מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעשה בדרדק

אני וסבא נפתלי ליד ביתי.
מחנה עקורים Fernwald 1946 גרמניה
מלחמת העולם השנייה

מעשה בדרדק, שהציל את הוריו מכליה בטוחה

הקדמה

אספר לכם מעשה שהיה

ובו אני כבודי הינו מרכז היצירה.

אך אמת לאמיתה, הסיפור בא לבאר איך שני הורינו סבנו ורבה סבנו, ניצלו והגיעו הלום בשלום.

טוב מספיק בהקדמות, ניגש לסיפור המעשה.

 

והמעשה שהיה כך היה

לפני ימים רבים רבים, בימי המלחמה הגדולה.

כאשר אשמדאי הצורר,

החליט לחסל ולבאר מהעולם כל זרע ישראל,

וכמו שהחליט כך עשה.

 

והנה זה הצורר, קם ופלש לארץ פולין, ארץ הולדתם של גיבורי המעשה.

עלם החמודות זה אבי לימים, החליט שיש לקום ולברוח ממלתעות אשמדאי.

לקח צרורו ונדד ימים רבים עד הגיעו למדינה ושמה ליטא.

 

שם הכול רגוע ושלו, אליה התקבצו כל צעירי התנועה.

ובניהם גם עלמת חמד יפת מראה.

ואבי לימים ואני שמנו מיד עינינו

בזו העלמה וכה התאהבנו.

טיכסנו עצה וגם תחבולה.

 

והוחלט שזה אבי, יחזר ויבקש ויכבוש את ליבה ולא יוותר עד שתשבר כל התנגדותה.

והוחלט אפילו בשוקולדים לפנקה, מבלי דעת באם אלו ערבים לחיכה,

והרי זה דבר יקר המציאות, בפז יסולא.

מצא העלם חן בעיניה ושניהם צמד חמד וגרגרו והמו.

 

אך שוד ושבר, זו המלחמה הנוראה הגיעה ובאה גם לפינה זו והפכה את כל עולמנו עלינו.

הזוג הצעיר החליט שיש להמשיך ולהימלט מזה הצורר, לחיקה של אמא רוסיה הגדולה.

קם ועשה

 

ובדרכים לא דרכים, ברעב, קור והפצצות, כשהמלחמה כולה רוגשת ורוחשת סביב.

הגיעו לתוככי רוסיה לכפר קטן הנקרא קולחוז

(כמשמעו כן הוא, ששוויון והגינות שוררים בו, בהתאם לכל חוקי ומסורת אמא רוסיה)

לא אכביר במילים, זה אבי לימים, התגלה כעלם רב תושיות.

מיד סידר מגורים וגם עבודה.

 

במלחמה זה כמו במלחמה, אין רגיעה ואין מנוחה.

ויום אחד הגיע צו מדינה, שכל גבר חייב להתייצב מיד לעזרת אמא רוסיה

במאמץ המלחמה למגר זה האשמדאי.

 

אך איזו צרה, איך זה אבי יוכל להשאיר את החסודה לבית גולדגלס.

ואיך זו העדינה השברירית תסתדר בעצמה בעיצומה של זו המלחמה.

ישבו לילות וימים וטיכסנו עצה והנה לבסוף נמצאה התשובה.

הוחלט שאני, הרי הנני בן זכר, אשאר עם אימי לשומרה.

וכך אך נתקבלה ההחלטה, מיד וללא היסוס עברתי לחיקה של אמי, לשמרה בכל תלאות המלחמה.

נסע זה אבי לימים לעזור לאמא רוסיה להדוף, לחסל את הצורר אשמדאי.

 

עברו ימים וחודשים וגדלתי

בבטנה של אמי, אך כידוע לכם מקום בשפע אין שם.

וכן אוכל היה במשורה, אך לא התלוננתי, הרי גם אני את חלקי במאמץ המלחמה חייב הייתי לתת.

 

וכמו שאמרתי במלחמה היינו

והנה נתקבלה בקולחוז הודעה. יש לשלוח מיד שני עלמות יחידות לעזרה בייצור כלי מלחמה,

במפעלים הגדולים שבהרי אורל הרחוקים.

 

מיד החלה רחישה ובחישה, את מי ישלחו.

הרי ידוע שהעבודה שם איומה ונוראה.

ללא דיחוי כלומר מיד, הוחלט שאמי,  זו שהופקדתי לשומרה, תשלח.

הרי הינה בודדה זרה ואין לה כל דורש בשלומה.

כך שהאבידה אינה כה נוראה.

 

אך שמעתי את זו רוע הגזירה. החילותי חושב ומטכס עצה והבעיה קשה קשה.

והנה אורו שמים, הרי ידוע , החוק הרוסי הינו גדול ונאור ואין לעבור עלו בכל תג וסיג.

והרי נאמר בו שתשלח עלמה יחידה מכאן שחייבת הינה להיות יחידה יחידה.

ואימי שומו שמים, אינה יחידה, הרי שנינו יחדיו לא ניתנים לחלוקה.

 

וכך הגדתי לאימי, זו לסבתא בבושקה וזו רצה טסה מיד לראש הקולחוז הנאור והבהירה הבהר היטב שלא ניתן לשלוח את זו הזרה

ולהפר בזאת את צו המדינה.

שהרי הינה פרד, כלומר זוג, כלומר עובר בבטנה.

 

ובלית ברירה נשלחה אחת מבנות המקום גדולה וחסונה. והנה כך עמדתי בהבטחתי והצלתי את זו אמי מגורל מר ואכזר.

הימים חולפים בנעימים, אך אוכל במשורה. ולא נראה לעין כל שיפור במצוקה.

 

החלטתי אם כך, לצאת לעולם הגדול ולבדוק באם ניתן שם למצוא קצת יותר רווחה.

החלטתי ומיד ביצעתי, לחצתי זחלתי ויצאתי.

 

אך אבוי, כה קר שם בחוץ ואוכל אין. אמי דדיה ריקים, כך הועברתי מיד לחיקה של סבתא בבושקה וזו דדיה גדולים גדולים.

ידוע בכל, שלכל בבושקה רוסיה, דדים גדולים כרוסיה עצמה.

אך צרה רודפת צרה, זו זקנה ובלה, שדיה תלויים רק לפי צו האופנה ולא ניתן להפיק מהם ולו טיפה.

באין ברירה, שברתי רעבוני בחלב העיזה.

והנה אני עלם חמודות ברשות עצמי והשמחה רבה.

כך שיש להודיע מיד לאב המגויס את גודל הבשורה, שהינו אב טרי לבן זכר.

הידיעה נשלחה ולאחר שבועות הגיעה הבשורה ואבי קפץ ורקד מגודל השמחה

רץ מיד למפקד לבקש חופשה מידית, לראות את הרך הנולד.

 

זאת לפני היציאה לחזית, שאין יודע באם יחזור ממנה. בקש התחנן ודרש עד שהמפקד התרצה ונתן את זו החופשה.

צא לשבועיים ומיד תחזור, הרי המלחמה אינה מחכה.

בעוד זה אומר, זה כבר איננו.

 

הלך ברגל, נסע במזחלת ועבר דרך ארוכה עד בואכה נהר הוולגה.

וזה נהר גדול ועצום כיאה לאמא רוסיה. איך חוצים ועוברים נהר כה גדול וקרח מכסה הכול ויש פחד שזה יתבקע וישקע במצולה.

אך חייבים לעבור.

צעד אחר צעד, עקב אחר אגודל, בזהירות עבר אבי את זה המכשול והגיע לכפר.

והשמחה היתה רבה! התחבקנו והתנשקנו ואמי בכתה ואבי, רזה גבוה קצת משונה, כה שמח על זה הנולד.

אך הנה, רק להגיע לקח שבועיים ויש לחזור מיד.

הרי המפקד אמר שהמלחמה אינה מחכה.

 

בצער, אבי שאך זה היכרתיו, כה צנום.

חזר לצבא.

וראו דבר מוזר, המחנה ריק ולא נותר בו ולו חיל.

רק קבוצת זוטרים נשארה

ובאין ברירה, צורף אבי לזו הקבוצה ולימים שוחרר וחזר לקולחוז היקר.

 

הרי אמרתי, שלהציל את שניהם חייב אני.

וכה שמחנו לאיחוד משפחתנו ואמי שוב בכתה ואני בטח נבהלתי ואולי קצת צחקתי.

וכמו בראשית, אבי רב התחבולות הרוויח לחמנו

ובאה הרווחה לשכון במעוננו.

 

ולימים שוב לקחנו מטנו ובדרכים לא דרכים לארצנו שלנו הגענו.

אך, זה סיפור מעשה לזמן אחר.

בזה תם ונשלם ספור מעשה זה.

איך זה הקטן גם בטרם נולד, הציל את הוריו מצרה וכליה.

סוף טוב הכול טוב.

 

שלכם זה הדרדק

 

כתב וערך מעשיה זו

נפתלי הדר (תולי)

זה הדרדק

 

שנהיה לסב.

הזוית האישית

איתמר: היה לי כייף ולמדתי הרבה דברים מעניינים על העבר של סבא שלי.

סבא נפתלי: נהניתי לשתף את נכדי על עברי ולהעלות זיכרונות.

מילון

קבוצות זוטרים
קבוצות קטנות

ציטוטים

”סבא שלי הציל את הוריו מלהילחם בשואה וללכת למחנה עבודה.“