מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעירק לישראל – מנהגים ותרבות מאז ועד היום

סבתא רחל, אופק והעפסה
סבתא רבתא בטקס ענידת העפסה
סיפור חייה ועלייתה ארצה של סבתא רבא הוריאט

סיפור חייה ועלייתה ארצה של סבתא רבא הוריאט,
כפי שסופר לי, על ידי סבתי רחל, במהלך כתיבת העבודה.
 
"אמא נולדה בעירק בשנת 1930 למשפחה אמידה שאביה היה סוחר טבק מצליח ומכובד בקהילה היהודית בעיר בצרה. היא הייתה בת רביעית במשפחה ושנתיים אחריה נולד בן זקונים במשפחה. באותם ימים נהגו הסוחרים לשמור על רכושם בבית מחשש להלאמת הכספים ע"י הממשלה.
 
כאשר הייתה בת 3 בערך פרצו שודדים לביתם ביחד עם פועליו הערבים של אביה במטרה לרצוח אותו ולשדוד את רכושו. אביה נמלט והסתתר  ומשנואשו לאתר אותו החלו בביזת הכסף והרכוש שכלל זהב ותכשיטים רבים. לאחר השוד נותרה המשפחה חסרת כל וחיה בעוני רב. אבי המשפחה עוד ניסה לשקם את עסקיו אך נכשל ונפטר לאחר מספר שנים. בני המשפחה נותרו לנפשם ללא מפרנס ונאלצו לצאת לעבודה על מנת להתקיים ולעזור בפרנסת הבית.
 
כבר כילדה קטנה, בגיל 11, היא נאלצה לעזוב את בית הספר והחלה לעבוד כתופרת כדי לפרנס את אימה ואחיה הקטן. 3 אחיותיה הבוגרות יותר נישאו ועזבו את הבית ועול הפרנסה נפל על כתפיה הקטנות. את השנים הבאות שרדו בדוחק רב ובתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה החל המשטר בעירק והתושבים הערבים להתנכל ליהודים ולפרוע בהם.
 
עם הקמת המדינה, אסרו השלטונות על היהודים לצאת מהמדינה במטרה למנוע מהם להגיע למדינת ישראל שאך זה קמה. בשנת 1950 התירה הממשלה העירקית ליהודים לצאת מהמדינה לאחר שויתרו על כל רכושם ועל אזרחותם. יהודים רבים ניצלו את ההיתר שניתן ובמבצע שכונה 'על כנפי נשרים' יצאו מעירק לארץ ישראל. כדי להציל משהו מרכושם הדל תפרה אמא מכפלת בד בשמלתה ולתוכה השחילה שרשרת זהב אותה קיוותה למכור בארץ ישראל ולממן את תקופת החיים הראשונה בארץ לאחר העלייה.
 
בהגיעם לארץ ישראל נדהמו מהשוני הרב בתרבות ובמנהגים להם היו רגילים בעירק. החילוניות שלטה בכל והלבוש היה שונה בתכלית מהלבוש בעירק. בשדה התעופה פגשה בחבר ילדות מעירק, שעלה שנתיים קודם והיה בשליחות הקיבוץ בשדה התעופה, אשר סייע לה ולאימה רבות במהלך הקליטה. לאחר קבלת תעודת העולה ומענק עלייה של 2 לירות עלו על משאית שהובילה אותם למחנה דוד, מחנה אוהלים של עולים חדשים שם קיבלו אוהל, מזרן קש ושמיכה. במחנה דוד שהו משך חודש ימים ולאחר מכן הועברו למעברת קרית אתא שם גרו באוהל דולף מים ללא חשמל ושירותים. את המים הביאו בדליים ממיכל ציבורי מרוחק והשירותים היו ציבוריים בשולי המחנה.
 
כעבור זמן קצר נישאה לאבי, אותו חבר ילדות שקיבל את פניה בשדה התעופה. הם קיבלו צריף דולף במעברה. בחורף בוססו בבוץ עד ברכיים ובקיץ נעקצו מיתושים וחרקים רבים אחרים. הם קיבלו מזון בהקצבה בתקופה שנקראה תקופת הצנע, בה היה מחסור חמור במצרכי מזון בסיסי לכלל תושבי המדינה. המזון חולק כנגד תלושי מזון. בתקופת המעברה נולדנו אחי הגדול ואני. לאחר שנולדתי עברו ההורים לדירת שיכון אשר נמכרה להם בתשלומים נוחים במסגרת מבצע איכלוס תושבי המעברות בשיכונים. אמא חיה  באותו בית מאז ועד יום פטירתה בשנת 2013."
 
מנהגים וקמיעות
עפסה 
 
אני רחל פרידמן, סבתא של אופק סגל, זוכרת כאשר הייתי בהריון ראשון שלי לפני 38 שנה, שמעתי מאמי , הוריאט דלאל ז"ל, שיש משהו שהיא צריכה להכין לקראת הלידה הצפויה. אמי ז"ל  הוציאה מהמגירה חרוזים ואמרה שחרוזים מיוחדים אלה הובאו על ידי סבתי מעיראק, כאשר עלתה ארצה, והיא נוסעת לשכונת התקווה לצורף עיראקי שיודע להכין  קמע שניקרא עפסה, כמו שנהגו בעיראק.
 
העפסה הוא תליון המשמש לשמירה והגנה על התינוק ועונדים אותו על הבגד העליון של התינוק או שמים במיטתו. הקמע עשוי מזהב וכולל  חמסה משובצת באבנים בצבע טורקיז. את העפסה קיבלתי לפי המנהג  בעדה העירקית ביום השישי לאחר הלידה של בתי אפרת, אמו של אופק. על פי המסורת של יהודי עיראק, ביום השישי לאחר לידת התינוק נערך טקס הנקרא לילת א- סיתי.
 
במהלך הטקס אמי ענדה לי עפסה אחת ולבתי עפסה קטנה יותר. נהוג להזמין את המשפחה הקרובה ולערוך מסיבה ,לשיר שירי שמחה, להשמיע כמובן הרבה צהלולים (קולו לו לו ) ולזרוק  סוכריות כסימן לגשם של ברכה ומתיקות. לילדים חילקו פופקורן ושקיות ממתקים אישיות ושרו "ששה ששה בית אבוכי טַבְּחו מחשה" (בבית אביך בישלו ממולאים). אני לא יודעת להגיד מה קשר המשפט הזה לטקס, אבל את זה אמא שלי היתה שרה בשמחה רבה. לכל הנוכחים מחלקים  עלי הדס, סמל לבושם, המסמל את ההצלחה וברכה. 
 
העפסה עברה מבתי לשני ילדיי בטקס זהה ונשמרה אצלי עד שנולד נכדי אופק, שאז אמי ז"ל באה וערכה את כל הטקס לפי המסורת.
                                                            
 
זוהי העפסה שלנו
עפסה

עפסה
 
 טקס הלילה לפני הברית בקרב יהדות עיראק
 ליל עקד אליאס  
 
הטקס נערך בבית היולדת לילה לפני ברית המילה. פירוש השם " ליל קשירת ההדס".ערב זה נחגג בשירה ובריקודים, בכיבוד מתוק של חלקון (רחת לקום) וכעכאת מאל מילה(כעכים מתוקים) וכמובן צהלולים ( קולו לו לו קולו לו ) והרבה סוכריות שנזרקות לעבר היולדת והסובבים אותה. בתמונה, רואים את הכיסא שלא עורכים עליו את הברית הוא דגם לכסא של אליהו הנביא שנימצא בבית הכנסת "בית אל" בקריית אתא. 
 
בכל משפחה שנולד אצלה בן משאילים אותו לערב הטקס ונהוג להחזירו לבית הכנסת לאחר הברית. אמא שלי, הוריאט דלאל דאגה לתפור את הכיסוי לכיסא אליהו הנביא שהיה בבית הכנסת. במשך כל השנים אמי דאגה לשמור על הכסוי להוסיף סרטים ולתקן אם היה צורך. לכל משפחה שנולד לה בן זכר היתה לוקחת את הכסא מבית הכנסת מוסיפה קישוטים.
במשך השנים כשנולדו ילדי ערכנו את הטקס בביתי . לקחנו את הכיסא מבית הכנסת, קישטנו בענפי הדס המסמלים את ההצלחה, ברכה ומזל בחיים ועליו היינו מניחים ספרי קודש. גם את הרימונים היינו מקבלים ובכל קרן הלביש אחד הנוכחים רימון לברכה והצלחה.
 
הטקס נערך על ידי אימי לכל נכדיה והיא זכתה לערוך את הטקס גם לשני ניניה, אופק ואדר. בתמונות אימי באחד הטקסים עם הכיסא אותו הכינה וקישטה לטקס ונמצא בבית כנסת "בית אל" בקריית אתא.
 
מן המקורות:
בן זכר, בניגוד לבת, שימח את ההורים והמשפחה בלידתו. הבריתות היו מתקיימות, בדרך כלל, בבית היולדת והלילה לפני טקס הברית נקרא "ליל עקד אליאס" ליל קשירת ההדס". הם האמינו בנוכחותו של 'אליהו הנביא' ביום קיום הטקס וגם בלילה שלפניו. שמו של אליהו הנביא בערבית נקרא "אליאס" ובערבית יהודית בגדאדית פירושו "הדס". ערב לפני הטקס, הביאו מבית הכנסת את כסא 'אליהו הנביא' כשהוא עטוף בבד קטיפה. הם קשרו בארבע פינותיו ענפי הדס, הניחו עליו 'חומש' ו'ספר זוהר', הלבישו בקרנותיו שני זוגות רימונים של ספר תורה וקישטו אותו בפרחים, במיוחד, בעלי צמח הפיגם (שיח בר ריחני), שנזכר ב'משנה'  ונחשב מועיל כנגד עין הרע. ליל 'עקד אליאס' נחגג בשירה, בזמרה ובריקודים וחצרות הבתים של החוגגים ניתמלאו אורחים ושולחנות ערוכים לסעודה.
 
 
 כיסא אליהו הנביא
תמונה 1
 
הקמע שלנו 
את הכרית הקטנה הזו קבלתי מאמי ז"ל כשנולדה בתי. הכרית מכילה קלף עם ברכה מיוחדת שאסור לפתוח אותה. שמים אותה לראשו של התינוק או כל אחד אחר לשמירה.
זהו  אחד מהדברים הבודדים  שסבתי הביאה איתה לארץ. אני קיבלתי אותה כדי שאוכל לשמור עליה ולהעביר במשפחה.
 
תמונה 2
 
 
לקריאה נוספת ניתן ללחוץ כאן
תמונה 3

מילון

ליל עקד אליאס
ליל קשירת ההדס

עפסה
תליון המשמש לשמירה והגנה על התינוק ועונדים אותו לתינוק .הוא עשוי מזהב וחרוזים

ציטוטים

”על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון“

הקשר הרב דורי