מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעברים – אין מעבר העומד בפני הצורך

אני ונכדי אלעד בסלון ביתי
בת 17 מנגנת ברסיטל בסיום הקונסבטוריון
הסיפור האישי

נולדתי בחיפה ובהיותי תינוקת עברנו לגור בקריית מוצקין שליד חיפה.

הייתה לי ילדות מקסימה, בבית חם ואוהב עם הורים ואחות צעירה, הרבה חברים מהגן ועד בית ספר תיכון.

בילדותי

בגיל 16, אבי קיבל פיצויים כספיים מגרמניה כי כל משפחתו נרצחה בשואה ואז עברנו לגור על הר הכרמל ואותי העבירו לבית ספר תיכון בחיפה. המעבר לכרמל היה מאוד קשה לי.

הכל היה חדש. בית ספר חדש, חברים חדשים, הניתוק מהחממה שעד אז חייתי בה: שכונה, חברים ותנועת נוער. למזלי נקלטתי מהר בזכות אהבתי לנגן בפסנתר. הכרתי חברה חדשה שהיתה פסנתרנית כמוני דבר שקירב ביננו מאוד ועד היום אנחנו החברות הטובות ביותר.

עם סיום בית ספר תיכון התגייסתי לצבא ושירתתי רחוק מהבית. כבר אז היה לי חבר חיפאי, שהפך כעבור שנתיים לבעלי ושמו זאב. נישאתי בשנה השנייה ללימודי באוניברסיטה.

ביום נישואינו

למדתי מקרא (תנ"ך) והיסטוריה של עם ישראל כשמטרתי היתה להיות מורה בתיכון. בשנתי אחרונה ללימודים שבוע אחרי הבחינה האחרונה נולדה יערה בתנו הבכורה. היא זאת ששינתה את חיינו! היא נולדה חירשת!

לא יצאתי לעבודה, נשארתי בבית לטפל בה, לחנך אותה, ללמד אותה לקרוא שפתיים, לתמוך בה ולהיות הקביים שלה. כשיערה היתה בת שלוש נסעתי לתל אביב לאוניברסיטה לעשות עוד תואר: בחינוך מיוחד לחרשים. כשהיא הלכה לגן התחלתי לעבוד עם חרשים ולקויי שמיעה. בינתיים, נולדו לנו עוד בת ובן ותודה לאל לשניהם שמיעה מצויינת. כשיערה הגיעה לגיל בית ספר חיפשנו עבורה חינוך מתאים ליכולתיה.

בחיפה לא היו בתי ספר משולבים ולכן החלטנו לעבור למרכז. היא התחילה ללמוד בבית ספר משולב "בלפור" בתל אביב ואנחנו עברנו לגור בהוד השרון. הרגשתי שאינני יכולה בלי מוסיקה. בבוקר עבדתי כמורה לתלמידים לקויי שמיעה ואחר הצהריים לימדתי פסנתר תלמידים  רגילי שמיעה. הגעתי לשילוב נפלא של עבודה וזה איזן אותי נפשית. נוסף לזה שרתי במקהלה קלאסית.

כאשר יערה סיימה את בית הספר התיכון ביהוד עם תעודת בגרות טובה חיפשנו עבורה לימודי המשך ומצאנו שיש בארה"ב בעיר וושינגטון אוניברסיטה לחרשים יחידה בעולם. הכנו אותה למבחני כניסה ושלחנו אותה ללמוד באמריקה. התעוררה בעיה: איך נעמוד בתשלומי הלימוד, המגורים, הנסיעות והכלכלה בדולרים. זאבי, קיבל הצעת עבודה לנהל מפעל מתכת ביוהנסבורג, דרום אפריקה.

החלטנו לנסוע לשם עם המשפחה כדי שנוכל לעמוד בתשלומים עבור יערה וכך עברנו לגור בדרום אפריקה לשלוש שנים. גם שם לימדתי פסנתר ולמדתי במכללה וסיימתי תעודת סוכנת נסיעות. שני ילדינו אביב ואורי סיימו תיכון בדרום אפריקה ואז חזרנו לגייס אותם לצבא. שבנו להוד השרון, התנדבתי לויצו. הייתי כ-15 שנה יו"ר לשכה משפטית ו-8 שנים יו"ר ויצו הוד השרון.

יו"ר ויצו הוד השרון

כמו כן כשחזרנו מחו"ל פתחנו מסעדה בשרית שנקראה "בלק סטיר". זו הייתה רשת מסעדות מדרום אפריקה ובארץ הפעלנו שלוש מסעדות: בהרצליה פיתוח, בראש פינה ומוצא ליד ירושלים. גם שם עבדתי כאחראית על הסגל.

היום אני גימלאית. סבתא לשישה נכדים, שרה בשתי מקהלות, מתנדבת בויצו ישראל פעם בשבוע. ומנגנת להנאתי בפסנתר.

אהבה שלי למוסיקה

אבא שלי אהב מאד מוסיקה קלאסית. הוא אסף תקליטים עם יצירות שהוא אהב ורצה לחשוף את משפחתו להאזנה למוסיקה. כל שבת בבוקר  באתי למיטה של הוריי והיינו מקשיבים למוסיקה קלאסית במשך כשעה. ככה למדתי להקשיב וגם לשיר ולזכור את היצירות.

כשהייתי קטנה היה נהוג לשרוק כדי לקרוא למישהו. סבא הביא ממשפחתו את השריקה שלהם. זה היה מתוך הקונצרט לכינור של בטהובן. אנחנו למדנו לשרוק את הלחן ותמיד שרקנו אותו כדי לקרוא לאחד מבני המשפחה. עד היום כשבני אורי מגיע הוא שורק את השריקה הזו. כשגדלתי לקחו אותי לקונצרטים ולרסיטלים (קונצרט יחיד של פסנתר). כשהייתי בת 12  נשלחתי ללמוד פסנתר וגם קנו לי פסנתר ישן שהיה של המורה לריקוד של אמא שלי.

בת 17 מנגנת ברסיטל בסיום הקונסבטוריון

מאז אני מנגנת ואוהבת מאוד ללוות נגנים אחרים. חברה שלי היא חלילנית ואנו נפגשות אחת לשבוע ומנגנות ביחד מוסיקה קלאסית.

אחת האהבות הגדולות שלי זו שירה מתוך תווים. הצטרפתי מגיל צעיר למקהלות. בצעירותי שרתי במקהלת בית הספר וגם במקהלת הקונסרבטוריון שם למדתי לקרוא תווים לנגינה ולשירה. בגיל מאוחר יותר שרתי במקהלה קלאסית איתה גם נסעתי להופעות בחו"ל. היום אני שרה בשתי מקהלות ונהנית מאד מהשירה המשותפת. המקהלות שלנו מופיעות בחנוכה הקרוב בכנס ליום המקהלות הבין לאומי בכפר סבא ובחודש הבא בקונצרט באולם בכנסיה ברמלה.

סרטון סיפור האהבה שלי למוסיקה

הזוית האישית

סבתא רוחה: זמן האיכות שנוצר במפגשי תכנית הקשר הרב דורי, הביא לחיבור ענק ביני לבין אלעד נכדי. חיבור זה הוא המשך של פגישות אחרות שהותחלו מגיל צעיר. לימדתי אותו לנגן בפסנתר, הכינותי אותו למבחנים והפעם פתחתי בפניו את עברי.

אלעד: תכנית הקשר הרב דורי גרמה לחיבור הדוק ביני לבין סבתא רוחה. למדתי הרבה על עברה, אבל לא רק כי השיחה גלשה לנושאים נוספים. היה לי מאוד כיף להיות עם סבתא לבד, זמן פרטי ביני לבינה שהתירוץ הוא הקשר הרב דורי והמשימות שניתנו לנו. הרגשתי שנוצרה פתיחות ביני לבין סבתא והיא מתייחסת אלי כלאדם בוגר. בקיצור היה לי ממש כיף ממש כיף ולמדתי המון.

מילון

בית ספר משולב
הוא בית ספר שבו ליד כל כיתה רגילה יש כיתה של ילדים חרשים עם מורה מיוחדת והם משתלבים בכיתת השומעים בשיעורי מתמטיקה וספורט.

ציטוטים

” "כל מה שאתה משקיע, זה מה שאתה מפיק" “