מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקפה קפולסקי לגלידות פלדמן

סבתא דינה סבא אברהם וגל הנכדה.
סבתא דינה שלו.
הקמת מפעל גלידות פלדמן

שמי דינה שלו, נולדתי בעיר רחובות בשנת 1945. רחובות הייתה אז מושבה קטנה שפרדסים סביבה. לעיר היה כביש ראשי אחד ארוך ומספר רחובות צדדיים. רוב התושבים הכירו אחד את השני.

הקמת בית הקפה "קפולסקי"

הוריי עלו לארץ בשנת 1935 והתחילו לעבוד לפרנסתם. אמי עבדה בקטיף תפוזים ואבי עבד כצבעי. לימים כשגדל מספר האנשים במקצוע זה, אבי הפך לסדרן העבודה של כולם, כשאזור העבודה היה מרמלה עד באר שבע. כשאבי ראה שרוב עבודתו נהפכה לסדרנות בלבד, החליט לשנות מקצוע. הוא פנה לבית האחרון ברחובות וביקש לשכור את הסלון של גברת לנדאו ולהקים במקום בית קפה. לבית הקפה קראו "קפה קפולסקי" והוא נפתח בשנת 1945.

הקמת מפעל "גלידות פלדמן"

בבית הקפה אבי התחיל לייצר גלידה כדי להגדיל את פרנסת המשפחה. המקום הפך לאחד המבוקשים ביותר ברחובות וכולם באו למקום לקנות גלידה. אבי כל הזמן חידש חידושים בבית הקפה. אחד מהם היה ציפוי שוקולד על הגלידה. כל תושבי העיר היו באים מידי יום למקום וכך קפה קפולסקי היה למקום המפגש העיקרי והגדול ברחובות. אני גדלתי יחד עם בית הקפה. מגיל צעיר, הייתי עצמאית לגמרי – חוזרת מהגן לבית הקפה ומשם הביתה לבדי. אבי רצה להיות יותר שעות בבית עם המשפחה ולכן חשב על רעיון: להקים מפעל שבו הוא יצליח לייצר יותר סחורה וגם להיות יותר שעות בבית. המפעל הוקם והיה הראשון שנפתח באזור התעשייה החדש ברחובות.

אבא פדיה פלדמן, אחיו לוי ואשתו.

 

סבתא דינה בילדותה

אני מנהלת המפעל

לימים התגייסתי לצבא והייתי חיילת בנח"ל, בתום השירות חזרתי לרחובות והתחלתי לעבוד במפעל המשפחתי שנקרא "גלידות פלדמן" ובשמו המסחרי "פלקו" שפרושו פלדמן קומפני. אחותי הייתה אחראית על רקיחת התערובות לגלידה, ואני שימשתי כיד ימינו של אבי. אבי נפטר בשנת 1988. הבנתי שאין לי ברירה אלא להמשיך לנהל את המפעל בכוחות עצמי. למזלי הספקתי לעבוד כמעט בכל העבודות שבמפעל. בהתחלה הייתי עובדת פשוטה אחר כך מנהלת עבודה ומחסנאית.

אני ניתבתי את העובדים במפעל ודאגתי שיתייעלו. גייסתי את המשפחה לעבודה יחד איתי. הראשון היה אברהם בעלי ובהמשך הצטרפו גם ילדי, כל אחד בתורו. ההרגשה והאופי המשפחתי חלחלו גם לכלל המחלקות והעובדים. התפקיד שלי היה לנהל את העובדים ברגישות ובתבונה בהתאם לרצוני ולתפיסתי. ניהלתי והתנהלתי במהלכים כמו על גבי לוח השחמט. השתדלתי שמצד אחד הדברים יתקדמו לעבר המטרות שהצבתי, ומצד שני שכולם יהיו מרוצים. למזלי ולשמחתי האינטואיציה תמיד סייעה וכיוונה אותי, ואפילו נדהמתי לראות איך דברים שצפיתי בעיני רוחי קורים.

חידשתי את מערכת המכונות, הגדלתי את כמות העובדים, ומחוץ למפעל גדלו המכירות. הכיף הגדול שלי היה לפתח מוצרים חדשים. לשם כך הקמנו את ישיבת פיתוח המוצרים החדשים על תקן קבוע. התפתחות המפעל הייתה חייבת להיעשות גם בגידול פיזי של המפעל וגם בגידול המכירות. ביחד עם פיתוח המפעל והגדלתו אהבתי ורציתי לשמר את הקשר המשפחתי ובמשך כל השנים שמרתי על בית פתוח וקשר משפחתי חזק, שכל המשפחה הקרובה והמשפחה  הרחוקה היו וגם היום מתאספים אצלנו בבית בזמן הפנוי שהיה לי בשבתות והחגים.

סבתא דינה חיילת

סבתא דינה נערה צעירה
סבתא דינה וסבא אברהם עם הוריה של דינה פדיה וברכה פלדמן בחתונתם

כאשר הגיעה העת להעביר את הניהול לדור הבא, נאלצתי לעמוד בפני החלטה לא פשוטה ופעלתי בדרך שראיתי כנכונה עבורנו כמשפחה ועבור המשך התפתחות המפעל וצוות העובדים. קיבלתי החלטה להעביר את המפעל לידיים חדשות ומכרתי אותו לחברה גדולה.

הזוית האישית

גל: התכנית חיזקה את הקשר ביני לבין סבתא. למדתי על העבר של משפחתי. נהניתי להיפגש עם סבתא כל שבוע רק אני והיא.

דינה: בעקבות התכנית גל ביקשה לשמוע על המשפחה שלה ועל השואה ולכן נלך להיפגש עם קרובי משפחה שיודעים יותר על העבר המשפחתי

מילון

סדרן עבודה
האיש שאחראי על שיבוץ העובדים בעבודה

ציטוטים

”להקים מפעל שבו הוא יצליח לייצר יותר סחורה וגם להיות יותר שעות בבית.“