מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מרומניה לישראל – סיפורו של דוד

דוד עם התלמידים
דוד בצעירותו עם פאות הלחיים של אלויס
דוד מספר על קשיי העלייה וההסתגלות בארץ

קוראים לי דוד דוקמן, אני בן 90. יש לי שתי בנות וארבעה נכדים. אני גר ברחוב הרב קוק בחולון. נולדתי ברומניה בעיר צ'רנוביץ' בשנת 1929. הייתי ילד רגיל, בן יחיד, מפונק. בבית דיברנו גרמנית ורומנית. כשהייתי בן 19 עליתי לארץ עם קבוצת בני נוער והתחברתי אליהם מאוד במהלך המסע המשותף שלנו, אני עדיין שומר על קשר עם כמה מהם. כאשר נודע לי שאני עולה לארץ ישראל התחלתי ללמוד עברית במשך שנה בערך.

כשמלחמת העולם פרצה בשנת 1938, גרנו ברומניה. תפסו אותי ואת המשפחה שלי ולקחו אותנו למחנה ריכוז באוקראינה. ברחתי עם החברים שלי ליער אבל רדפו אחרינו ואז נאלצנו להתחבא. ביער פגשנו כמה אנשים מישראל. הם ידעו שיש יהודים שהתחבאו ביער בגלל המלחמה והמשימה שלהם הייתה לחפש אותנו ולהביא לנו אוכל ומים. בשלב מסוים הבנו שאנחנו לא יכולים להתחבא לנצח, אז ברחנו לישראל יחד עם האנשים שפגשנו בדרך.

כשהגענו לישראל תשושים מהמסע, הבריטים – ששלטו במדינה באותה התקופה – לא נתנו לנו להיכנס לגבולותיה. במקום זה, הם שלחו אותנו לקפריסין לשנה, זה גרם לנו להיות עצובים מאוד. בסופו של דבר הרוסים עזרו לנו לעלות לארץ, למרות האיסור המפורש של הבריטים. הגעתי לישראל בשנת 1948. אני זוכר שהתרגשתי מאוד בהכרזת העצמאות, הטקס היה מרשים מאוד והייתי מרוצה מזה שיש לנו סוף כל סוף מדינה.

מאז שהשתחררתי ממחנה הריכוז רציתי מאוד לשרת בצבא כדי להגן על האנשים בישראל. שירתי במשמר הגבול, והמלחמה האחרונה שבה לחמתי הייתה מלחמת ששת הימים בשנת 1967. גרתי בקיבוץ 'כפר גליקסון' שנה וקצת, גידלתי שם תפוחי אדמה, עגבניות וירקות… אחרי השנה הזאת עברתי לגור בדירה בתל אביב וניסיתי למצוא עבודה, אז הלכתי ללשכת העבודה כדי שיעזרו לי. הם הסבירו לי שקשה למצוא עבודה בשנים האלה בגלל שיש הרבה עולים חדשים ושצריך לעזור לכולם. אחרי הרבה מאמצים הצלחתי למצוא עבודה במפעל העוסק במסגרות, השכר הספיק לי בקושי לחיים טובים. מסגרות זה אומר שימוש בכל מיני ברזלים ומתכות, עבדתי בזה עד שיצאתי לפנסיה. זה לא מקצוע שקיים היום.

כשאני מסתכל על הדור החדש והפיתוחים הטכנולוגיים שהוא מביא איתו אני נפעם. לצערי, לדור שלי קצת יותר קשה להסתגל לחידושים האלו. יש לי נוקיה בגרמנית-אינגליש, רגיל עם כפתורים. לסיכום: היום אני בן תשעים, ובשנים בהן אני בארץ גדלתי, החכמתי ועברתי המון שינויים.

הזוית האישית

גיל לנצמן, נגה מושל והדר לירז: בשלושת המפגשים הראשונים דוד היה ביישן מאוד, לאט לאט הכרנו אותו, והוא אותנו, הוא התחיל להרגיש נוח יותר לדבר איתנו בפתיחות. היה מרתק לשמוע כמה אדם בן 90 עבר בכל חייו. הכי נהנינו לשמוע את סיפור הבריחה שלו מהנאצים, במיוחד בגלל שכבר אין הרבה שורדי שואה שיכולים לספר את סיפורם, אז זה היה מותח מאוד לשמוע על מישהו שהיה בסכנת חיים.

דוד: עברתי עם התלמידים חוויה מרגשת שבמהלכה היה מרתק לענות על השאלות של תלמידים. היה מרגש לחשוב ולהיזכר ברגעים יפים בחיי, אני חושב שהתלמידים הוסיפו "חיים" לסיפור בעזרת צורות שונות של כתיבה. אני גאה בתלמידים ושמח שעכשיו עוד אנשים יוכלו לקרוא את הסיפור חיים שלי.

מילון

מסגרות
מסגר הינו בעל מקצוע היוצר תשתיות, כלים וחפצים על ידי עיקום, חיתוך ושינוי צורת המתכת כאשר היא במצב מוצק. המסגרים מייצרים בעיקר תשתיות כגון שערים וגדרות אולם גם כלי עבודה, כלי נשק, חפצי נוי ועוד. מקורו של מקצוע המסגרות הוא מן הנפח, בעל מקצוע אשר עוסק בעיבוד של מתכות שחרות (ברזל) בעיקר על ידי חימום המתכת לצורך יצירת כלים, יצירות אומנות ועוד.

ציטוטים

”אני זוכר שהתרגשתי מאוד בהכרזת העצמאות, הטקס היה מרשים מאוד“