מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעברת אגרובנק – קשיי העלייה וההסתגלות

אני וסבתי האהובה
טריפולי
חיים טובים ומעניינים

שם סבתי הוא עליזה מגילה היא נולדה בשנת 1936 וכיום היא בת 77. כך היא סיפרה לי את סיפורה: 
 
:                                                               
עליתי מטריפולי שבלוב לישראל, דרך איטליה. בשנת 1946, כשהייתי בת 10, יצאתי מלוב יחד עם אחותי ואחי.
באיטליה נשארנו שבוע. שמו אותנו בלובי (בית הארחה) לשבוע ימים. אחר כך עלינו לישראל באוניה והתמקמנו בחיפה. שמו אותנו בצריפים בחיפה, וכעבור שבועיים פיזרו אותנו לכל מיני ערים בארץ.
 
אחותי הגדולה התחתנה עוד בטריפולי , בלוב. יחד עם בעלה היא עלתה לארץ לפנינו. אני והורי כשהגענו לארץ התמקמנו באזור חדרה שנקרא מעברת  "אגרובנק".
 
"בימי העלייה ההמונית, בראשית שנות החמישים, הוקמו ליד חדרה שלוש מעברות: אגרובנק, נווה וברנדייס. מבחינת הרשויות הוכרו שלוש המעברות כמעברה אחת (מעברת אגרובנק)‏ למרות שהיו מעברות נפרדות מבחינה טריטוריאלית, שהכילו בסך הכול כ-13,000 עולים ניצולי השואה, יוצאי תימן, צפון אפריקה, עיראק, כורדיסטן ופרס. שלוש המעברות הוקמו במקומם של מחנות הצבא הבריטי לשעבר, וזכו גם לקבל את שמם.-חיים". 
 
 
הייתה לי כלבה שקראו לה פיורי. היא הייתה קשורה אלינו והייתה איתנו בכל מקום. נהגנו לבשל בפתיליות כי לא היו לנו כיריים. כל הזמן דאגתי לאימא ואבא שלי כי אבי היה עיוור. היה מקום שנקרא "לשכת הסעד". זה מקום שדאגו לנו והביאו לנו כסף. באנו לגור בגבעת אולגה. התמקמנו במקום ונסינו להשתלב.
 
אני כבר הייתי נשואה. התחתנתי במעברה עם אדם שהיה גרוש ואב לילד אחד וקראו לו זכריה (יחיאל) מגילה. הוא היה מהעדה התימנית ואני הייתי לובית מלוב. אני עבדתי בבתי חולים בניקיון ואחר כך שלחו אותי לנקות חדרי אוכל בבתי ספר. כעבור כמה זמן עזבתי את העבודה הזאת, והתחלתי לעבוד במשק בית.
 
נולדו לי תשעה ילדים. הבכור, כיום בן 58 והוא אבא לארבעה ילדים, שמו רפאל. כעבור שנתיים נולד לי הבן השני ושמו שלום (ז"ל), שניפטר לפני שלוש שנים והוא היה בן 51. כעבור שנתיים אני ילדתי בן, אך לצערי מת. לתינוק הזה היה כבר שם ורציתי לקרוא לו אברהם. כעבור שנתיים נולד לי שוב בן ונקרא שמו אברהם והוא אבא שלך. כעבור שנתיים נולד לי שוב בן ושמו מאיר על שם מאיר בעל הנס. כעבור שנתיים נולדה לי בת ושמה בישראל חגית. כיום היא בת 49 וחצי. אחרי שנתיים נולד בן ושמו יצחק, כיום הוא בן 46 ואחריו נולדה בת ושמה נורית וכיום היא בת 43. אחריה נולדה בת ושמה אילנית וכיום היא בת 41 ואחרונה חביבה היא זהבה וכיום היא בת 39. לזהבה יש שמונה ילדים והם דתיים מאוד. 
 
גידלתי את ילדי בקושי רב. למרות שהייתה בבעלותנו חנות  מכולת, שממנה גם התפרנסתי, לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות מה שאני רוצה ולכן עבדתי בחוץ. עם הזמן, בעלי חלה במחלה הקשה (סרטן בכבד) ובתום שלושה חודשים הוא איבד את ההכרה בבית, מול עיני ילדי, והוא נפטר בבית החולים.
 
באותו יום, ליל שבת, שתישאר בזיכרוני כל ימי חיי, הייתי רק בת 49 ובעלי היה רק בן 51 במותו. ככה גם בני השני שלום לקה באותה מחלה ונפטר לפני שלוש שנים, כשהיה בן 51 . מאז חיי מהולים בשמחה ובעצב. למרות שיש את הילדים ואת הנכדים שנותנים לי הרגשה טובה, הם באים אלי וכך אנו מעלים זיכרונות על כל מיני דברים שהיו. 
 
העשרה
מעברת אַגְרוֹבַּנְק "מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה."

מילון

בויה
נכד שלי

מעברת אגרובנק
מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה.

ציטוטים

”תמיד תהיה שמח“