מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעגל חיים

יובל עם סבתא אניה וסבא עודד
אני בחתונת בני וסבא זוהר בחתונת בתו
מפגש מקרי בין שניים שלא ידעו על קשרים של קרובי משפחתם והוביל להקמת משפחה חדשה

בשנת 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים כבשו את פולין, הרבה יהודים הבינו שמצבם צפוי להיות גרוע מאוד. היה ידוע על רדיפות היהודים בגרמניה, ולכן היה ברור שהכיבוש הגרמני יביא את אותו הדבר גם ליהודי בפולין. מי שהבין, הפנים זאת והיה מסוגל לכך, ברח מהגרמנים מזרחה, לברית המועצות. בין יתר הבורחים היו שני זוגות צעירים – הזוג חוה ושכנא קורנמן והזוג תהילה ואבא ליכטנשטיין. אחרי טלטולים רבים הם נשלחו על ידי השלטונות לצפון הרחוק של רוסיה, למקום בשם סיקטיבקר, שאז הייתה עיירה קטנה באזור נידח. תנאי המחייה שם היו מאוד קשים. בעיקר בחורף, כי הכפור היה מגיע עד למינוס 40 מעלות. באותה תקופה, בזמן המלחמה היה מחסור חמור בכל, והכי חמור היה המחסור במזון. לפעמים אנשים רעבו לאוכל.

שני הזוגות היו חסרי כל. הם התיידדו ועזרו אחד לשני. למשל, שכנא שהיה נגר הצליח להכין להם כיסאות, שולחנות, וארוניות מכל מיני חתיכות עץ שמצא. גולת הכותרת היו שולחנות עם תא סתרים לאחסון. אלו היו שולחנות בעלי לוחות שולחן כפולים והשולחן היה בנוי כך שבחלל שביניהם אפשר היה לאחסן דברים שונים. הפתח לחלל הזה היה מוסווה כך שלפתוח אותו יכול היה רק מי שידע את הסוד. מי שהיה מסתכל על השולחן לא היה יכול לעלות בדעתו שהוא מכיל תא סתרים. באותה תקופה הדברים הכי יקרים היו אוכל וחומרי הסקה. אותו תא סתרים שימש להסתרת דברי אוכל. גנב, אילו נכנס לדירה לחפש אוכל, לא היה עולה על דעתו שיש מקום סתרים שבו הוחבא אוכל.

לאחר זמן מה לזוג תהילה ואבא נולד תינוק בשם זוהר. שכנא בנה לתינוק עריסה. כמה חודשים מאוחר יותר גם לזוג חוה ושכנא נולדה תינוקת בשם אניה. עם הזמן התינוקות גדלו, נהיו חברים והיו משחקים יחד.

לקראת חגיגות האחד במאי, שני החברים שכנא ואבא, התנדבו להכין קישוטים ותפאורה לבמה עליה תערך עצרת חגיגית. לשם כך, בין היתר הם היו זקוקים לדבק. דבק באותה תקופה היו מכינים מקמח ומים. למרות המחסור החמור, הממונה נתן הוראה למחסן המזון המקומי לתת להם את כמות הקמח שהם דרשו להכנת הדבק. הם ביקשו כמות גדולה יותר מהנדרש ואת עודף הקמח הם חילקו ביניהם ושמרו אותו לימי מחסור חמור באוכל. למרות שזאת לא הייתה כמות גדולה, באותם זמנים, זאת הייתה תוספת משמעותית שעזרה להתגבר על הרעב. הם יכלו לאפות ממנו לחם או לביבות, והוא נשמר בעיקר עבור התינוקות הקטנים, שלא ירעבו.

הממונים מטעם השלטונות היו מאוד מרוצים מהעבודות של אבא ושכנא, וכל פעם, לקראת כל אירוע חגיגי, הם התבקשו להכין את הקישוטים והתפאורה לטקס.

באחד הימים, סמוך לחג, אחרי ששכנא ואבא גמרו להכין תפאורה לחגיגה, הם חזרו לבתיהם עם מנת קמח חדשה. כשנגמר האוכל בבית ותהילה הכינה מהקמח החדש לביבות לזוהר התינוק והתכוונה לתת לו אותן לאכול אחרי שיתעורר משנת אחר הצהריים שלו, הגיע אליהם מכר וותיק וביקש לאכול משהו. הוא הגיע אחרי נסיעה ארוכה שנמשכה כמה ימים רצופים ולא אכל דבר כל אותו זמן. דבר אוכל היחיד שהיה בבית היו הלביבות הטריות שזה עתה הוכנו. תהילה נתנה לו מעט מהלביבות. האורח שמח, והודה על האוכל, אבל לאחר מספר דקות הוא התחיל להרגיש מאוד רע ונתקף כאבי בטן מאוד חזקים. העבירו אותו למרפאה המקומית (בית חולים לא היה באזור). רופאה שבדקה אותו קבעה שהוא הורעל. בזכות שטיפת קיבה שעשו מיד, הוא ניצל. היות והוא לא אכל שום דבר חוץ מהלביבות, היה ברור שהרעל היה בהן. מיד השמידו את כל הלביבות הנותרות ואת שארית הקמח המורעל. זוהר שהיה אמור לאכול מהלביבות האלו כשעה מאוחר יותר, ניצל. למעשה גם אניה ניצלה כי אימה הייתה מכינה גם לה מאכל כלשהו מאותו קמח. אחר כך התברר שהאחראי על מחסן המזון הכניס רעל עכברים לקמח שנתן להכנת הדבק. זאת הייתה רשעות לשמה, כנראה שחשד שחלק מהקמח ייועד למאכל, לא לדבק וקנא שלאחרים יהיה קצת יותר מזון. האורח שהיה אדם בוגר הצליח להתגבר על ההרעלה ולהבריא, אך אילו ילד קטן היה אוכל מהלביבות האלה, הוא לא היה מצליח לצאת מזה בחיים.

למרות הקשיים הרבים, שתי המשפחות הצליחו לשרוד ובתום המלחמה, חזרו לפולין, ואחר כך עלו לישראל. תהילה ואבא עם זוהר בשנת 1950. חווה ושכנא עם אניה עלו בשנת 1957. עם השנים הילדים גדלו והתבגרו.

זוהר התחתן ונולדו לו שתי בנות. שם אחת מהן נורית.

גם אניה התחתנה וילדה שני בנים ובת. שם אחד הבנים הוא יורם.

נורית ויורם נפגשו במקרה בשנת 2000 במסיבת חברים מבלי שידעו את סיפור ילדותם המשותפת של אמו של יורם ואביה של נורית. הדבר נודע להם רק מאוחר יותר. נורית ויורם התחתנו. יובל הוא בנם הבכור, זוהר ואניה הם סבא וסבתא שלו. כך נסגר מעגל חיים אחד.

הזוית האישית

סבתא אניה: אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, יובל גרינבררג, בנו של בני יורם. סבו של הנכד יובל מצד אמו נורית, הוא סבא זוהר, שפרטי הולדתו דומים מאוד לפרטים שלי מאחר וזוהר ליכטנשטיין נולד כמוני בשנת 1940 בברית המועצות, ברפובליקת קומי בעיר סיקטיבקר וגם הוא עלה לארץ בשנת 1950.

 

מילון

ברית המועצות
ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות

סיקטיבקר
סיקטיבקר (ברוסית ובקומית: Сыктывкар, בתרגום: העיר על נהר הסיסולה) היא עיר ברוסיה בצפון-מזרח של החלק האירופאי, בירת רפובליקת קומי. אוכלוסיית העיר מונה 245,313 תושבים (לפי מפקד 2016). העיר משמשת מרכז לתעשיית נפט וכן תעשיית היער ועצים לכל סוגיה. בעיר נמצאות 2 אוניברסיטאות מקומיות ושלוחות של אוניברסיטאות מוסקבה וסנקט פטרבורג. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”דבק באותה תקופה היו מכינים מקמח ומים.“