשתחררו מהמחנות בשנת 1945.
עד גיל 4 גדלתי ברומניה, ובשנת 1950 קיבלנו אישור לעלות לארץ.
 
העליה לישראל
היה אסור לנו להוציא רכוש מרומניה, וגם לא כסף, ולכן הגענו לארץ רק עם הבגדים, ועם כלים לבית.
אני הייתי עקשנית מאוד, ולא הסכמתי להיפרד מטבעת הזהב שקיבלתי מאבי ליום הולדתי ה- 4.
המוכסים ויתרו לי, והטבעת הגיעה לארץ.
 
המסע לישראל
האנייה הייתה קטנה ודחוסה באנשים, שחלקם קיבלו מחלת ים.  במשך שלושה ימים ושלושה לילות הפלגנו מרומניה לארץ ישראל כשסוף סוף ראינו את נמל חיפה הייתה שמחה גדולה אח של אבי שהגיע לארץ לפנינו בעליית הנוער, ולמד כבר בכפר חסידים, קיבל את פנינו עם תפוז ביד- תפוז מארץ ישראל.  שמחה גדולה!
 
שער העליה  
הגענו למחנה קליטה שנקרא "שער העליה" .המקום היה בעברו מחנה של הצבא האנגלי, היו שם אנשים מארצות שונות, ושמענו שם בליל של שפות. משם נשלחנו לאחר כמה ימים למעברה בבית שאן, שם גרנו באוהל. היה שם חם מאוד, ואחי שהיה בן שנה התייבש מהחום. הרופא קבע שהאקלים לא מתאים לו,  ואנחנו נאלצנו לעזוב.
 
שדה אילן
הגענו לשדה אילן- מושב חדש שעלה על הקרקע בשנת 1949. קיבלנו בית שהיו בו רק חדר וחצי ללא מטבח ושרותים. קיבלנו מהסוכנות מיטות ברזל, ואבי הכין מארגזים ארון ושולחן . בשדה אילן לא היה חשמל, ולא היו מים זורמים וגם כבישים לא היו. המבנים הציבורים היו צריפים קטנים ששימשו לבית כנסת, גן ילדים, בית ספר וצרכניה קטנה- שהיו מעט מצרכים. קיבלנו פרדה בשותפות עם השכנים, וגם פרה, שאבי חלב אותה. אמי הכינה מהחלב גבינות וחמאה. בחורף כשהלכתי לגן פעמים רבות שקעתי בבוץ, ואיבדתי את הנעלים.
 
בית הספר
בית הספר היה רב גילאי למדנו יחד כיתות א' ב' וג' המורה הייתה מרכז החיים של הישוב. היא הייתה מטיילת איתנו, הכינה איתנו הרבה הצגות, וגם דאגה להורים שלנו שילמדו עברית. הייתה לי בעיה להתקבל לכיתה א',כי כתבתי ביד שמאל- דבר שלא היה מקובל בימים ההם. אהבתי מאוד את הלימודים, והייתי תלמידה טובה (למרות שכתבתי ביד שמאל).
 
 
 
בשנת 1957 התחלנו ללמוד בקיבוץ לביא ושם כבר למדנו בכיתות נפרדות.
 
 
 
בית צעירות מזרחי בתל אביב
כשהגיע זמני ללמוד בתיכון נשלחתי לפנימיה בתל אביב .שם גיליתי עולם חדש.
העיר הגדולה קסמה לי מאוד, אהבתי את הפנימייה את החברה, ביליתי הרבה במוזאונים ובגלריות ובמיוחד אהבתי את הים (שם פעם כמעט טבעתי… ). דבר נוסף שאהבתי שם, היה לבקר בבית המשפט ולהאזין למשפטים. חלמתי להיות עורכת דין.
 
קרית שמונה
אחרי התיכון יצאתי לשנת שרות בקריית שמונה, והייתי מורה בישוב. כך גיליתי את הקסם שבהוראה נשארתי מורה במשך כ-35 שנים.
 
חתונה שכזאת
בשנת 1967 בחודש מאי תכננו- בעלי ואני, (הכרנו הרבה שנים קודם) להתחתן. התקופה הייתה של מתח גדול, כי "השכנים" שלנו מסביב איימו במלחמה. המצב היה מסוכן, היה חשש שלא נעמוד במשימה הלאומית, היה גיוס גדול והמתח היה רב. עיתונים היו מלאים במודעות, שדיווחו על ביטולים של חתונות  גם אנחנו לא ידענו מה לעשות, ולבסוף החלטנו להתחתן בחצר של הורי. ביום החתונה  נסענו לעפולה, קנינו כיבוד, והתחתנו.
תודה לאל זכינו למשפחה יפה, ילדים ונכדים. בעזרת ה' בשנה הבאה נחגוג יובל לנישואינו.
 
תשע"ו

מילון

זיסל
מתוק

ציטוטים

”המורה הייתה מרכז החיים... היא טיילה איתנו, הכינה איתנו הצגות, ודאגה להורינו שילמדו עברית . “