מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מתנדבת בארגון "שפרה ופועה" בקריית מלאכי

רבקה כהן בילדותה
רבקה כהן המספרת
עם התפתחותה המבורכת של השכונה, גדל גם הארגון והוא כולל מערך שלם של מתנדבות, שדואג לרווחת היולדות הרבות שבשכונה במסירות ובהצלחה.

שמי רבקה כהן. נולדתי בשנת תש"ו (1946) בקראקוב שבפולין להוריי, יוסף וצביה גולדברג.

הוריי – החיים תחת שלטון "אימא רוסיה"

אבי הגיע ממשפחה של חסידי רוז'ין, שהתגוררה בברית המועצות והתייתם מאביו בגיל חמש. כשאמו חיפשה עבורו ישיבה בנערותו, היא נתקלה בבעיה, משום שהקומוניסטים סגרו את כל הישיבות במסגרת מאבקם בדת. הישיבה היחידה שהצליחה לפעול הייתה ישיבת חב"ד, שפעלה בצורה מחתרתית. כך נעשה אבא חב"דניק. בהמשך, בהיותו  כבן עשרים, אף שימש כראש הישיבה החב"דית שהתנהלה במחתרת. אחת הסיבות לבחירתו הייתה היותו רווק, כך שאם ייתפס ויוצא להורג, לפחות לא יישארו אלמנה ויתומים…

כשהגיע לפרקו נשא אבא את אמי, בחורה חב"דית, שאף היא חונכה במסירות נפש על ברכי היהדות והחסידות. יחדיו הם ניסו לבנות בית יהודי חסידי כדוגמת הבתים שבהם הם גדלו. אך החיים תחת ידו הארוכה של הק.ג.ב, שניהל מלחמת חורמה בכל הקשור לדת היהודית, נעשו מסובכים  ומסוכנים יותר ויותר. קיום כל מצווה, ולו הבסיסית ביותר, היה כרוך בקשיים גדולים ובסיכון עצום. יהודים רבים נאסרו ועקבותיהם נעלמו. במקרה הטוב הם הוגלו למחנות כפיה בסיביר לעשרות שנים. הכל חיו בפחד ובמתח תמידיים. היה ברור שבתנאים הנוכחיים הפתרון הטוב ביותר הוא להגר למדינה אחרת, אך ברית המועצות הייתה סגורה ומסוגרת, וכל מי שהעז לבקש אישור יציאה הופלל מידית כבוגד, הכופר בחסדה של "אימא רוסיה".

היציאה מברית המועצות

ואז נוצר סדק במסך הברזל וקרן אור הבליחה באפילה. היה זה בשנים תש"ו – תש"ז (1946-1947). מלחמת העולם השנייה זה עתה הסתיימה, וברית המועצות פתחה את שעריה באופן זמני ואפשרה לאזרחים פולניים שנמלטו  לשטחה בזמן המלחמה לחזור למולדתם. זו הייתה הזדמנות פז שנוצלה ע"י קבוצה גדולה של חסידי חב"ד. הם היו אמנם בעלי אזרחות רוסית, אך קצה נפשם ברדיפות המשטר הקומוניסטי.

קמה התארגנות מחתרתית לזיוף דרכונים של אזרחים פולניים שמתו. חוד החנית בפעילות זו הייתה סבתי, אם אמי, שרה קצנלבויגן, שסייעה למשפחות רבות לצאת, עד שנתפסה. היא נפטרה בכלאה, אך בזכותה נמלטו מגוב האריות הסובייטי כ- 300 משפחות חב"דיות. גם משפחתי הייתה ביניהן. אמי הייתה אז בחודש התשיעי להריונה, וכך יצאתי לאוויר העולם בפולין, בתחנה הראשונה שאליה הגיעה משפחתי מחוץ לגבולות ברית  המועצות.

חיי חופש בצרפת

לאחר נדודים רבים הגענו לצרפת, שם נשארנו למגורי קבע. גרנו בברינואה, הסמוכה לפריז. על פי הוראת הרבי מליובאוויטש נפתחה שם ישיבת חב"ד ואבי מונה לעמוד בראשה. החיים שם היו שונים בתכלית מהחיים תחת אימת הק.ג.ב. – ניתן היה לקיים מצוות בחופשיות ובגלוי, היו מוסדות חינוך יהודיים, ויכולנו להקפיד על כל מנהגי חב"ד – הייתה אווירה חסידית ושמחה.

מכיוון שגרנו בבניין הישיבה כל חג היה חוויה – ההכנות לפניו, המצוות הקשורות בו, השירים והמנהגים… חוויה מיוחדת הייתה ההליכה ל"תשליך" בכל שנה בראש השנה. היינו הולכים כולם יחד ושרים, תוך התעלמות ממבטי התמיהה של התושבים הגויים שנקרו בדרכנו.

התחנה הבאה – נחלת הר חב"ד

כשהגעתי לפרקי נישאתי לבעלי, שיח', יחזקאל כהן, יליד ירושלים, עליתי לארץ וגרנו בכפר חב"ד, שם נולדו לנו שני ילדים. בשנת 1970 תש"ל, בהוראת  הרבי עזבנו את הכפר והתיישבנו בשכונת 'נחלת הר חב"ד' שבקריית מלאכי. שכונה זו הוקמה אך שנה קודם לכן, ע"פ הוראתו של הרבי, על מנת לספק מקום קליטה דתי עבור עולים חדשים, שהגיעו בהמוניהם בשנים אלו, כאשר רבים מתוכם שומרי מצוות.

האזור היה עדיין שומם, היו בשכונה כמה בניינים של חברת עמידר ותו לא. לא חנויות ולא מוסדות חינוך, לא מדרכות ולא תשתיות. היה קשה להשיג אוכל כשר ובגדים צנועים לנו, לילדים שגדלו ולאלו שנולדו בהמשך…היו עוד קשיים רבים נוספים, אך הייתה גם אווירה משפחתית וחמה בקרב המתיישבים והעולים, שהקלה על ההתמודדות. כך התפתחה השכונה וגדלה בהדרגה, ויכולנו להביט על העבר ולחוש סיפוק.

ארגון שפרה ופועה – לעטוף באהבה חיים חדשים

לי אישית יש סיפוק מיוחד מהזכות שהעניק לי ה' לתרום לשכונה דרך פעילותי בארגון 'שפרה ופועה'. מטרת ארגון זה היא לסייע ליולדת הטרייה ולבני משפחתה בתקופה המאתגרת והמורכבת שלאחר הלידה. הארגון  נוסד ביוזמתו ובהוראתו הישירה של הרבי, מתוך הכרה בחשיבות הילודה בעם ישראל מחד ובקושי הכרוך בלידת תינוק, הן עבור האם והן עבור המשפחה, מאידך. ההוראה על כך ניתנה בעיצומו של יום הכיפורים בשנת תשל"ז –עיתוי המורה על חשיבותו העצומה של העניין.  באותו מעמד העניק הרבי גם את השם לארגון -על שם המיילדות העבריות בזמן גלות מצרים, שפרה ופועה, שהתעלמו מגזירתו של פרעה ובמקום להמית את התינוקות הזכרים שנולדו לנשים היהודיות, הן טיפלו בהם במסירות נפש.

בשנים הראשונות להקמת הארגון בשכונה היקף הפעילות היה מצומצם. השכונה הייתה עדיין קטנה וכך גם האמצעים שעמדו לרשותנו. היינו מספר מתנדבות שנחלצו למשימה כדי להגשים את רצונו של הרבי. חילקנו בינינו את העבודה, וגייסנו תרומות ותלמידות  מתנדבות לעזרתנו.

כיום, עם התפתחותה המבורכת של השכונה, גדל גם הארגון והוא כולל מערך שלם של מתנדבות, שדואג לרווחת היולדות הרבות שבשכונה במסירות ובהצלחה. הסיוע מתבטא בתחומים רבים: השאלת עריסה לתינוק, מימון עזרה בניקיון הבית ושמרטפית לילדים הגדולים יותר שבבית, ארוחות בוקר ליולדת, ארוחות מבושלות למשפחה ועוד. על הכנת ארוחות בוקר, למשל,  מופקדות 15 מתנדבות בתורנות קבועה, שמכינות השכם בבוקר ארוחה מושקעת. הארוחות משונעת לאחר מכן לבתי היולדות ע"י מתנדבות נוספות.

הזוית האישית

רבקה כהן: אני מודה לה' ולרבי על הזכות להתגורר בשכונה מיוחדת שכזו!

מילון

ק.ג.ב.
הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות (ברוסית: Комите́т Госуда́рственной Безопа́сности‏[1], בראשי תיבות: ק.ג.ב.) היה הארגון החשאי שהופקד על בטחון הפנים של ברית המועצות, שהחליף שמות רבים במהלך קיומו. הארגון הוקם בשנת תרע"ח בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה כאשר המפלגה הבולשביקית השתלטה על המדינה, והתקיים עד לפירוקה הסופי של ברית המועצות בשנת תשנ"ב.

מסך הברזל
באנגלית Iron Curtain) הוא מונח מטאפורי שטבע וינסטון צ'רצ'יל ב-5 במרץ 1946 בנאום שנשא בפולטון שבמיזורי. הכוונה היא לקו הגבול האידאולוגי אשר חילק את אירופה לשני גושים: הגוש המזרחי שנשלט על ידי ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. המושג נוצר כתוצאה מהשתלטות ברית המועצות על מדינות מזרח אירופה שהתבטאה בהקמת משטרים קומוניסטיים שכונו "דמוקרטיות עממיות", והוא ביטא את הקרע בין שני הגושים ואת תחילתה של המלחמה הקרה.

ארגון שפרה ופועה
ארגון שפרה ופועה הוא שם כללי לארגוני עזר ליולדת ומשפחתה - ארגונים מסוג זה קיימים בקהילות אנ"ש או מופעלים על ידי שלוחים ובתי חב"ד. ארגוני 'שפרה ופועה' הוקמו לאחר קריאתו הנמרצת של הרבי להרבות בילודה ולא להגבילה. נשים חב"דיות רבות, רואות בהתנדבות בארגון זה, סגולה לעקרות. חב"דפדיה

ציטוטים

”אני מודה לה' ולרבי על הזכות להתגורר בשכונה מיוחדת שכזו!“