מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקושי להצלחה

איתי וסבא אלחנן
הוריי ואחי ז"ל
קורות החיים של סבא ומשפחתו

הוריי נולדו בשנת 1902, בחבל גליציה, פולין. לאבי הייתה משפחה גדולה מאד – שמונה אחים ושתי אחיות. כולם נספו בשואה מלבד אחד מהאחים אשר נמלט מפולניה לארצות הברית מאחר ורצו לגייס אותו לצבא הפולני. אח שני שברח לארצות הברית אך גורש ממנה חזרה לפולין, נרצח גם הוא ע"י הנאצים.

הורי ואחי ליד האוניה שבה עלו לארץ

 

מכל המשפחה שרדו את השואה שתי בנותיו של אחד האחים – אסתר והלה שניצלו הודות לכך שהיו ברשימת שינדלר. אסתר עלתה לארץ בעלייה הבלתי-לגלית  וגורשה לקפריסין. שם במחנה המעצר נישאה לבחור שעבד יחד איתה אצל שינדלר. הם הגיעו לישראל  אחרי הקמת המדינה. הלה, האחות שנייה שגם היא היתה ברשימת שינדלר, נישאה בצ'כיה ועלתה עם בעלה ובנה לישראל אחרי הקמת המדינה.

רשימת שינדלר

הצבא הגרמני מביס את הצבא הפולני במהלך הפותח את מלחמת העולם השנייה באירופה. היהודים החיים בפולין הכבושה מצווים לעבור למרכזי הערים.

באותה העת, מגיע אזרח גרמני לקרקוב – אוסקר שינדלר, לפני כן איש עסקים כושל בגרמניה, הגיע לפולין במטרה לנצל את המלחמה ואת הכיבוש כדי לשפר את מצבו הכלכלי . שינדלר הוא חבר במפלגה הנאצית ובמהרה מתחבר עם בכירי שלטון הכיבוש ומרעיף מתנות ושוחד על מפקדי הצבא והאס אס שכעת מנהלים את דרום פולין.

שינדלר השתלט על מפעל ליצור כלי בישול, כלי בית ותעשיית ציפוי אמייל אשר היה בבעלות יהודים הוא מציע לאנשי העסקים היהודיים עסקה שנוכח מצבם הנואש אינם יכולים לסרב לה. על פי תנאי העסקה היהודים יממנו עבור שינדלר את רכישת המפעל, ובתמורה יקבלו חלק קטן מהסירים והמחבתות שייוצרו בו. העסקה נרקמה מתוך ניצול מצוקת היהודים על ידי שינדלר, בהכירו את קשיי הקיום היומיומי בגטו ואת העובדה שבגטו יכלו היהודים לסחור בחליפין בכלי המטבח ובכך להשיג מזון.

המפעל מנוהל על ידי יצחק שטרן ופועליו הם יהודים ששכרם הנמוך משולם על פי החוק לממשל הנאצי.

המפעל הופך לרווחי מאוד ובעליו החדש, שינדלר, הופך לעשיר ומקדיש את זמנו לחיי מותרות והוללות. בחלוף הזמן, עם החמרת תנאי החיים של היהודים, משתמש שטרן במעמדו כדי לעזור לאחיו היהודים, שכעת קובצו בגטו קרקוב. שטרן משתמש בכישוריו ובכושר הניהול והארגון שלו כדי לסייע ליהודים רבים ככל האפשר לקבל את המעמד של "עובדים חיוניים" על ידי הנאצים, ובהם ילדים (ילדי העובדים במפעל), זקנים (הורי העובדים) ואפילו הנכים שהיו בדרך כלל הראשונים להישלח למחנות ההשמדה. שינדלר, שמודע למתרחש, אינו שבע רצון, אולם אינו נוקט פעולה כדי להפסיק את המתרחש ובכך למעשה מאפשר את הצלתם של יהודים רבים.

ככל שחלף הזמן, העז שינדלר ליזום קליטת יהודים למפעלו, גם אם לא היה בהם צורך עסקי. בסוף המלחמה הרשויות הנאציות סגרו את המחנה, והיהודים נאלצו לעבור למחנה פלאשוב. על מנת להציל את עובדיו, שיחד שינדלר את המפקד הנאצי ומסר לו רשימה של העובדים הנחוצים שלא יישלחו להשמדה. רשימה זו הייתה בפועל לרשימת הצלה וידועה כיום כ"רשימת שינדלר". משנכבש המפעל על ידי בעלות הברית, שוחררו העובדים לחופשי וחייהם ניצלו.

ההורים שלי נישאו בשנת 1924, בפולין ושם נולד אחי הבכור – אברהם. הם עלו לארץ ב- 1936 והשתקעו ברחובות. בשנים הראשונות אבי עסק בעבודת חקלאות בפרדסים ובהמשך עבד ב"יפאורה" (מפעל לייצור מיצים). המצב הכלכלי היה קשה כי המשכורת היה מאוד נמוכה. התגוררנו  כ- 10 שנים בצריף ללא חשמל וללא מים חמים. רק לאחר שמלאו לי 12 שנים עברנו לבית קטן אבל עם חשמל, מים חמים וכל היתר…

אחי אברהם ז"ל

אחי סיים בית ספר עממי יסודי ולאחר מכן, עקב המצב הכלכלי הקשה, נאלץ ללכת לעבוד בגיל 14.

אחי אברהם עובד בבית הדפוס

במקביל לעבודתו בבית דפוס עסק בהדרכת צעירים בקן של השומר הצעיר ברחובות  ובהמשך גם נהיה האחראי של הקן. כנער הוא הצטרף ל"הגנה" ובהמשך, עם הקמת המדינה, גויס לצה"ל. לאחר שעבר הכשרה של חובש קרבי צורף לחטיבת גבעתי והשתתף בקרבות על שחרור הנגב. באחד הקרבות על כיבוש עיראק סודן (היום "מצודת יואב") נפגע ונהרג. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בכפר ורבורג ופעמיים בשנה (יום הזיכרון ויום פטירתו) הוריי ואני היינו נוסעים לשם להתיחד עם זיכרו.

סיפורה של מצודת יואב

מצודת יואב, הידועה גם בשם משטרת עיראק-סואידן, נמצאת על כביש 35, בין קרית גת לאשקלון, ליד הכניסה לקיבוץ נגבה ומול קיבוץ שדה יואב. המצודה ידועה בלחימה הקשה שנדרשה לשם כיבושה במהלך מלחמת העצמאות, וכיבושה סימל את תבוסת הצבא המצרי בנגב.

המצודה הוקמה ע"י הבריטים בשנת 1938, אחת ממערך של 36 מצודות משטרה מדגם טיגארט שנפרשו בנקודות אסטרטגיות בכל הארץ, וחלשה על צומת דרכים חשובה שהובילה מהנגב לירושליים ולמרכז הארץ. עם צאתם מהארץ, ב- 12 במאי 1948, מסרו הבריטים את המצודה לידי כוחות ערבים, חלקם מקומיים וחלקם כוחות חלוץ מצריים, שהחזיקו בה עד שהגיעה תגבורת של צבא הפלישה המצרי, שהתקדם אז בדרכו צפונה. הם תפסו אותה והפכוה למעוז מבוצר. החזקת הצבא המצרי במצודה הביאה לשליטת המצרים על ציר תנועה עיקרי, וכן למיקומם בשטח שולט על קיבוץ נגבה, שאִפשר להם לטווח אותו בארטילריה. כינויה של המצודה בידי הלוחמים בנגבה היה "המפלצת על הגבעה", ועד מהרה הפך כיבושה ליעד עיקרי של הלוחמים באזור.

שבעה ניסיונות לכיבוש המצודה נכשלו ורק בנסיון השמיני כבשה אותה חטיבה 8 המשוריינת בפיקוד אלוף יצחק שדה. עם הכניעה, הובא המפקד המצרי, קולונל צלאח באדר, אל יצחק שדה, שאמר לו:  "אני מברך אותך על מלחמת הגבורה של אנשיך". שמונה הנסיונות לכיבוש המצודה מביאים לידי ביטוי את עקרון הדבקות במטרה והחתירה להשגת היעדים למרות אבידות כבדות.

שם המצודה הוסב למצודת "יואב" – ע"ש כינויו המחתרתי של יצחק דובנו ז"ל, מפקדה הראשון של נגבה במלחמת העצמאות, ואשר נפל על הגנתה במהלך הפצצה של מטוסים מצריים.

אני בגיל 4

 

נולדתי בשנת 1939, ברחובות מספר חודשים לפני פריצת מלחמת העולם השנייה.

סיימתי לימודי תואר ראשון, שני ושלישי בהנדסת אלקטרוניקה בטכניון החיפה. נישאתי בשנת 1960, לפנינה קנייטל – מורה במקצועה. נולדו לנו  2 בנים ובת. הבן הבכור  – יוסף – אבא של איתי מכיתה ה'1 בבי"ס ניצנים. לבת האמצעית קראנו מרגלית ולצעיר אבי על שם אחי שנפל במלחמת העצמאות.

לאחר סיום תואר שני הצטרפתי לחברת תדיראן . הקמתי  שם קו ייצור לטרנזיסטורי סיליקון שהיה הראשון מסוגו בארץ. לאחר שלוש שנים חזרתי לטכניון ושם השלמתי תואר שלישי בפיזיקה כאשר נושא המחקר היה לייזרים.

ב- 1981 גויסתי לחברה אמריקאית בשם "נשיונל סמיקונדקטורס" לצורך הקמת מפעל לייצור רכיבי מחשב בישראל. מפעל זה קיים עד היום במגדל העמק ונקרא טאוור.

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

בעלות ברית
בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”אם עובדים קשה משיגים את המטרה.“