מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסע בין דורי

מלכה ונכדה נועם
מלכה ושתי בנותיה זויה ואלונה
העלייה לארץ ישראל

שמי מלכה ואני סבתא של נועם. הגעתי לישראל מעיר דרבנט שברוסיה. גדלתי במשפחה חמה ואוהבת. אני הבכורה במשפחה ולי עוד שתי אחיות ושני אחים. אחי הצעיר גר עדיין ברוסיה עם משפחתו ואנחנו, שלושת האחיות, גרות כאן בארץ. אני ואחותי האמצעית בחדרה ואחותי הקטנה גרה באופקים. אחי שהיה גר בארץ נפטר מדום לב לפני כ-15 שנה.

דרבנט היא עיר ברפובליקת דגסטן שברוסיה. כל השכנים שלנו בשכונה בה גרתי היו יהודים ולכן הרגשנו שאנחנו חיים במין קיבוץ שמח ומאושר. באופן כללי הייתה לי ילדות מאושרת, גדלתי במשפחה חמה ואוהבת. למדתי בבית ספר ונהניתי מאוד מטיולים וחוויות גם עם החברים וגם עם המשפחה.

אחרי שסיימתי את הלימודים בבית הספר, התקבלתי ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה בעיר מחצ'קלה – שהיא עיר הבירה של  דגסטן. שם למדתי הוראת פיזיקה ומתמטיקה. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד כמורה ותוך כמה שנים הבנתי שהייעוד שלי נמצא במקום אחר. עזבתי את ההוראה והלכתי לעבוד בחברת החשמל העירונית בתור מהנדסת.

בשנת 1977 התחתנתי ונולדו לנו שתי בנות – זויה ואלונה. בשנת 1994 התגרשנו ולאחר שנים, כאן בישראל, הגרוש שלי נפטר.

מלכה ושתי בנותיה זויה ואלונה

לישראל עליתי בשנת 1996, אחרי ששתי הבנות שלי החליטו לעלות לישראל בפרויקטים של הסוכנות: זויה הגדולה במסגרת פרויקט סל"ע – סטודנטים עולים לפני ההורים; ואלונה הקטנה במסגרת פרויקט נעל"ה – נוער עולה לפני ההורים. כשהגעתי לישראל, שתי אחיותיי כבר התגוררו כאן ובגלל שהבת שלי אלונה למדה בפנימיית חקלאי פרדס חנה – התמקמתי קרוב אליה ולאחותי אסתר.

הקליטה לא הייתה פשוטה, זויה (אמא של נועם) בחצי שנה הראשונה בכתה וביקשה לחזור לרוסיה לסבתא (ז"ל) שהייתה עדיין ברוסיה. לא הייתה לנו דירה משלנו, גרנו אצל אחותי. אלונה, דודה של נועם הייתה בפנימייה. לצערי נאלצתי לעבוד בעבודות לא מתאימות למקצוע שלי. שיתפתי את החברה שלי בכל הבעיות שלי והיא המליצה לי לרכוש דירה כדי שהבנות ירגישו שייכות לארץ וזה מה שעשיתי. עבדתי מאוד קשה אבל הבנות נרגעו ואכן הרגישו את תחושת השייכות.

אמא של נועם התקבלה למכינה לעולים באוניברסיטה תל-אביב, השתלבה והתחברה עם צעירים בני גילה שלמדו אתה. אלונה שהתחנכה בפנימיה הייתה מאוד חסרה לנו. ביקשתי מהמנהלת שתמשיך ללמוד בפנימיה אך שתחזור הביתה כל יום וכך היה ואז חזרנו להרגיש משפחה. למרות הקשיים, השקעתי ולמדתי ומאוד רציתי להצליח בשביל עצמי ובשביל הבנות שלי. העבודות הפיזיות בהתחלה, הלימודים וההשקעה השתלמו וכבר כמעט 20 שנה אני עובדת בעיריית חדרה. התחלתי בתור עובדת שכונתית, המשכתי כסומכת למשפחות רווחה, והיום, כבר כמעט 15 שנה אני מרכזת מועדון לאנשים עם מוגבלויות.

הגאווה וההצלחה שלי היא שהבנות שלי אכן למדו והתפתחו והתקדמו. הגדולה, זויה – אמו של נועם – למדה במכינת עולים באוניברסיטת תל אביב, ושם הכירה את בעלה, ודים. בסיום המכינה התקבלה ללימודי עבודה סוציאלית וכך כבר כמעט 18 שנה היא עובדת בתור עו"ס ובמקביל ממשיכה ללמוד. סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית וכיום לומדת לימודי פסיכותרפיה. ודים למד במכללה הימית בעכו. היום הוא עובד בחברת ZIM שמייבאת ומייצאת סחורה בתפקיד חובל משמרת.

הבת השנייה – אלונה – סיימה תואר בחינוך וספרות באוניברסיטת חיפה, למדה לימודי קידום נוער ותואר שני בחינוך ומגדר. עוסקת כבר 16 שנה עם בני נוער בחדרה וריכזה וניהלה תכניות ופרויקטים בתחום. היום היא מנהלת מיזם משפחות לבני נוער יוצאי אתיופיה ומשפחותיהם ובמקביל לומדת תעודת הוראה לחינוך מיוחד במכללת "גורדון".

לנועם יש שתי אחיות. הגדולה, מאיה, בת 13.5 לומדת בחטיבה. הקטנה, מיכל, בת שנתיים. נועם חגג יום הולדת עשר, הוא אוהב לשחק משחקי מחשב. מאוד אוהב אוכל מסורתי שאני מכינה כמו דושפרה (כיסונים) כך נקרא המאכל בשפת "יהודי הר". אני קוראת לנועם סולנישקה, פירוש המילה שמש, זה שם החיבה שלו.

הזוית האישית

נועם: במהלך התכנית למדתי את הסיפור של סבתא והעלייה שלה לארץ ישראל. גיליתי נקודות חדשות על העלייה של משפחתי ועכשיו אני מרגיש גאווה כלפיהם. אני מאחל לסבתא שלי להיות בריאה וחזקה בשבילנו. אני אוהב את סבתא שלי מאוד.

מלכה: אני רואה שנועם חכם מאוד, הוא אוהב ללמוד נושאים חדשים כמו את היסטוריה של ארץ ישראל. היה לי כיף לשבת אתו, לספר לו על העלייה שלי. לשמחתי הוא התעניין במקום ממנו הגעתי. זאת חוויה מדהימה כשנכד מקשיב לסבתא בסבלנות ולומד ממנה.

סבתא מלכה והנכד נועם בתכנית הקשר הרב דורי

מילון

סולנישקה
שמש

ציטוטים

”התגברנו על כל הקשיים והשתלבנו במדינתנו, ארץ ישראל.“