מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסע גאולה על ספינת המעפילים "גאולה"

נעם וסבתא אסתר בחצר בית הספר אבני החושן
סבא-רבא בני באפרת
המאבק בבריטים על ספינת המעפילים "גאולה" והגירוש לקפריסין

בנימין אורן עלה במסגרת קבוצה של "בני עקיבא" ברומניה על ספינת המעפילים "גאולה". הספינה נתפסה על ידי הבריטים ואחרי מאבק קשה, גורשו המעפילים לקפריסין.

מתכוננים לעלייה (מפנקסו של סבא-רבא בני)

"ערב אחד הגיע לחצר בית הכנסת שלנו צעיר כבן 25. הוא הסתובב אנא ואנה כאילו הוא מחפש מישהו מסויים. לבסוף פנה אלי ואמר: "אני שליח של 'בני עקיבא'. אני מחפש מתנדבים, שיארגנו כאן את בני הנוער וגם את המבוגרים לקראת עלייה לארץ ישראל". כמה מחברי הצטרפו אלינו והשליח המשיך בדבריו. השיחה איתו הרשימה אותנו. ידענו גם קודם על ארץ ישראל והתנועה הציונית. אבל, כעת הציעו לנו להיות בין המחוללים של תנועה זו.

לא ידענו איך עושים זאת. אבל בתום השיחה עם השליח כבר היינו שלושה חברים שקיבלנו על עצמנו את המשימה… מן הערב הזה, במשך כשלוש שנים, היה כל זמני קודש למשימה זו. אבי ז"ל תמך בי ואף עזר לתנועה בתרומות, בעצות, ובשתדלנות אצל הרשויות. במהלך השנים האלה מוניתי ל"רכז ההכשרות" הארצי. התמסרתי בכל נפשי לתפקיד הזה. תקופה זו זכורה לי כיפה ביותר בכל תקופת פעילותי בתנועה. לא ראיתי בכך "התנדבות" אלא "זכות" שניתנה לי. במקביל נבחרתי גם להנהגה הארצית של בני עקיבא ברומניה, ונדרשתי לתפקידים נוספים. יחד עם חברים אחרים ארגנו מחנות קיץ, כנסים ואירועים.

מובן שהשיא של כל הפעילויות האלה היה ארגון הקבוצות לעלייה. בתאריך 26 בספטמבר 1947 הפלגנו בספינת המעפילים "גאולה", כשעל סיפונה 1,388 מעפילים, רבים מהם ילדים ובני נוער."

סבא בני כתב יומן ובו תיעד את המסע 

"בשוב ה' את שיבת ציון"- זו הכותרת של יומן ההפלגה.  האונייה "גאולה" הפליגה ב-26 בספטמבר בשעה 5:00 לפנות בוקר. למחרת בערב הגיעה הספינה למיצר הבוספורוס. משם נעה הספינה לכיוון מיצרי הדרדנלים, שאליהם הגיעה ב-28 בספטמבר.

מפת ההפלגה של הספינה "גאולה"

כאשר יצאה "גאולה" מהדרדנלים, המתינו לה חמש משחתות בריטיות, ש"ליוו" אותה עד נמל חיפה.

המאבק בחיילים הבריטיים

בסמוך להגעתה של "גאולה" לנמל חיפה, אחת המשחתות הבריטיות נגחה באונייה, וחיילים בריטיים עלו עליה. המעפילים תודרכו להתנגד לבריטים, אבל להפסיק את ההתנגדות אם תהיה סכנה לחיי אדם. ואכן, המעפילים הצעירים התנגדו בכוח לבריטים. סבא בני היה בין הצעירים שהתנגדו לבריטים.

סבא בני למד איגרוף בילדותו (בעיקר בגלל שלפעמים ילדים גויים תקפו אותו) ולכן ידע איך להיאבק חזק. סבא התאבק עם קצין בריטי ובסוף הקצין הרביץ לסבא בראש עם קת הרובה שלו וסבא איבד את ההכרה. הקצין הזועם הוציא מכיסו של סבא את יומן המסע שלו, קרע את הכריכה וזרק את היומן למים ששטפו את הסיפון. למרבה המזל חבריו של סבא בני הצילו את היומן. אמנם הכריכה קרועה, וחלק מהכתוב נמחק על ידי המים – אבל, רוב התיעוד של סבא ורוב המזכרות מחבריו לספינה שרדו…

הבריטים, שחששו מסבא בני למרות שהוא היה מחוסר הכרה, כלאו אותו בתוך כלוב של חיות.. וכך הוא הגיע למחנה המעצר בקפריסין לשם גורשו אלפי המעפילים שהיו על הספינה "גאולה".

קפריסין

בקפריסין פגש סבא בני את הוריו ואת אחותו הבכורה.

סבא בני  שני מימין עם הוריו ואחותו במחנה המעצר בקפריסין

בקפריסין גרו המעפילים באוהלים או בצריפי פח. התנאים בהם היו קשים: צפיפות רבה, הקצבה מוגבלת של אוכל ומים, הגבלת פעילויות העצורים על ידי שלטונות הצבא ומחסור בתעסוקה. שליחים ארצישראליים ניהלו את המחנות בדומה לקיבוץ, פתחו חוגי הכשרה שונים ואף הקימו בתי ילדים וכפרי נוער. סבא בני וחבריו הצטרפו לשליחים מארץ ישראל והדריכו את הילדים ובני הנוער. לבסוף, בתחילת 1948 זכה סבא בני להיות בין הצעירים שעלו לארץ ישראל.

תעודת העולה של סבא בני

סבא בני נלחם במלחמת השחרור, בקיבוץ טירת צבי ונפצע קשה. הוא המשיך לשרת את המדינה במגוון תפקידים. בין היתר הוא ניהל את מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית באירופה וצפון אפריקה בין השנים 1967-1968, וזכה לסייע לאלפי עולים לעלות למדינת ישראל. בשנת 1983 היה סבא בני בין המקימים של הישוב "פסגות" במטה בנימין, סבא רבא בני וסבתא רבתא שרה גרו בישוב 10 שנים. לאחר מכן, הם עברו לישוב אפרת, וגרו שם עד שהלכו לעולמם.

הזוית האישית

נעם: נהניתי לעבוד עם סבתא בחריצות. מהסיפור למדתי על הסבא רבא הגיבור שהיה לי. אני גאה במשפחה שלי ובמה שהיא עברה.

סבתא: יש לי קשר הדוק עם נעם. אנחנו נפגשים הרבה ועושים דברים שונים יחד, אולם הכתיבה המשותפת היתה חוויה ייחודית. שמחתי שנעם בחר לספר את הסיפור של אבי. הייתי גאה בקפדנות שלו בעריכת הסיפור.

אסתר תרמה סיפור נוסף למאגר: סיפורה של מעפילה קטנה

מילון

רכז ההכשרות
מי שאחראי על קבוצות ההכשרה. קבוצות ההכשרה היו כמו "מחנות" של תנועת נוער, שבהם הכינו את בני הנוער לקראת העלייה לארץ ישראל, לקראת החיים בקיבוץ ולקראת עבודת האדמה.

מיצר הבוספורוס ומיצרי הדרדנלים
רצועות ים צרות המפרידות בין יבשת אירופה לבין יבשת אסיה.

ציטוטים

”לא ראיתי בכך "התנדבות" אלא "זכות" שניתנה לי“