מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקזבלנקה לאור יהודה

עיר הולדתי- קזבלנקה
יפעת המתעדת
כשהגענו לארץ שיכנו אותנו במעברות, המגורים במעברה היו הרבה פחות טובים מאשר במרוקו

שמי רוזה קקון. נולדתי בשנת 1936 בקזבלנקה שבמרוקו. אני הבת הקטנה ביותר להוריי פנחס וחנה, היינו ששה אחים ואחיות במשפחה.

 העיר קזבלנקה בה נולדתי, ושם חוויתי גם את שנות ילדותי, היא העיר הגדולה ביותר במרוקו. העיר שוכנת על חופה האטלנטי של מרוקו. ובה מצוי הנמל העיקרי במדינה. העיר נחשבת למרכז הכלכלי של מרוקו.
רבים מיהודי מרוקו שעלו לארץ ישראל עברו דרך העיר שלנו, קזבלנקה. העיר שימשה כ"שער היציאה" לעולים לארץ. שם הם המתינו לאוניות שהפליגו מהנמל המקומי למרסיי שבדרום צרפת. ומשם רובם עלו לישראל, ובחלקם הגרו למדינות המערב, בעיקר לספרד, קנדה, צרפת וארצות הברית.
קהילת יהודי קזבלנקה הייתה הקהילה הגדולה במרוקו, היהודים השפיעו על פיתוח חיי המסחר בעיר. הוריי גרו בעיר החדשה בשכנות עם אוכלוסיה מעורבת של יהודים וערבים.   לא הרגשנו שום עוינות  מצידם של שכנינו המוסלמים כלפינו,יחסי השכנות בינינו היו טובים, ולעיתים גם  נקשרו בינינו קשרי ידידות וחברות, השתדלנו לעזור זה לזה.

גדלתי בבית מסורתי, לא דתי במיוחד, אבי היה הולך לבית כנסת להתפלל, לעיתים לא קרובות כל כך, מכיוון שבית הכנסת היה ממוקם רחוק מהבית שלנו,  ולא היה לנו בית כנסת קרוב לשכונה שלנו . שמרנו את החגים והשבתות וחיינו התנהלו בצניעות ובשלווה.

אני למדתי בבית ספר הממשלתי של העיר. למדנו יחד בכיתה אחת  ערבים ויהודים. באמצע שנת הלימודים של כיתה ז" הפסקתי את לימודיי כדי להתחתן, אני הייתי אז בגיל שלוש עשרה בלבד. החתן שלי, חיים ואני בני דודים. אימי ואימו הן אחיות, ומאז שהיינו עוד ילדים קטנים נועדנו להתחתן זה אם זו.
הייתה לנו חתונה מפוארת ויפה, באולם יוקרתי בעיר קזבלנקה, כמובן שלבשתי שמלת כלה לבנה ויפה. התכוננתי לחתונה היטב! לחתונה האורחים לא הביאו כסף במעטפות, אלא, הם הביאו מתנות לזוג הטרי, כגון: כלי בית, כלי רחצה, מצעים ועוד … רב העיר חיתן אותנו כדת משה וישראל והייתה לנו חתונה שמחה ויפה!
כשהייתי בגיל שש עשרה אבי היקר נפטר, הפטירה הייתה פתאומית, ללא כל התראה או סימן  לאירוע העצוב שעומד להתרחש. יום אחד, אחיי חזרו מהעבודה הביתה להפסקת צהריים, כפי שהם נהגו לעשות בכל יום. ולתדהמתם הם מצאו את אבא שוכב על הרצפה ללא רוח חיים. זאת הייתה מכה ממש קשה וכואבת למשפחה ולמכרים. השכנה שלנו תפרה לנו במהירות בגדים שחורים עבור הלוויה והשבעה. אבי נקבר במרוקו, לאחר פטירתו ניסיתי לחזור, עד כמה שאפשר, לחיים רגילים אך, כמובן שלא הצלחתי, הרגשתי מאוד בחסרונו ולא יכולתי להתנחם .
בגיל שמונה עשרה ילדתי את ילדי הראשון- שלמה, שאפתי שהוא יגדל בצורה הכי טובה שאפשר, אבל במרוקו לא היו התנאים המתאימים לכך, לא היו שם גנים ומעונות , ולכן החלטנו לעלות לארץ ישראל.
•העלייה לארץ הייתה בשנת 1955, עלינו לאוניה בקזבלנקה עד למרסיי שבצרפת, ולאחר המתנה של מספר שבועות בצרפת  הפלגנו באוניה לארץ ישראל. המסע לא היה קל ופשוט כל כך, כשהגענו לארץ שיכנו אותנו במעברות שבלוד. המגורים במעברה היו הרבה פחות טובים מאשר בקזבלנקה שבמרוקו.
בארץ נולדו לנו עוד ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת , דני אבי ויהודה, והבת ז'ורז'ית.
את השפה העברית רכשתי באמצעות ילדיי, הם היו המורים הטובים שלי… אותם שלחתי ללמוד בבתי ספר טובים שהקנו להם הרבה ערכים. בביתנו השפות המדוברות היו מרוקאית וגם עברית.
ביתי היה בית מסורתי, והשתדלתי לחנך את ילדיי על פי ערכי התורה, ואמונה באלוקים כמובן. את כל כולי השקעתי בגידול הילדים ובמטלות של הבית.
חינכתי את ילדיי לאהבת ישראל לאהבת ה' , ליראת שמיים ולאהבת ארץ ישראל.

כיום ילדיי גרים בנתניה ובלוד. עד לתקופה האחרונה גרתי יחד עם בעלי בדירתנו שבאור יהודה, כיום אני נמצאת בבית אבות שבאור יהודה.  בעלי, חיים זכרו לברכה, נפטר לפני כחודשיים בתאונת דרכים קשה, המוות שלו היה פתאומי וממש לא צפוי, הוא  חסר לי מאוד מאוד, ונורא קשה לי בלעדיו!

 אני מתפללת לה' שישמור על בני ובנותיי, ועל הנכדים והנינים המקסימים שלי, שישמח אותם ושהם יהיו בעזרת ה' תמיד בריאים וחזקים!
העשרה
קזבלנקה: "היא העיר הגדולה ביותר במרוקו השוכנת על חופה האטלנטי של מרוקו, בעיר מצוי הנמל העיקרי במדינה….לצד הקהילה היהודית המקומית המגובשת שחיה בעיר החדשה ברבעים הבורגניים עם האוכלוסייה הנוצרית הצרפתית, העיר תיפקדה כ"שער-יציאה" לרבים מן העולים לארץ. אלה שהו בה תקופה קצרה בהמתנה לאוניות שהפליגו מהנמל המקומי למרסיי, שבדרום צרפת".
מעברה: "מעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה". ויקיפדיה
תשע"ו

 

מילון

קזבלנקה
היא העיר הגדולה ביותר במרוקו השוכנת על חופה האטלנטי של מרוקו, בעיר מצוי הנמל העיקרי במדינה....לצד הקהילה היהודית המקומית המגובשת שחיה בעיר החדשה ברבעים הבורגניים עם האוכלוסייה הנוצרית הצרפתית, העיר תיפקדה כ"שער-יציאה" לרבים מן העולים לארץ. אלה שהו בה תקופה קצרה בהמתנה לאוניות שהפליגו מהנמל המקומי למרסיי, שבדרום צרפת.

מעברה
מעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

ציטוטים

”אני מתפללת לה" שישמור על ילדיי, נכדיי וניניי המקסימים, שישמח אותם ושיהיו תמיד בריאים וחזקים!“