מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעברת זרנוקה

אנחנו בתכנית הקשר הרב דורי.
מפגש סיום של התוכנית
החיים בכפר זרנוקה

גרנו במעברת זירניגה, זיר בערבית זה בור וניגה בערבית זה נאקה הנקבה של הגמל. ניגה על שם נאקה של שייך ערבי שמתה והשייך שאהב אותה מאוד כמו הבן שלו קרא על שמה את המקום בערבית זיר ניגה.

באו מתיישבים חדשים וקראו למקום זר נוגה. ברבות הימים לא אמרו את השם נכון ולכן נוצר השם זרנוגה בלי רווח בין שתי המילים, זר נוגה.   גם קראו למקום קרית משה.           גרנו בצריף אחד 2 משפחות ויותר, המצב הכלכלי היה בכי רע, קיבלנו אוכל בתלושים. כמובן שלא היה חשמל והכל היה על פרימוסים. לא פעם קרה שנישרף צריף ביגלל שהפעילו עצים על מנת לבשל כי ניגמר הנפט.

אבא עבד בקרן הקיימת של ישראל ועבד מאוד קשה והרוויח פרוטות שהספיקו בקושי לקנות אוכל. בלילות היינו שומעים תנים ושועלים מסתובבים ומחפשים מה לאכול. פעם היה החלון פתוח והייתה מיטת תינוק ליד החלון, תן הכניס את הראש לקחת את אחי הגדול ומשהוא מהשכנים ראה את זה והתחיל לצעוק, רץ אחרי התן או השועל זה לא היה ברור. כך גדלנו במעברת זרנוגה א'. הייתה עוד מעברה שקראו לה מעברה ב'.

בחורף היה מאוד קשה הקור והגשם היה מאוד קשה לא היו כבישים הכל היה מכוסה בוץ. חלב מכרו בכדים, לא היו מקררים, היה חמור ועגלה והיה ארגז בצבע כחול והיה בלוקים של קרח שהיו שוברים לחתיכות והיו שמים את החלב בתוך הארגז והיה מנעול על הדלת ואיש שהיה מוכר היה קורא בקול חלב חלב כמו כן לא קנינו ירקות היינו מגדלים כמעט הכל. גם תרנגולים גידלנו, והיו לנו ביצים מהתרנגולים. לחם היינו אופים בתוך תנור שעשינו מחימר ושימש לנו להרבה מטרות. כך שרדנו עד שהתחילו לבנות בתים וקומות.

אבל דבר אחד אי אפשר לשכוח לעולם על האחדות שהייתה בינינו לא היינו צריכים לסגור דלתות, היינו כמו משפחה אחת למרות הקושי הרב אהבנו את החיים במעברות שלא יחזרו לעולם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מעלות משולם רחובות

מילון

פרימוס
כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”האחדות שהייתה בינינו“