מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעשה קונדס בקיבוץ וחנוכיה מיוחדת במינה – מפי ישראל נהרי

סבא ועידו
סבא ועידו
כיצד נתליתי על טנדר הפורד של הקיבוץ

סבא ישראל מספר: "הסיפור אותו רציתי לספר על עצמי התרחש כאשר הייתי בן 5 או 6 – לפני קרוב לשבעים שנה – לכן אינני זוכר אותו בבירור אך אני זוכר היטב את העונש שקיבלתי בגללו… ומעשה שהיה כך היה:

על אם הדרך בין שתי הכוללות הצעירות עמד הטנדר 'פורד' של הקיבוץ (הטנדר בעל 'הארגז' המוארך). נהג הטנדר היה עסוק כנראה בהבאת כביסה נקיה לכוללות או נטילת כביסה מלוכלכת כדי להביאה למכבסה – או בפעילות אחרת שאינני זוכר. אך מה זה משנה – העיקר שאנחנו – אני ועוד 2 או 3 ילדים מהכיתה (או מהגן) – רצנו אל מאחורי הטנדר ונתלינו על הדלת שלו, כדי שכאשר ישוב הנהג ויתניע את הרכב והטנדר ימשיך לנסוע – אנחנו 'נרוויח נסיעה' כשאנו נתלים על דלתו האחורית. ואכן – כך קרה; הנהג לא הבחין בידינו הנתלות על הדלת והחל בנסיעה… למרבה המזל היה שם מישהו שראה את הנעשה ובצעקות הורה לנהג לעצור מיידית. ו"המישהו" הזה הייתה לא אחרת מאימא שלי – שראתה זאת במקרה, הביאה לעצירתו כהרף עין של הטנדר, הורידה את כל 'הילדים התלויים' מהרכב – והפליקה לבן שלה, כלומר לי, שתי סטירות-ענק על הטוסיק. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בה חטפתי מכות מאחד מהוריי. לדעתי אמי פעלה בתבונה רבה: היא לא הכבירה מלים אלא רק הורידה את ידיי מדלת ה"פורד" וגם הוסיפה לכך שתי מכות בישבן, ואני הבנתי את המסר: לא מתווכחים עם אימא, במיוחד כאשר מדובר בהצלת חיים.

מעשה בחנוכיה מיוחדת במינה

החפץ שעליו ארצה לספר הינו חנוכייה רגילה עשויה נחושת, בעלת שמונה כנים (ועוד כן לשמש) ששימשה אותי, את אחיי והוריי מדי שנה בחנוכה, עד שכמעט עפה ויצאה החוצה דרך חלון הבית.

אבא שלי היה מוזיקאי מחונן (במיוחד פסנתרן, אך גם גיטריסט) שהצטער תמיד על כך שדירת החדר וחצי שלנו בקיבוץ לא אפשרה לו לנגן בפסנתר בתוך הבית. באחד מימי החנוכה – בשנתי התשיעית או העשירית – הצליח אבא להגשים חלום: ידיד נתן לו בהשאלה כלי נגינה הנקרא 'הרמוניום' שאתו כן אפשר היה לנגן בתוך הדירה; ההרמוניום, גודלו כגודל אקורדיון – והוא באמת בעל מפוח כמו האקורדיון, אך עם מנענעים הדומים לפסנתר; הנגינה היא בישיבה, כאשר את תפקיד הפחת הרוח בכלי מבצעות הרגליים (כמו במכונות התפירה). מיד לאחר שהציב את ההרמוניום בפינת החדר, הזמין אבא את שני חבריו, פרנטו נגן הצ'לו ומקי נגן הכינור, לנגינת שלישיית הפסנתר של המלחין ששמו מנדלסון, אך שלושת הנגנים קראו לו בנוסח הייקים 'מנדלזון'.

כאמור, הימים היו ימי חנוכה, שבהם הורדה החנוכייה מ"הבוידם" והוצבה במרכז השולחן לשם הדלקת הנרות היומית. אלא שנגינתם של אבי וחבריו שיבשה את התוכניות: מילא אבי וההרמוניום, מילא מקי הכנר – אך את הצ'לן והצ'לו החדר שלנו היה קטן מלהכיל. וכך קרה שכבר לאחר חמישה-ששה צלילים, כאשר נגן הצ'לו רחב הממדים הניף את קשתו והחל בנגינה – נתקלה הקשת שלו בחנוכייה והפילה אותה ארצה.

לאמי זה הספיק. היא עצרה את הנגינה וממש הניסה את השלושה (כולל אבי, ראש המשפחה!! תתארו לעצמכם..) אל עבר בית התרבות של הקיבוץ, שבו הם המשיכו לנגן את 'מנדלזון'… ומה עם החנוכיה? היא נושאת עד היום סימן קטן לנפילתה, שרק חדי עין יבחינו בו.

הזוית האישית

עידו: נהניתי מאוד מהמפגשים בבית הספר ומהסיפורים על המשפחה, במיוחד על מעשה הקונדס של סבי.

עידו וסבא ישראל

מילון

ארצה
אדמה

הרמוניום
הרמוניום, הוא כלי מקלדת אירופי במקורו. כמו העוגב הוא כלי נשיפה, אבל הצליל בהרמוניום מופק על ידי לשוניות (כמו באקורדיון, מפוחית יד ובנדונאון) ולא כמו בעוגב - שבו מופק הצליל בחלילים. להרמוניום יש מפוח שמופעל בדוושה או בשתי דוושות. ההרמוניום הגיע להודו במאה ה-19 וכיום מקובל שם מאוד. בגרסתו ההודית מופעל המפוח ביד אחת, כשהשנייה מנגנת בקלידים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לא מתווכחים עם אמא, במיוחד כאשר מדובר בהצלת חיים“