מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מפגש עם השואה

דבורה וברק גור אריה ונעמה דאיה
סבתא ציפורה ז"ל, בצעירותה
טיול שורשים בעקבות זיכרונות

קוראים לי נעמה, בת יעל ותמיר, נכדה לדבורה וברק, מתעדת את סיפור חייה של ציפורה, סבתא רבתא שלי, אימא של סבתא שלי דבורה, בתקופת השואה. התיעוד מתבצע בעזרת סבתא שלי דבורה המספרת את סיפור חייה של אמה.

"לפני ארבע שנים, לאחר שאמי ציפורה נפטרה, התארגנו אני ואחיי ובני הדודים לנסיעה בעקבות סיפור חייה של אימי ואחותה. יצאנו בעקבות זיכרונות לטיול שורשים מפגש עם השואה. זו הייתה חוויה מרגשת מאד. התלוותה אלינו מדריכה ילידת בלארוס שחקרה ובדקה את כל מקורות המידע שנתנו לה. הגענו לעיר מולדתה של אמי. הבית המקורי לא נשאר אך נפגשנו עם שתי נשים מבוגרות שזכרו את המשפחה ואת אמי ואחותה, בתור ילדות קטנות.

ביקרנו בבית ספר "תרבות" שנותר בחלקו, שם היא למדה וזה היה קטע חזק מאד ומרגש. להבין ולראות היכן עברה אמנו את ילדותה בשמחה ובשלווה בבית ספרה ובביתה. לרגעים היותר קשים, לגטו הגדול והנורא שלשם הובאה כל המשפחה, עברנו בהליכה איטית בשביל הצר והמפותל בו הובלו כולם עירומים בקור העז לעבר היער ושם נטבחו בבור ענק בקבר אחים. כיום בתוך היער העבות נמצאת מצבה גדולה המציינת את קורבנות הטבח.

המשכנו במסע הקשה לעבר היער ששם עברה ילדותה של אמי, נכנסנו לתוך מאורת זאבים, מן בור עמוק, שבו הסתתרו עשרות ילדים בצפיפות ובתנאים קשים מפני הגרמנים. כך במשך ארבע שנים עברו חייה של אמי עם חבורת הפרטיזנים של המשפחות תחת הנהגתו של ביילסקי. בדרך חלתה מאד, סבלה ייסורים, אבל לא ויתרה ושרדה את כל התלאות.

בתום המלחמה בשנת 1945 פגשה אמי את אחותה ששרדה. הן חזרו למחוז ילדותם וגילו שבביתם גרה משפחה רוסית ולא נותר הרבה מהעיר ומיד הבינו שאין יותר מה לחפש בכפר. בעזרת הסוכנות היהודית הן עלו ארצה באניית המעפילים "אנצ'ו סירני".

סבתא ציפורה לאחר שהגיעה לארץ

אניית המעפילים יצאה מאיטליה בתאריך ה-9 לינואר 1946, בצפיפות רבה בים סוער ועם מחסור חמור במים. הם עברו סבל רב לאורך כל הדרך. זאת הייתה הספינה הראשונה שנתפסה על ידי הבריטים וכולם נשלחו למחנה מעצר בעתלית. משם החלו חייה של סבתא רבתא ציפורה, בארץ ישראל. היא מהר מאוד הפכה לצברית, התגייסה לצבא והייתה חיילת גאה בארץ ישראל. בהמשך הכירה את אורי אליוביץ, הם התאהבו והקימו משפחה לתפארת במושבה בנימינה הנהדרת.

הטבעת שעוברת מדור לדור – הסיפור הוא על טבעת שהייתה שייכת לסבתא רבתא דבורה (אמה של אמי, ציפורה), טבעת נישואין שעליה חרוט תאריך חתונתה 21.10.1920

בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר נכנסו הגרמנים לעיירה שבה התגוררה המשפחה, פינו את היהודים מביתם במסווה של טיול. הם לקחו את משפחת אמי: ההורים וארבע אחים,. אמי ציפורה ואחותה היו בחוץ. לרגע אמי נכנסה הביתה ומצאה את הטבעת על שידה בקצה החדר, היא לקחה אותה ושמה בכיסה. אמי ברחה ליער הסמוך והצטרפה לפרטיזנים של ביילסקי.

אמי שמרה על הטבעת כבבת עינה לאורך כל הדרך, למרות כל הקשיים והייסורים שעברה במשך השנים. היא ידעה שזאת המזכרת היחידה מאמה. בטבעת זו נישאה אמי ביום חתונתה עם אורי אליוביץ וענדה אותה על אצבעה עד יום מותה. כך עברה הטבעת אלי בתה הבכורה. כיום אני עונדת אותה ומקווה לאריכות ימים כדי להעביר אותה לדור הבא למשמרת."

הטבעת

הזוית האישית

הנכדה נעמה: היה לי מעניין מאוד לשמוע את הסיפור המרגש וללמוד על העבר של המשפחה שלי.

סבתא דבורה: היה לי מאוד מרגש לספר לנכדתי את הסיפור של אמי ואני מקווה שכך הסיפור יעבור מדור לדור.

מילון

זימלנקה
מאורת זאבים, הפרטיזנים חיו במחפורות, בבורות

אנצ'ו סירני
אוניית משא קטנה, אוניית מעפילים שיצא מאיטליה 1946 ועל סיפונה 908 מעפילים.

ציטוטים

”למרות הקשים הסבל והקור, לא נכנע לגרמנים. נשרוד את הכל ונגיע לארץ ישראל“