מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקריית שמואל לגוש קטיף

סבתא מדי וטליה נכדתה בכותל
סבא רבא בן ציון וסבתא רבתא שרה, סבתא מדי הילדה מימין
היו להם בגוש קטיף חממות של פרחים ועגבניות. סבתא הייתה כותבת ועורכת את העיתון המקומי.

הנכדה טליה מתעדת את סיפורה של סבתא מדי מייזליק, כפי שסיפרה לה סבתא.

סבתי, מדי נולדה בישראל בשנת 1954. לסבתי קוראים מדי על שם סבתא רבתא שלה, מינדל.

מיום הולדתה של סבתא ועד היותה בגיל ארבעה חודשים היא גרה עם הוריה, שרה ומשה סולומון, אצל דודה, ישראל. לאחר מכן הוריה  שכרו דירה בקריית מוצקין. דירה קטנה  של חדר אחד. כשסבתא הייתה בגיל ארבע הם עברו מקריית מוצקין לקריית שמואל, כי היה חשוב להם לגור בשכונה דתית. דירתם הכילה חדר-אחד וללא מטבח בתוך הבית. המטבח היה ממוקם  במרפסת שאותו בנו ההורים. בנוסף היו להם שירותים משותפים עם שאר הדיירים.

לסבתי ישנן שתי אחיות: לאה ורנית, ההפרש בין האחיות הוא של 8 שנים. המשפחה של סבתא הייתה משפחה מגובשת וחמה. היה קשר להם טוב עם הסבא והסבתא שלה, הם נסעו אליהם לביקורים רבים. באותה תקופה לא היה טלפון, ומחשב. הקשר עם המשפחה היה באמצעות מכתבים ופגישות רבות באירועים משמחים בחגים ובחופשות. אביה של סבתא (משה) עבד במכס, ואחר הצהריים בידי הזהב שלו  ובכישרון רב הוא יצר בבית יצירות נפלאות. הוא עשה את כל התיקונים בבית. גם אמה של סבתא (שרה) עבדה כתופרת בשכונה, ואף תפרה את הבגדים למשפחה.

הסבתא מדי היא הילדה ליד הסבא בן ציון מצד ימין

בשנות נערותה של סבתי מדי, היא הייתה חברה בתנועת הנוער "בני עקיבא" היא אהבה לכתוב סיפורים ולנגן באקורדיון, וגם לשחק עם חברות. לסבתא שלי היה חדרון קטן בבית שהיה רק שלה.

הוריה של סבתא (משה ושרה) עלו מרומניה לאחר השואה. בתקופת השואה היו שניהם  צעירים. לאחר  המלחמה הם חיו בעוני ובדלות. יהודי רומניה סבלו מהרומנים, השלטונות ברומניה סגרו את בית הספר היהודי ולא הייתה להם כל אפשרות להישאר שם ולחיות כיהודים.

סבא משה הגיע לישראל כבחור צעיר לבד וללא משפחה, הוא הגיע באניית מעפילים בלתי לגאלית לפני קום המדינה, הבריטים ששלטו אז בארץ, גרשו את כל נוסעי האנייה לקפריסין. סבא עבר הרבה תלאות עד שעלה לארץ.

שרה, אמה של סבתא עלתה לאחר קום המדינה. הוריה של סבתא מדי, משה ושרה, הכירו זה את זה עוד ברומנייה מתקופת הילדות. כאן בארץ הם נפגשו שוב והתחתנו. החתונה התקיימה בישוב "נתיב המולדת" ששכן בנגב. הישוב התפרק כעבור זמן קצר. במקומו  הוקם הישוב "בית הגדי" שליד  העיר נתיבות.

אחרי שסבתא מדי התחתנה עם סבא זאב, הם עברו לגור בגוש קטיף ושם נולדו להם 5 ילדים: אלון, תהילה, אורי, גלעד ותמר. תהילה היא האימא שלי. לסבא ולסבתא היו בגוש קטיף חממות של פרחים ועגבניות. סבתא הייתה כותבת ועורכת את העיתון המקומי של גוף קטיף. כיום סבתא גרה במושב בית גמליאל ועובדת ברפואה משלימה ומטפלת באנשים, יחד עם זה היא מוצאת גם זמן להשקיע בנכדים. מידי פעם סבתא מספרת "סיפורי סבתא" על הילדות שלה ועוד סיפורים מעניינים.

סבתא שלי היא הסבתא הכי טובה בעולם♥♥

הזוית האישית

סבתא מדי: שמחתי לבוא לבית הספר לפגוש את טליה נכדתי ולראות איך טליה משתלבת בבית הספר ועם החברות. היה זה זמן איכות עם טליה שגרה במרחק גדול ממני. אני רואה זאת כזכות כמו לראות את העתיד. ומאחלת לעצמי לזכות להשתתף גם עם הנכדות הקטנות.

טליה: כייף לי לפגוש את סבתא וליהנות אתה כל רגע.

סבתא וטליה במפגש

מילון

בית גמליאל
בֵּית גַּמְלִיאֵל הוא מושב של הפועל המזרחי, שנוסד בשנת 1949. בתחילה נקרא "יבנה ב'", אך לאחר מכן שונה שמו, על שם רבן גמליאל דיבנה, נשיא הסנהדרין ביבנה אחרי חורבן בית שני, שקבור בעיר יבנה הסמוכה. בית גמליאל שוכן בין הערים רחובות ויבנה. חובקים אותו נחל שורק ויובלו, נחל גמליאל. המושב משתייך למועצה האזורית חבל יבנה. המושב הוקם על ידי משפחות עולים יוצאי אירופה ששרדו את השואה. המתיישבים הראשונים עלו מרומניה, הונגריה וצ'כיה. מספר משפחות הגיעו מצפון אפריקה,אלג'יר ומתוניס. כשהמתיישבים הראשונים הגיעו הם קיבלו משקים בגודל של שני דונם וחצי, לול ופרה. המושב מנה 93 משפחות שהתפרנסו מענפי חקלאות שונים: רפת, ירקות, גדולי שדות, לול ומטעים. תושבי המושב חיים לאור תפיסת "תורה ועבודה": השמירה על אורח חיים דתי-לאומי, יחד עם עבודת האדמה ואהבת ארץ ישראל.

גוש קטיף
גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

ציטוטים

”ב"ה, זכינו ליטול חלק בהתיישבות של ארץ ישראל, להקים משפחה לתפארה ולהמשיך את שרשרת הדורות.“