מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מקובל (kovel) לארץ ישראל – נצר שצמח למשפחה מפוארת

סבתא ואני באמריקה
סבתי בשירותה הצבאי
עלייה לארץ במטרה להשתתף בהקמת מדינה ליהודים ולא לחיות בין הגויים השונאים

רחל(רוחה) זיו מספרת לרועי על אמא שלה, סבתא רבתא של רועי ועל אבא שלה, אבי בן ציון סבא רבא של רועי:
 
אימי-זהבה סלעי
השם שנתנו לה הוריה היה גולדה (גולד=זהב). נולדה בחנוכה שנת 1915. בחנוכה השנה מלאו לה 100. כשהגיעה לארץ ורשמו אותה במרשם התושבים שינו את שמה לשם עברי: זהבה, במסגרת "כור ההיתוך" שעליו החליט בן גוריון. אמי היתה מאד עצובה ומאוכזבת ולא קיבלה  את השינוי כי שמה גולדה היה הדבר היחיד שנותר לה מבית הוריה אחרי שהוריה וכל משפחתה הושמדו בשואה. במסגרת המשפחה והחברים מהבית המשיכו לקרא לה גולדה. רק זרים וחברים חדשים שהכירה בארץ קראו לה זהבה. זכור לי מקרה שבהיותי ילדה כתבתי לה ברכה: "מזל טוב לאמא זהבה" .
היא ממש נעלבה ואמרה לי שבשבילה היא "גולדה" לעולמים!!!  שם המשפחה שלה מהבית הוא ברנר. הוריה היו שרה-רחל ויוסף. אני קרויה על שם סבתי רחל. אחיה ואחיותיה היו פרומה, חיה ,יעקב, מרדכי, ריקל, גולדה, וזיסיה. אימי נולדה בפולין בעיר קובל וקבלה חינוך יהודי-ציוני.

היא למדה בבית ספר יסודי יהודי ובתיכון יהודי "אורט", זהו בית ספר מקצועי שבו למדה תפירה. עד היום בי"ס אורט הוא בי"ס מעולה ונמצא במקומות שונים בארץ ובעולם. היא למדה עברית בפולין ועלתה לארץ במטרה ברורה להשתתף בהקמת מדינה ליהודים ולא לחיות בין הגויים השונאים ופוגעים ביהודים. כל אחיה של אמי היו נשואים ובעלי משפחה אך רק אימי ויעקב שרדו. כל המשפחה נספתה בשואה. זיכרון שאמי נשאה עמה כל חייה – כיצד בימי החורף אביה היה מחמם לה את השמיכה על התנור כדי לחמם את המיטה הקפואה.

לקריאה בהרחבה על משפחת ברנר  

 
אבי בן ציון 
אבי בן ציון נולד בחג השבועות בשנת 1908.הוא קיבל שם עברי כי הוריו היו מאד ציונים ושאפו לעלות לארץ ישראל. גם אבי (כאמי) קיבל חינוך יהודי ציוני, ולמד עברית כבר בפולין.הוא למד בבי"ס יסודי יהודי, בישיבה, בבי"ס תיכון פולני ובמקביל "בגימנסיה תרבות". היה בתנועת הנוער  "החלוץ" ו"השומר הצעיר" ותיפקד גם כמדריך.

סבתא גולדה הצטרפה אליו לתנועה. הם היו מסורתיים. ביקרו בבית הכנסת רק בחגים. בפולין, סבא בן ציון היה לבוש בחליפות אלגנטיות וחבש כובע. סבתא גולדה לבשה בגדים שתפרה לעצמה ונראתה כדוגמנית יפה. 

הורי היו "בהכשרת קלוסובה" כדי ללמוד איך לחיות בארץ ישראל.  שם חיכו לקבלת "הסרטיפיקט"  (רישיון עליה לארץ ישראל מהבריטים ששלטו אז בארץ). הם לא קיבלו סרטיפיקט ולכן עלו ללא רישיון עליה. זה היה מאד מסוכן וקשה. זו היתה " עליה בלתי ליגאלית". הם עלו באניה "טייגרהיל" בתאריך מיוחד 1 בספטמבר 1939. הם התגלו על ידי הבריטים שמנעו מהם להתקרב אל החוף. הם התגנבו לארץ לחוף תל אביב. נתפסו על ידי הבריטים והושמו במעצר בסרפנד-צריפין.
 
כששוחררו פנו לקיבוץ אליו תכננו להגיע-קבוץ "עין הים" כיום עין כרמל, שם שהו כשנה. כשעזבו את הקיבוץ התיישבו בעפולה. בעפולה הקימו משפחה. שם נולדנו אני ואחיי ואני גרה שם עד היום. הוריי בחרו בעפולה כי לשם הגיעו חברים רבים מה"הכשרה". הם חיו בעוני ובמצוקה כלכלית כמו רוב האנשים בארץ באותם ימים. התגוררו בבתים שהיום לא ראויים למגורים. למשל: אורווה שמחיצה הפרידה בין הסוס ובין הורי. באורווה נולד אחי איתן. שמו מעיד על חלומותיהם, שבנם הנולד יהיה איתן!
 
למרות עניים חיו חיי תרבות. מצרך חשוב היה "ספר לאיתן". מצויה בידינו מחברת שבה רשם סבא בן ציון הוצאות והכנסות שהיו להם באותם ימים. הרשימה מדגישה את החשוב להם: ספר, עיתון, דגל, מס מפלגה ומעט צרכים אישיים.  

במשפחתי המילים המושמעות והחשובות ביותר בעברית היו "לעלות לארץ ישראל" והמילה:"משפחה". אמי גולדה זכרה במיוחד את יום כיפור כי באותו יום התחיל הקשר בינה ובין אבי בן ציון.       מעט על ילדותה של סבתא רוחה

נולדתי בשנת 1946. גרנו באותם ימים ב"צריף".  בעיני היה ארמון. גרנו שם עד היותי בת 6. אז עברנו ל"שיכון" שיכון הפועלים. תקופה הזכורה לי כמאושרת ביותר. חיינו כמשפחה גדולה. לרוב חברי לא היו סבא וסבתא ולא דודים. כולם ניספו בשואה החברים – היו המשפחה!
בילינו את רוב הזמן ברחוב במשחקים ובהתארגנויות. בשכון היו גני הילדים. בית הספר היסודי והתיכון. עם חברי מאותם ימים אני בקשר הדוק עד היום.בצבא שרתי כפקידה בפיקוד הצפון. למדתי בסמינר צה"ל והתחלתי ללמד מיד עם שחרורי מהצבא. את מוטי בעלי הכרתי במיפגש מאוד מיוחד.היה לו רשיון נהיגה ולכן נישלח לעפולה להביא את אחותי וחברותיה למסיבה בכפר תבור. כשפתחתי את הדלת  הייתי לבושה ומקושטת למסיבה אחרת. בראותו אותי הציע גם לי להצטרף אליו, אני הסכמתי…וההמשך ידוע… התחתנו 12.12.66, הולדנו שלושה בנים: עמית, ירון ורז. בנים מקסימים ומוצלחים. הולידו לנו שמונה נכדים דנה רון גל רועי רוני נועם הלל ונבו.  
לצערי ולצער המשפחה מוטי אבינו נהרג בתאונת עבודה בשנת 2005. הוא היה חקלאי מוכשר ומוצלח ודווקא הטרקטור, חברו הטוב הביא למותו. הוא היה טייס ובעל מטוס. שני בנינו עמית וירון טייסים בחיל האוויר רז פיזיקאי ואיש מחשבים. סבא מוטי היה מפקד סדנא בצבא בדרגת סגן אלוף ושירת במילואים בהתנדבות עד לסוף ימיו.
 
העשרה
סרטיפיקט: "סרטיפיקט (מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון".
 
עליה בלתי לגאלית – העפלה. "ההעפלה (קרויה גם עלייה בלתי-לגאלית ועלייה ב') הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948."
ויקיפדיה 
תשע"ו      

מילון

סרטיפיקט
רשיון עלייה לארץ שהבריטים הינפיקו לרוצים לעלות לארץ

עליה בלתי לגאלית
עלייה בלתי חוקית של אנשים שלא קיבלו סירטיפיקט מהבריטים. עולים אלה התגנבו לארץ בעזרת תושבי הארץ.

ציטוטים

”עלתה לארץ במטרה ברורה להשתתף בהקמת מדינה ליהודים ולא לחיות בין הגויים השונאים והפוגעים. “

”במשפחתי המילים המושמעות והחשובות ביותר בעברית היו "לעלות לארץ ישראל" והמילה: "משפחה".“