מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מפעל חייו של סבא רבא שלי

סבתא מיכל ברנר והנכדה יהלי מלמד
סבא רבא אלי וסבתא רבא צפורה של יהלי
תולדת משפחת שנימן

סבתא מיכל ברנר לבית שלגי (שנימן) מספרת לי, נכדה – יהלי מלמד, על מפעל חייו של סבא רבא שלי: הנס אלי ישראל שלגי (שנימן) שחי בין השנים: 31.05.2004 – 05.09.1919.

הוריו של סבא רבא שלי

אביו, פריץ (יצחק) נולד בתאריך 19.10.1888 יד' בחשוון תרמ"ט במיסלוביץ שלזיה עלית ואמו גרדה (זהבה) נולדה בתאריך 11.08.1894, תשעה באב תרנ"ד בקטוביץ. שניהם בני דודים נולדו בשלזיה העלית (מקום שבו נפגשו שלושת הקיסרויות גרמניה, רוסיה ואוסטריה) היום פולין. הוא למד רוקחות ב – 1912 במינכן שבגרמניה. הם התחתנו בתאריך 17.03.1918 בשלזיה שבגרמניה ועברו לעיר גרייץ ושם עבד בבית מרקחת כרוקח ושם נולד סבא רבא שלי: הנס אלי ישראל בכא' באלול תרע"ח, 05.09.1919. לאחר שנה עברו לפרנקפורט בגרמניה.

הוריו של סבא רבא שלי

אביו היה רוקח ורצה לפתוח בית מרקחת בפרנקפורט על המיין מכיוון שלא היה לו מספיק כסף, פתח דרגוריה (פרפומריה, תמרוקיה) ושם רקח תרופות. אמו הייתה עקרת בית.

עם עלות הנאצים לשלטון בשנת 1932 נאסר על אביו למכור תרופות בחנות אך היה לו סוד קטן: לכן הקים במרתף מחסן לחומרי רפואה ליהודים שהיו זקוקים לתרופות. כמובן שחלק מהן רקח בעצמו. ואמו עזרה לו במקום.

בתאריך 07.04.1933 "יום החרם נגד יהודי גרמניה", נגד קניה בחנויות היהודים וכל הסוחרים אשר עבדו בחנויות התאספו באולם גדול. סבא יצחק איחר בשל מחלת אמו וכשהתקרב ראה תהלוכה של היהודים ברחוב הראשי בעיר עם ידיים מורמות, היו אלה הסוחרים היהודים העבירו אותם למחנות ריכוז.

למחרת הוזמן לגסטאפו לשרות החשאי של משטרת גרמניה ונשאל מדוע לא השתתף באסיפה ושם היה ויכוח גדול על יציאת היהודים מגרמניה ועליה לפלסטינה. יצחק שהיה ציוני נלהב עמד בתוקף נגד התקפת הנאצים בוויכוח. הוא שוחרר בלי בעיות והודיע על עליה לפלסטינה.

בשנת 1933 ביקר לראשונה בישראל וחזר לבקר ב- 1937 ופתאום הגיע מברק מאשתו ובו נאמר "מנקה השמשות היה כאן" בגרמנית: "Der Fensterputzer war da" זה היה מברק מוצפן לומר שהנאצים הגיעו ולכלכו את החלון של בית העסק שלנו. מיד חתם על חוזה עם חברת "רסקו" לקניית המשק בכפר ידידיה בעמק חפר וחזר לגרמניה.להכין את עלייתו לפלסטינה כי הבין שצריך למהר ולעזוב את גרמניה לפני שיהיה מאוחר.

בית המרקחת

הוא חזר לפרנקפורט ועשה מאמצים למכור את חנותו. היה עליו להשיג כסף כדי לממן את המשק שקנה וכן דרכון לו לאשתו ולבת שנולדה בינתיים במחיר של 1000 לירות שטרלינג. בסיפור הזה הייתה כבר מעורבת "אצבע אלוהים": בחנות שלו עבד בחור גרמני צעיר מתלמד בשם אוולד גולדבך, שררו ביניהם יחסים טובים. הוא לקה בברכו ולכן לא היה יכול לשרת בגסטאפו וכשהמאמץ על ברכיו גבר חיפש מקום עבודה בו יוכל לתפקד בישיבה. הוא מצא מקום כזה במשטרה אליה התגייס, במשרד לדרכונים יהודיים – “Juedisches Pass Buero” הוא התאים למחלקה הזאת כי הכיר היטב את העיר ורחובותיה בתוקף עבודתו בחנות. כאשר התהדקה החגורה סביב היהודים הוא היה לעזר רב: הוא היה מטלפן להורי סבא רבא שלי ומודיע שאנשים אלה ואלה עומדים להילקח  מביתם לגסטפו למחרת בבוקר. הוריו היו מתקשרים מיד לאותם אנשים ובזכותו הצליחו להימלט בזמן. מסתבר שהמתלמד עזר ליהודים רבים להשיג סטרפיקטים – אישורי עלייה לפלסטינה והציל בסביבות 5,000 איש מגורל מר. אך הוא לא רצה שיזכירו את שמו.

באחד מלילות יוני 1938 דפקו על דלת ביתו של אב סבא רבא שלי ובפתח הדלת עמד המתלמד ואביו ושאלנו אותו מה קרה? הוא ענה שאביו רוצה לשוחח איתו. הכניסו אותם ואב המתלמד שאל אם הוא מכיר משהוא שרוצה למכור את הפרפומריה. אב סבא רבא שלי הציע לו מיד תקנה את העסק שלי הוא מיהר להציע זאת כי שמע שיום למחרת יוצא חוק שאסור ליהודים למכור את רכושם, והיה עליהם לשלם "מיסי בריחה ממלכתיים" Reichs Flucht Steuer בסכומי עתק.

אב סבא רבא שלי היה צריך לשלם מיסים עבור חנותו 155 אלף מר הון תועפות. אביו של הבחור הכניס את ידו לכיסו ושם כסף מזומן על השולחן ואמר: את זה חסכתי עבור הבן שלי וסיכם: בעוד חודש אתה יכול לקבל את בית המרקחת, בתנאי אחד: בתאריך 15.09.1938 אנחנו נפגשים בבית המשפט וחותמים על כל הניירות ושעה לאחר מכן כבר אהיה ברכבת לטרייסט באיטליה.

בינתיים ארזו את חפציהם בליפט (מכולה) ושלחו אותו לכפר ידידיה בפלסטינה ששם כבר התגורר סבא רבא שלי.

כאשר חיסל את בית במרקחת קיבל הוראה "מההגנה " ארגון יהודי בפלסטינה לקנות רובה מודל 96, שהיה אז חדיש וכ -200 כדורים שעלו 800 מרק ולהביאם ארצה בליפט במכולה. כשהגיע הליפט לכפר ידידיה מיד מסרו את הנשק לארגון "ההגנה" .הוריו של סבא רבא שלי הגיעו לישראל בספטמבר 1938.

ילדותו של סבא רבא בגרמניה וההכשרה לקראת עלייתו לארץ ישראל

סבא רבא שלי הנס אלי ישראל נולד בעיר גרייץ גרמניה בתאריך 05.09.1919, י' באלול ה' תרע"ט. בילדותו עברה המשפחה לעיר הגדולה פרנקפורט גרמניה.

בשנת 1925 נכנס לבית הספר היהודי "פילנטרופין", ששמו הרשמי היה "רפורם ריאל גימנזיום", שהיה ממוקם בפישרפלד שטרסה (רחוב ). כיום זה מוזיאון ובתוכו יש אזכור לבית הספר. סבא רבא היה תלמיד מצטיין ולכן קפץ פעמיים כיתה – מכיתה ב' לכיתה ד' ומכיתה ח' לכיתה י' – המקצועות האהובים עליו היו מתמטיקה ופיסיקה וכמו כן הוא היה ספורטאי פעיל ונלהב. בבית הספר היה לו חלום ללמוד חקלאות שתעזור לו להשתלב בפלשתינה. הוא חיפש מקום קרוב ללמוד חקלאות ומצא איכר בעל חווה לא רחוק ושם למד לחלוב פרות ,לחדד חרמש ,לקצור תלתן ולרתום סוס לעגלה.

סיפורו המלא של סבי ופרקים נוספים, ניתן לקרוא בהרחבה בקישור למצגת המצורפת: על פגישתו עם סבתא רבתא שלי. על הקמת משק בכפר ידידיה. על התנדבות בכפר לימוד עליה לתורה של בנים בכפר, התנדבות בחברת קדישא בכפר ובחיי החברה. החלפת שם המשפחה משנימן לשלגי בעקבות בקשתו של ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון לעברת את שמות המשפחה. התנדבותו כמדריך חקלאי בעקבות בקשתו של ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון לבני המושבים להתנדב לעזרה ליישובי העולים החדשים בנגב. מדריך חקלאי ביישוב נבטים שמאוכלס בעולים חדשים מאזור קוצין שבהודו והקמת חבל לכיש והעברת עולים ממעברת אגרובנק בחדרה (היום גבעת אולגה) למושב נוגה.

סבתא שלי מיכל, בילדותה בלול התרנגולות

קשר רב דורי בית הספר לב הפרדס 09.03.2019

 

הזוית האישית

סבתא מיכל: היה לי העונג להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולחזור להיסטוריה ולזיכרון מהמעט על חייו ופועלו של אבי, סבא רבא של נכדתי יהלי, שלא הכירה אותו. הצלחנו לתאר תקופה שלא תחזור. המפגשים בתכנית היו מעניינים ותרמו לקשר הרב דורי ביני ובין נכדתי. פעילות מבורכת שיש להמשיכה. יישר כוח על היוזמה. מקווה שנשלים את התיעוד סיפורה של סבתא רבתא של יהלי.

יהלי: היה לכיף לשמוע סיפורים על סבא רבא שלי ולתעד את הסיפור יחד עם סבתא שלי. אני חושבת שתכנית זו קירבה ביננו והכרתי את סבא רבא שלי מהסיפורים, סבא רבא שלא הכרתי אותו בכלל.

מילון

עוצר
עוצר בזמן הבריטים הוא הוראתו של גוף בעל סמכות על שטח מסוים אשר אוסרת על תנועת אנשים ברחובות. העוצר יכול לחול במשך שעות אחדות של היממה בלבד, או באופן רצוף.

ציטוטים

”חייו ותרומתו של סבא רבא אלי להקמת המדינה“