מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקזבלנקה לחרובית

רחל ואופק
העליה לארץ
סיפור עליית המשפחה מקזבלנקה לחרובית

 החיים בקזבלנקה
 אני גרתי בקזבלנקה בשלווה ובשקט עד לזמן מלחמת העולם הראשונה.
אז עוד אבי היה עובד בהברחת אנשים מאירופה למרוקו.
בזמן מלחמת העולם הראשונה אבא שלי  עזר למספר משפחות שהגיעו בסתר מאירופה (מי שהיה לו כסף להגיע למרוקו)   הם גרו תקופה מסוימת אצל סבתי בבית עד שמצאנו להם מקום אחר.
אני חייתי עם הוריי סבי סבתי ואחיי.
כשהתחילה מלחמת העולם השנייה כל משפחתי התחבאה בבית הוריי שם התחבאנו עד לתום מלחמת העולם.
גרנו בקזבלנקה העיר הגדולה במרוקו שהיא גם נמל חשוב במרוקו.
אבא עבד כמחסנאי בחברת הג'ונט (חברה אמריקאית שעזרה בקהילה היהודית).
העלייה של סבתא שלי  לארץ ישראל ממרוקו  בשנת 1954
כשהגענו לנמל חיפה אבא התכופף ונישק את אדמת הקודש שכך היה נהוג אצל יהודים מאמינים בארץ ישראל שזו אדמת קודש.
הגענו למעברת חרובית נתנו לאבא תוריה ואמרו לו צריך לנטוע עצי חרובים כשאבא אף פעם לא עבד בחקלאות.
החיים ב"חרובית" ליד כפר מנחם
כל משפחה קיבלה צריף בו גרו עד שעברו למקום אחר בארץ .סבתי הייתה כבר בת שש עשרה ולא הייתה מסגרת ללימודים לגיל שלה,  אז הלכה לעבוד.היא עבדה  קדם במשתלה , שתלה שתילים. כשאותם השתילים נטעו כעץ חרוב .מאוחר יותר עברה לעבוד בגן ילדים כעוזרת גננת שהיום קוראים לזה סייעת בגן.כעבור כמה חודשים עברנו לקריית גת ושם נמצאת עד היום משפחת סבתי (משפחת אלמוזנינו) וזהו סיפור עלייתה של סבתי לארץ.
 
הסיפור הזה חרוט עד היום בזיכרונה של סבתי שהייתה אז בת  16. 

מילון

חרובית
מעברת חרובית הייתה מעברה שהוקמה סמוך לכפר מנחם בחבל לכיש, יחד עם משואה, בתחילת שנת 1955, לצורך שיכון זמני של עולים מצפון אפריקה שיועדו להתיישב במושבים בחבל.

ציטוטים

”הסיפור הזה חרוט עד היום בזיכרונה של סבתי“